חדשות, איפור ונצנצים: הסטארט-אפ הכי שוביניסטי שיש

חדשות לאישה הקטנה

לפרנסי עמק הסיליקון יש תפיסות הזויות בנוגע לתחומי חיים רבים, ביניהם סוגיית השוויון בין המינים. יש יזם בשנקל בשם בריאן גולדברג, שבנה איזה אתר תוכן לחובבי ספורט, ואתמול (ד') הוא קיבל שטח פרסום שהוסווה כתוכן במגזין היח"צ פנדודיילי. גולדברג הודיע שם שהוא גייס 6.5 מיליון דולר כדי ליישם רעיון שהוא הגדיר כמהפכני: אתר חדשות לנשים.

הקונספט: כתבות ומאמרים בענייני דיומא, שעטופים בתכנים שנשים אוהבות - אופנה, איפור וכיו"ב. במאמר שפורסם, התיימר גולדברג להבין נשים והציג בין היתר את תפיסתו כמנהל:  "תפקידי, כמנכ"ל, הוא לשכור את האנשים המתאימים. תפקידי הוא להכיר המון מהנדסים, עורכים, אנשי הון סיכון, ואנשי מכירות – ולהביא אותם יחדיו. ידיעת ההבדלים שבין מסקרה, קונסילר ואייליינר איננה מתפקידי", אמר.

תפיסתו של גולדברג היא שכדי שנשים יתעניינו בחדשות, צריך לצבוע את התוכן בוורוד וסגול עם נצנצים. לא רק שוביניסטי - אלא מיותר; הרשת מלאה באתרי תוכן לנשים מסוגים שונים. מה שבאמת מפתיע פה זה שמספר קרנות הון סיכון אשכרה הטביעו 6.5 מיליון דולר במיזם. אמנם קרנות גדולות כבר השקיעו בדברים מוזרים יותר כמו טוסט עם גבינה למשל - אבל פה מדובר במיזם עם רגישות פוליטית ברורה. למרבה המזל, לא כולם מפרגנים לגולדברג: היזם אניל דאש כתב בטוויטר על הפרשה: "גולדברג זכה למימון עבור זרוע רובוטית שתטפח לנשים על הראש. בראיון עם עצמו הכריז: אני מדהים!"

דרושה שפחה

שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק, זכתה להרבה פרסום כשהוציאה ספר שנקרא Lean In, ובו מטיפה לנו על כך שנשים צריכות לשפר את חייהן ולהעצים את עצמן וכל אחת יכולה להצליח, גם אם היא בסך הכל סיימה בית ספר תיכון בעיירה שכוחת אל בנברסקה, לא אוניברסיטה יוקרתית במיוחד. למי ששכח, אזכיר שסנדברג היא בוגרת הרווארד, היתה עוזרת אישית של שר האוצר האמריקאי ואחר כך השתמשה בתפקיד הזה כמקפצה לגוגל ומשם לפייסבוק.

כנראה שגם סנדברג שכחה: יש לא מעט אנשים עשירים שנוטים לחשוב שמה שהפך אותם לכאלה היו הכישורים שלהם ולא הקשרים הנכונים או הכסף של משפחתם. ויהי ערב, ויהי בוקר והעורכת הראשית של leanin.org, הקרן של סנדברג לקידום נשים, פרסמה מודעת דרושות. תואר בה צורך דחוף במתמחה שהיא מאוד מאורגנת ותוכל לעשות עבודה חלקית בניו יורק. באיזו משכורת? אפס דולר ואפס סנט בחודש.

ברגע שנחשפה המודעה, פרצה סופת אש: יש מתח מסוים בין התפיסה שנשים צריכות להתקדם בחיים בכוחות עצמן ובין הרצון להעסיק אותן ללא שכר. העורכת המדוברת, אחת ג'סיקה בנט, מיהרה לטעון שלא מדובר במשרה של הקרן אלא במשרה פרטית שלה ושבכל מקרה המון ארגונים ללא מטרות רווח מקבלים מתנדבים.

שניה, לא הבנתי. אם זו לא משרה של leanin.org, מה רלוונטית העובדה שארגונים ללא מטרות רווח מקבלים מתנדבים? ושנית, מתנדבים בדרך כלל עושים משהו שתורם ישירות לקהילה, לא הופכים למזכירה "מאורגנת מאוד" של איזו בוסית. סנדברג, כאמור, מעדיפה לשמור על זכות השתיקה.  

פייסבוק, מאמללת אנשים

מחקר שנערך באוניברסיטת מישיגן עקב אחרי 82 סטודנטים, ובדק לאורך זמן את קצב השימוש שלהם בפייסבוק כמו גם את מצב רוחם ומצבם הכללי. המסקנה שלו היא שיש מתאם בין שימוש רב בפייסבוק ובין ירידה באושרו של המשתמש וברווחה הכללית שלו. במילים אחרות: פייסבוק עושה אתכם מדוכאים.

החוקרים אמרו שפייסבוק אמורה לספק למשתמש כלים לתקשורת עם אחרים, אבל במקום לשפר את המצב, היא עושה אותו לגרוע יותר. החוקרים אמרו עוד שהם לא מצאו ראיות לכך שאנשים משתמשים בפייסבוק כשהם חשים רע – מה שהיה מטה את התוצאות – ושהם מתכוונים לחזור על הניסוי תוך פניה לפלח אוכלוסיה נרחב יותר, כדי לראות אם התוצאות חוזרות על עצמן.  

איכשהו, המסקנות לא מפתיעות אותי: אתם שורצים מול הפיד במשך שעות, שפשוט נעלמות. פלא שאחר כך אתם מרגישים רע? פייסבוק היא בזבוז זמן כלל אנושי. המנהג הנפוץ של לקיחת הפסקה מהרשת החברתית מתחיל להיראות כמו כלי היגיינה נפשית בסיסי.

מהפכת המידע מסיגה את הזכויות שלכם

זכויות נקנות בדם, או לפחות במאבק. נשים לא קיבלו זכות הצבעה לפני שאמילי דיוויסון השליכה את עצמה אל סוסו של מלך אנגליה במחאה על תנאי המעצר של סופרז'יסטיות. עובדים נורו על ידי מיליציות, נדקרו למוות על ידי אנשי מאפיה ונרצחו על ידי משפטנים בהליך חוקי לפני שהצליחו להשיג לעצמם את זכויות העובדים המוכרות כיום. ואז באה מהפכת המידע ושחקה את הזכויות הללו, בלי שום דיון ציבורי.

זכות העובדים המרכזית ביותר היא עבודה מצומצם ובו ימי עבודה בני שמונה שעות. אבל זהו הישג מהתקופה שבה טלפון היה דבר נדיר ואם הוא בכלל היה קיים, הוא היה מקובע לקיר. מחשבים כלל לא היו בסביבה. עכשיו הם בכל מקום וכל אדם בעולם המתועש נושא בכיסו טלפון סלולרי. 

המשמעות היא שהעובדים זמינים תמיד. פעם, לפני 20 שנה, אם היית רוצה להשיג עובד אחרי שעות העבודה, היית צריך להתקשר אליו הביתה. זה כלל תחושה מודעת של פלישה למרחב הפרטי ולזמן הפרטי שלו ולעתים היה כרוך במגע עם בני הבית הבלתי מרוצים. היום אף אחד לא מתקשר לטלפון קווי אלא אם אין לו ברירה, והשיחות לטלפון סלולרי כל כך תדירות שאין כל תחושה של פלישה. מה יעשה אדם שמקבל טלפון מהבוס שלו אחרי שעות העבודה, שמבקש ממנו לנסח איזה מייל או להשלים מצגת? ינהל לבדו מחדש את כל מלחמות זכויות העובדים, תוך שהוא מסתכן בכך שהבוס יתעצבן במקרה הטוב ויפטר אותו במקרה הרע?  

רוב האנשים בוחרים, מטבע הדברים, בכניעה. בגרמניה, לפני כמה חודשים, זה השתנה: איגודים מקצועיים של חברות הרכב, ששם הם עדיין חזקים, הצליחו להגיע להסכמה עם ההנהלה על כך שדברים כאלה לא יקרו יותר. אין עבודה בלי תשלום, אין עבודה אחרי שעות העבודה. זה דחוף? זמן את העובד למקום העבודה ושלם לו שעות נוספות כחוק. רוב העולם, לצערנו, לא מתקדם עד כדי כך.  

קצרצרים

1. האקרים לא ידועים באורח החיים הבריא שלהם וחלק ניכר מהם סובל משלל מחלות נפש, שאחת הנפוצות שבהן היא דיכאון. אחרי שורה של התאבדויות בקרב האקרים ידועים, הקהילה (מונח בעייתי לאסופה של זאבים בודדים) החלה לנקוט בצעדים כנגד התופעה. גורמים בה גילו שהאקרים מדוכאים נוטים להתייחס למחלה שלהם כאילו היתה בעיה הנדסית שניתן לפתור. לא תמיד זה עובד. הפיתרון של הקהילה הוא תמיכה הדדית. מרגישים שאתם על פי תהום? קיראו את העמוד הזה ודברו עם מישהו; את החיים, כידוע, לא ניתן לגבות.   

2. העייטים חגים סביב בלקברי: החברה נמצאת במסלול התרסקות מאז סוף 2007 ועתה מצבה הפך קריטי. בשבועות האחרונים החברה מדברת על מציאת קונה, אבל ספק אם יהיה כזה לחברה עצמה. אפילו שירות המסרונים הידוע שלה נמצא בתחרות קשה (שבה הוא מפסיד) עם ווטסאפ. על כן, כמו שקורה לא מעט במקרים כאלה, מדברים על מכירה לא של החברה עצמה, אלא של תיק הפטנטים שלה. על פי הערכות, הוא שווה בין שניים לשלושה מיליארד דולר.  

3. הולך להיות ממש כיף כשלכולנו יהיו בתים חכמים: לוזר כלשהו הצליח לנצל פרצת אבטחה במצלמה שמיועדת לעקוב אחרי פעוטות ולתקשר עמם - ולהשתמש בה כדי לצרוח שלל מילים גסות לעבר ילדה בת שנתיים. ההורים ההמומים התפרצו לחדר והספיקו לשמוע חלק מהקללות; הילדה עצמה חרשת. בין השאר, נקב הלוזר בשמה של הילדה, שאותו ככל הנראה ראה רשום על הקיר. כנראה שרשויות החוק לא יתפסו את השרץ הקטן, אז הבה נקווה ביחד עליו מערבל בטון או משהו.  

4. יש ברנש בשם ג'פרי פלדמן, שהבולשת הפדרלית הגיעה למסקנה שהדיסקים הקשיחים שלו מכילים פורנוגרפיית ילדים. למרבה הצער, הדיסקים היו מוצפנים. הבולשת דרשה שפלדמן יספק מפתח ההצפנה. פלדמן סירב ועורך הדין שלו התנגד לצו בית משפט בנושא בטענה המוצדקת שמדובר בפגיעה אנושה בזכותו של מרשו שלא להפליל את עצמו. בעוד הדיון המשפטי בנושא נמשך, הצליחה הבולשת לפצח את ההצפנה בעצמה. פלדמן הולך לכלא בקרוב.

• להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי (תיבה שישית)