האם בנק מופקד על אכיפת החוק?

האם בנק מופקד על אכיפת החוק? האם עליו לדאוג שלקוחותיו לא יעשו שטויות? שאלות אלה עלו בשני פסקי דין שניתנו לאחרונה במחוזי תל אביב. לפני חודש קבעה השופטת דרורה פלפל שלבנק אחריות מוגברת כלפי לקוחה שפעילותה היא בבחינת "התאבדות כלכלית".

פסק הדין של השופטת מיכל אגמון־גונן בעניין ג'וסטו מנוגד ברוחו לזה של פלפל. אין בו ציפייה או דרישה מהבנק להיות שומר סף. הוא אינו מחויב מעבר לחובות שהמחוקק תלה בו. תיק אחר מאותה משפחה מתנהל אצל השופט עופר גרוסקופף: תביעה של קורבן הונאה נגד הבנק שבו התנהל החשבון של מבצע ההונאה. למרות הדמיון, מדובר במשפחות שונות של חובות הבנק. מול הלקוח (פלפל) מדובר בחובת אמון ונאמנות. מול צד שלישי (גרוסקופף) מדובר בחובת זהירות. אצל אגמון־גונן מדובר במחויבות לשלטון החוק. האמירה של אגמון־גונן פשוטה: יש לכם חשד לפלילים - לכו למשטרה. יש לכם חשד לעבירות כלכליות - לכו לרגולטורים. יש לכם "טעמים סבירים" להגבלת חשבון - הראו והוכיחו.

בחוק ההסדרים האחרון אושר לחייב חברות צ'יינג' בדיווח מוגבר על לקוחותיהן. לפיכך, אפשר להבין את הבנקים שנלחצים בין רגולציה מחמירה לבין הנאמנות ללקוחות. הסיפור הזה משקף את המתח שבו שרויים הבנקים. הפעם המתח נחתך לטובת הלקוח.