מייסדת זארה: התופרת שבנתה אימפריה מחלוקים ורודים

"אסור לקצץ בחלק הכי קל, מלמטה. אם נמשיך לצמצם את ההשקעות בבריאות, בילדים ובחינוך, נעשה לחברה שלנו טובה קטנה מאוד", כך הצהירה בחודש מאי האחרון רוסליה מרה (Rosalia Mera), מייסדת אימפריית האופנה הבינלאומית זארה, שהלכה לעולמה בסוף השבוע.

עבור מרה, שהיתה האשה העשירה בספרד, האמירה הזאת היא לחלוטין לא מס שפתיים. מי שזכתה לכינויים "המיליונרית השונה", "הזועמת הזוהרת" ו"מתנדבת הברזל" הצליחה לצבור ב־69 שנותיה הון של 6.1 מיליארד דולר, אבל בעיני הספרדים נתפסה כמגנת החלשים. מרה עוררה השראה - היא הקפידה על אורח חיים פשוט והתרחקה כמו מאש מתרבות "המחוברים" של האליטות הכלכליות והפוליטיות, שהיו בעיניה מושא ללעג ולביקורת חריפה. היא היתה אשת חברה במובן הפוך מהמקובל, במובן החברתי באמת. "הלוואי שכל התעשיינים היו כמוה", ספד לה שלשום מנהיג UGT, אחד מארגוני העובדים הגדולים במדינה.

אמנם מרה הגיעה "רק" למקום ה־195 ברשימת עשירי העולם, אבל היא מדורגת במקום הראשון ברשימה העולמית של נשים שצברו את הונן בעצמן, כלומר לא מכוח ירושה או נישואים. והיא אכן עשתה אותו בעשר אצבעות: היא נולדה בשכונת פועלים בפאתי לה קורוניה בקהילה האוטונומית גליסיה שבקצה הצפוני־מערבי של ספרד. בגיל 11 היא נשרה מהלימודים כדי לעבוד כתופרת, ושנתיים לאחר מכן עברה לעבוד בלה מאחה, חנות בגדים שבה עבדו גם האחים אמנסיו ואנטוניו אורטגה, בניהם של פועל רכבת. היא נישאה לאמנסיו ב־1966, והם התחילו לתפור בבית הלבשה תחתונה ובגדים במסגרת המותג GOA. אחד ממוצרי הדגל שלהם היה חלוק בית ורוד וארוך עם סרטים כחולים.

חיקוי מותגי יוקרה

רוסליה ואורטגה פתחו את החנות הראשונה של זארה ב־1975. הם התכוונו לקרוא לה "זורבה" על שם הסרט "זורבה היווני", אבל משום שבמרחק כמה רחובות משם היה בר הקרוי כך, הם שינו את השם ל"זארה". החנות התמחתה בחיקוי של מותגי יוקרה במחירים נמוכים, נוסחה שהפכה למודל שבזכותו נעשתה זארה אחת מענקיות האופנה המובילות בעולם.

ב־1985 הם הקימו את אינדיטקס, כיום קמעונאית האופנה הגדולה בעולם והבעלים של שמונה מותגים שונים, ובהם ברשקה, מאסימו דוטי, פול אנד בר וזארה הום.

זארה, שפועלת בישראל מ־1997, מפעילה 1,763 חנויות ברחבי העולם. אורטגה ממוקם היום שלישי ברשימת האנשים העשירים בעולם של "פורבס" בזכות הון שמוערך ב־56.9 מיליארד דולר. הוא שמר לכל אורך השנים על פרטיותו בקנאות ומעולם לא התראיין.

חנות של זארה | צילום: אוראל כהן

מרה ואורטגה התגרשו ב־1986, והיא השאירה בידה נתח של כמעט 7% מאינדיטקס. היא המשיכה להיות מחוברת לעולם התעשייתי, אך התמקדה בעיקר באפיקים אחרים - פעילות פילנתרופית וטיפול בבנה מרקוס הסובל משיתוק מוחין. על טראומת הנשירה מבית הספר היא פיצתה בהשלמת תואר בהוראה, ובהשראת בנה הקימה את קרן פאידיאה גליסיה, המסייעת לצעירים בעלי מוגבלויות להשתלב בחברה בעזרת סוללה של אנשי מקצוע מתחום הרפואה. עם השנים התרחבה הקרן, וכיום היא מסייעת לקהילות מקומיות להשיג סובסידיות ממשלתיות לפרויקטים מסחריים ותומכת ביצירת מקומות עבודה לצעירים.

על רקע אבטלת הצעירים הגוברת בספרד מוכת המשבר דרשה מרה מהרשויות לא פעם לפתח מספר רב יותר מיזמים לקידום צעירים "מפני שזה אף פעם לא בזבוז, אלא השקעה, והוסיפה כי "במדינה שלא משקיעה בצעירים שלה יתרחש אסון".

במקביל לפעילות הפילנתרופית היא המשיכה להשקיע בתחומים הקרובים ללבה דרך קרן ההשקעות רוספ קורונה שהקימה עם בתה הבכורה סנדרה. ההשקעות כוללות בין היתר אחזקה של 5% מחברת הביוטכנולוגיה הספרדית סלטיה (Zeltia), שמפתחת טיפולים לסרטן באמצעות חומרים מהים, חוות דגים גדולה, חברות ביוטכנולוגיה ואנרגיה ירוקה. הקרן משקיעה גם בחברות נדל"ן, מלונות ומיזמי תרבות ואמנות.

לכל אורך השנים שמרה מרה על דיסקרטיות והסכימה להתראיין רק בנוגע לסוגיות חברתיות או עם פרסום רשימת העשירים של "פורבס". היא סיפרה שההתנהלות שלה כתעשיינית ופילנתרופית מונעת מהיגיון נשי ואמהי: זהירות, פרקטיות, ניהול מוקפד של משאבים, התמקדות ביעדים ברורים וחיבור לשטח. היא האמינה בעבודה יצרנית, בעבודת צוות ובחדשנות על פני כלכלה ספקולטיבית.

ההתנהלות הפשוטה ונטולת הגינונים ליוותה אותה בחיים המקצועיים והפרטיים: היא הגיעה בכל יום לפגישות העבודה של פאידיאה, למפגשים עם המשפחות ולפעילויות השונות; היא המשיכה להתגורר בעיר הולדתה, והתושבים היו רגילים לראות אותה בקולנוע, בקרנבל, בברים ועל חוף הים; ילדיה ונכדיה תמיד למדו בבתי ספר ציבוריים "עם ילדים שיש להם ועם כאלה שאין להם", כך אמרה בראיון בשנה שעברה כאשר סיפרה שבילדותה חיה בדירת 70 מ"ר עם עוד 12 בני משפחה.

השכנים ראו אותה גם בהפגנות: כך למשל, ב־2003 היא השתתפה בדיסקרטיות בהפגנות של קמפיין Nunca Máis (לעולם לא שוב), שמחה על הסחבת הבירוקרטית בטיפול באסון האקולוגי הימי שנגרם לאחר התבקעות מכלית הנפט פרסטיז' ליד חופי ספרד.

אמנם בסביבתה אהבו והעריכו את סגנון החיים הפשוט והעממי שלה, אולם האנשים בעמדות הכוח בספרד הרגישו לא נוח עם העובדה שהיא נשארה בשוליים ולא הסתירה את הלעג שלה כלפי מפגני עוצמה ועושר.

הפוליטיקאים בגליסיה, וגם במדריד, עיקמו פרצוף כשהיא יצאה נגד תוכניתה של הממשלה השמרנית הנוכחית להחמיר את חוקי ההפלות. מרה גם התנגדה בפומבי לקיצוצים המסיביים שגזרה הממשלה על האזרחים כחלק מתוכנית הצנע שנועדה לחלץ את ספרד מהמשבר הכלכלי הנוכחי, שהוא החמור ביותר שידעה זה עשרות שנים. היא היתה תומכת נודעת של תנועת המחאה החברתית M15 של האינדיגנדוס (הזועמים) בספרד, ואמרה כי אף שהמשך דרכה של התנועה אינו ברור, היא חייבת להמשיך מפני שזה "המעט שאנחנו יכולים לעשות לנוכח רמות השחיתות הגבוהות שיש פה בכל זירה - פוליטית, חברתית וכלכלית". כאשר התבקשה להגיב על שתפיסת עולמה פרוגרסיבית ונוטה לצד השמאלי של הקשת הפוליטית, היא אמרה: "מי שמגיע מהרקע שלי לא יכול להיות אחרת".

טקס קבורה צנוע

מרה ובתה היו בשבוע שעבר בחופשה עם הנכדים באי הים תיכוני מנורקה. מרה לקתה בשבץ מוחי ומתה 24 שעות לאחר מכן בבית חולים בלה קורוניה. סנדרה (45), פסיכולוגית בהכשרתה, תירש ממנה את תואר האשה העשירה בספרד. בדומה להוריה הקפידה סנדרה להישאר בצללים ובקושי הצליחה להילכד בעדשות המצלמות. היא מתגוררת עם בעלה ושלושת ילדיה בגליסיה ומנהלת אורח חיים פשוט. היא פעילה מאוד בקרן ההשקעות שלה ושל אמה, שבה החזיקה עד כה נתח של 50%, והיתה מעורבת גם בפאידיאה גליסיה.

אורסליה מרה נקברה שלשום בבית קברות ציבורי בעיר הולדתה. בהתאם לפילוסופיה ולאורח החיים של האשה העשירה בספרד ארך הטקס 20 דקות בלבד והיה צנוע, משפחתי ונטול כל פאר והדר. 

קבוצת אינדיטקס

תחום: קמעונאית האופנה הגדולה בעולם

שנת הקמה: 1985

מייסדים: אמנסיו אורטגה ורוסליה מרה

מותגים: זארה, פול אנד בר, ברשקה, מאסימו דוטי, סטרדיווריוס, אוישו, זארה הום, Uterqüe, טמפה

מספר עובדים: 120 אלף

מכירות ב־2012: 21 מיליארד דולר

עוד משהו: אורטגה הוא האיש השלישי בעושרו בעולם