מצדה, גרסת האתר המשפטי

לא תתפוס אותי

אתר Groklaw (גרוק, מילה שהמציא רוברט היינליין ב"זר בארץ נכריה" שמשמעה להבין, להפנים) נחשב לאחד האתרים המובילים בתחום המשפט בעולם. לאורך השנים הוא זכה בשורה ארוכה ומכובדת של פרסים. אמש (ג') הודיעה המייסדת והמנהלת של האתר, פאמלה ג'ונס, שאין לה ברירה אלא לסגור אותו.

הסיבה? ה-NSA ומדיניות הריגול שלה. Groklaw נשען על מקורות ששולחים לו מידע על משפטים שמתרחשים ברחבי העולם, כשלעתים המקורות הללו מעבירים מידע חסוי. ג'ונס כתבה שאי אפשר לקיים את האתר ללא שימוש במייל: זהו הכלי באמצעותו מגיע המידע. ואחרי הסגירה של חברות המייל המאובטח Lavabit ו-Silent Circle אמרה ג'ונס שפשוט אין לה ברירה.

ה-NSA כבר הודתה שהיא מיירטת את כל התכתובת בין אזרחים אמריקאים ואנשים שיושבים בחו"ל. היא כבר הודתה שאם היא נתקלת במייל מוצפן, היא שומרת אותו לחמש שנים, כי הוא מעניין אותה במיוחד. ג'ונס מעריכה שכרגע מערכת המייל המוצפנת שאיתה היא עובדת לא נפרצה, אבל אין שום ערובה שזה יישאר כך; פריצת הצפנה, אחרי הכל, היא סיבת הקיום של ה-NSA. אין לג'ונס שום כוונה לחשוף את המודיעים והמקורות שלה לחסדיה המפוקפקים של ממשלת ארה"ב, שמעבירה את המידע המודיעיני שהיא שותה לשלל ממשלות בעולם. מכיוון שכך, אין לה ברירה אלא לסגור את האתר. 

היא ציינה שתי סיבות נוספות: המטרה של האתר (כמה ציורי) היתה לקדם את שלטון החוק. החשיפות בנושא ה-NSA הראו שאין דבר כזה, על כל פנים לא בארה"ב. נוצרה מערכת חוקית שניה, עצמאית מהחוקה ומפיקוח ציבורי. והשניה, הצורך לשמור על פרטיות. בני אדם לא בנויים לדעת שהם נמצאים תחת מעקב תמידי וג'ונס מזכירה לנו שכל דבר אינטימי שאנחנו כותבים במייל עובר דרך מחשב של ה-NSA ועשוי למשוך את תשומת ליבו של קצין איסוף. ג'ונס מתכוונת לצמצם את הנוכחות שלה ברשת למינימום, תוך ידיעה שכל מה שהיא כותבת נקרא על ידי מישהו אחר.

ג'ונס, חשוב להזכיר, היא אזרחית אמריקאית שיש חוק אשר מגן עליה מפני ריגול ממשלתי שאינו מוצדק. אם ייחשף מקרה כזה, תספוג סוכנות המודיעין שריגלה אחריה נזיפה ממשלתית. לי ולכם אין כל הגנות כאלה; אנחנו אזרחי שאר העולם ולאימפריה האמריקאית אין שום מעצורים בחיסול הפרטיות שלנו ובשתיית המידע שלנו. בנוסף, זה רק עניין של זמן עד שכל מה שלמדו עלינו יגיע לידי גופים פרטיים שיעשו בו שימוש מסחרי.

גוויעתם של כרטיסי הברכה

לפני שנים רבות, בגלקסיה רחוקה מאוד, היה מקובל לשלוח מדי פעם כרטיסי ברכה לחברים. זה קרה בדרך כלל בחגים, אבל לא רק: היית הולך, בוחר כרטיס, אחר כך חושב על ברכה, ומעביר אותו לנמען בדואר.

כדי לשלוח משהו בדואר ולוודא שהוא יגיע בזמן, (ודאי במדינת דואר הצב), הייתם צריכים לחשוב על זה מראש: לבחור כרטיס, לנסח ברכה, ללכת לדואר ולשלוח. 

זו השקעה שנשמעת כמעט על טבעית היום: ברכות ליום הולדת? שולחים אותן במייל, סמס, שרבוט על קיר בפייסבוק ולחברים הכי טובים - בשיחת טלפון. ברכות לחגים? כנ"ל. חברות שמוכרות כרטיסי ברכה מדווחות על קריסה של 60% במכירות שלהן בעשור האחרון. כן, נרשמה עליה במכירות כרטיסי ברכה וירטואליים - אבל מעצם המילה "מכירה" אפשר להבין שהם עולים כסף; ווטסאפ או הודעות פייסבוק לא עולות גרוש.

וכן, היום קל יותר. פייסבוק או גוגל יזכרו בשבילכם. כמה התעסקויות עם ההגדרות ותקבלו הודעה מראש בבוקר יום ההולדת של מישהו. אתם כבר לא צריכים להשקיע בזה מחשבה. זה מאפשר לך לפנות תאי מוח לדברים אחרים, כמו לשחק בקנדי קראש ולהבריח את החברים שעוד נותרו לכם.  

הממשלה רוצה "לפקח" על ההודעות

בממשלת ויאטנם, רשמית אחת המדינות הקומוניסטיות האחרונות בעולם ובפועל קלפטוקרטיה - שלטון הגנבים - שנשלטת על ידי מה שהיתה פעם מפלגה קומוניסטית מהפכנית, מאד לא מרוצים מהמהפכה הטכנולוגית. זה שאנשים יכולים לדבר זה עם זה יוביל לכך שהם ידברו על הממשלה ומה שיהיה להם לומר יהיה כנראה מביך.

הממשלה הודיעה שהיא שוקלת אמצעים ל"פיקוח" על הודעות בווטסאפ, SMS, שיחות וידאו ועוד - ובלחישה רמה, היא הודיעה שהיא שוקלת פשוט להוציא את כל השירותים האלה אל מחוץ לחוק. מה שכמובן יוביל ליצירת שוק שחור בטכנולוגיה, שיש בו בעיה אמיתית לדיקטטורות: ברגע שהאזרח התמים צריך למצוא דרך לעקוף את הממשלה שלו כדי לדבר עם חבריו, הוא מפסיק להיות אזרח תמים. הוא כבר ביצע אקט של התנגדות למשטר ומשם זה יכול רק להחריף.

אללי, הם פשוט ברברים. מה, ממשלת ויאטנם לא יודעת כלום? מדינה מתורבתת תמיד נותנת לאזרחים שלה לומר כל מה שהם רוצים בהודעות ומיילים ומה לא! היא פשוט מקפידה לאסוף את כל ההודעות, לנטר את השירותים המקוונים וליירט שיחות טלפון. אם ממשלת ויאטנם חסרה את הכישורים בנושא, אל דאגה: יש שלל חברות מערביות שישמחו, תמורת כסף טוב וסיפור כיסוי סביר שיאפשר העלמת עין (אנחנו עוקבים רק אחרי טרוריסטים/פדופילים/מתנגדי משטר שרוצים להביא את יום הדין/מחק את המיותר), לספק לה את כל מה שהיא צריכה.

קצרצרים

1. תקיפה ברחוב היא חוויה טראומטית לעתים תכופות ומאחר ולא כולנו יכולים או רוצים לשאת איתנו שוקר למקרה כזה, נמצא סוג - מוגבל מאוד בינתיים - של פתרון: כיסוי לסמארטפון (בינתיים רק לאייפון) שהופך את הטלפון לסוג של שוקר. יכולת הנזק של סוללה של סמארטפון מוגבלת והכיסוי הזה משמש גם כסוג של סוללה חיצונית שמספקת יותר כוח כשיש צורך להשתמש בה כנשק. עם זאת, הכיסוי הזה מסורבל ובעליל לא מהווה פתרון במקרה של התקפה פתאומית. יש להניח שאנחנו רואים את השלב הראשון בדרך ארוכה שבה הסמארטפון – שכבר הוריד שאולה כמה טכנולוגיות, כמו המצלמה הזולה, נגן המוזיקה ומכשיר ה-GPS הייעודי - יהפוך לתחליף סביר לעוד טכנולוגיה.

2. ובנושא קשור, אתר HollaBack האמריקאי מאפשר לנשים לתעד הטרדות מיניות שספגו ברחוב - ואין כמעט אשה שלא ספגה הטרדות כאלה. (האתר הישראלי המקביל נקרא "הכצעקתה" ושווה להכיר אותו). עכשיו להולאבאק יש אפליקציה, בשיתוף עם עיריית ניו יורק, שמאפשרת לנשים לדווח על תקריות כאלה בזמן אמת, כולל צילום של המטרידים, ולשלוח את הדיווח ישירות לחבר המועצה שאחראי על האזור שבו התרחשה התקרית. זה לא תחליף לתלונה במשטרה, אבל האפליקציה אמורה לאפשר זיהוי של נקודות בעייתיות בעיר, כך שהמשטרה תוכל לתגבר את הנוכחות שלה במקום.  

3. זוכרים את ח'ליל שריטה? השבוע סיפרנו לכם שהוא צעיר פלסטיני שחשף פרצה בסיסית מאוד בפייסבוק - דרכה יכולים אנשים לפרסם תמונות בעמודים של אנשים אחרים. הבחור שלח את המידע לצוות האבטחה של פייסבוק, פעמיים, בתקווה לזכות בפרס שמעניקה פייסבוק לחושפי באגים: 500 דולר. כשהוא לא קיבל תשובה, הוא השתמש בפרצה כדי לתקוע תמונה בעמוד הפייסבוק של אחד מארק צוקרברג - והסביר בבלוג שלו איך עושים את זה. הנהלת פייסבוק זעמה, הודיעה לו שישכח מהכסף והעיפה אותו מהאתר. בתעשיית האבטחה לא אהבו את הצעד הזה ותוך כמה זמן התארגנה מגבית שמטרתה להעביר לשריטה פיצוי הולם - 10,000 דולר. המגבית השיגה את יעדה במהירות. 

4. הבעיה העיקרית של לומדות למיניהן היא שילדים ובני נוער לא בהכרח רוצים להשתמש בהן. בטח כשהם יושבים מול מחשב, מכונה קסומה ונפלאה שיכולה לקחת אותם אל מקומות מעניינים בהרבה. לומדה חדשה מצאה פיתרון: היא עוקבת אחרי עיני המשתמש באמצעות מצלמת הרשת של המחשב ויודעת בדיוק מתי לא מסתכלים בה. היא שימושית  ומפחידה אף יותר כשמדובר במערכי הדרכה ממוחשבים בארגונים. עכשיו, הבוס יוכל לדעת אם באמת קראת או שסתם עשית כאילו. 

5. רוצים ללמד את הילד שלכם להכיר את עולם הצילום מגיל צעיר? Bigshot Camera היא כלי שמאפשר לילד בן שמונה עד תשע לבנות את המצלמה שלו, כולל מספר עדשות וסוללה שנטענת על ידי מנואלה. כשהוא מסיים את ההרכבה, יש לו מצלמה ביד. היא אינה טובה במיוחד (פעולתה איטית והתמונות באיכות ירודה) אבל הוא בנה אותה, היא שלו, הוא למד קצת על צילום בדרך - והוא יגלה לבד את הגבולות שלה.