דרושה השקעה בתשתיות אנרגיה

ב־2012 נהנתה המדינה מהכנסות של כ־17.5 מיליארד שקל ממיסוי על דלק, על פי דו"ח מינהל הכנסות המדינה. אף שבכל שנה מועברים עשרות מיליארדי שקלים לקופת המדינה, אלה אינם מתורגמים להשקעות חוזרות המיועדות לפיתוח משק האנרגיה והתשתיות, וכך נוצר צוואר בקבוק המונע את התפתחותו של המשק הישראלי בכלל ושל משק האנרגיה בפרט.

ב-28.8.13 תתקיים במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בת"א הוועידה הכלכלית הלאומית של "כלכליסט" ובנק לאומי. להרשמה לחצו כאן

היעדר השקעות חוזרות בתשתיות אנרגיה מתקדמות פוגע בצרכן הישראלי, והוא משלם יותר על אנרגיה. דוגמה בולטת לכך היא היעדרה של מדיניות רגולטורית מוסדרת להקמת תשתיות הולכת אנרגיה ראויות. התשתיות הקיימות אינן מתאימות למשק אנרגיה מתפתח במדינה מפותחת.

מצב זה אף יוצר בעיות סביבתיות ובטיחותיות. לדוגמה, מכליות כביש להובלת דלקים מסוכנות יותר לציבור ולסביבה מאשר מערכת קבועה של צינורות שהדלק זורם בה ללא הפרעה, אשר כרוכה במינימום סיכונים והחשש שהיא מעוררת לפגיעה בסביבה מזערי.

ישראל עדיין תלויה בצינור גז אחד

האנומליה בנושא תשתית משק האנרגיה בולטת במיוחד נוכח גילוי עתודות הגז הטבעי בחופי ישראל. מאז גילוי הגז במאגר תמר ועד תחילת פעילות המאגר חלפו ארבע שנים, שבמהלכן הממשלה כמעט לא התקדמה בפריסת תשתיות להולכת גז. בישראל קיים צינור אחד בלבד שתפקידו להוליך גז טבעי מהים ליבשה, וכל פגיעה אפשרית בו מהווה סכנה אמיתית לביטחון האנרגטי של ישראל.

כל עוד לא תהיה תשתית להולכת גז לצרכן הסופי, לא יהיה שימוש יעיל בעתודות הגז הטבעי והמשק הישראלי יתקשה למקסם את הפוטנציאל שלו. לאחרונה נחשפנו לקשיים של מפעלים בפריפריה, כמו פיניציה ונגב טקסטיל, לעמוד בעלויות האנרגיה הגבוהות בשל היעדר תשתיות גז טבעי.

המצב הזה הוא פועל יוצא של ראייה רגולטורית קצרת טווח ולחצים פופוליסטיים, שמונעים את קידום נושא הולכת האנרגיה בדיונים בעתיד משק האנרגיה הישראלי. ההפסד הוא של המשק בכלל ושל האזרחים, שמשלמים עלויות גבוהות מאוד, בפרט. ישראל צריכה לשאול את עצמה אם עודף הרגולציה, חוסר התיאום בין משרדי הממשלה ומשיכת השמיכה הקצרה על ידי כל רגולטור מיטיבים או מזיקים למשק, לסביבה ולאזרחים. נוסף על כך, ההחלטות האסטרטגיות שצריכות להתקבל מתקבלות בקצב אטי, אם בכלל, וכל החלטה סופית היא בסיס לשינויים. הצרכנים, היזמים והמשקיעים ממתינים להחלטת השר, הכנסת או הרגולטור, וגם כשזו מתקבלת ייתכן שמחר תתקבל החלטה סותרת.

האם ה־OECD ידחוף להסדרת הרגולציה?

הצטרפות ישראל ל־OECD מעניקה הזדמנות ליצירת מנגנון לבחינה רוחבית של רגולציה ופתיחת צווארי בקבוק בתחום התשתיות. ה־OECD מחייב את המדינות החברות בו לנתח את השפעות הרגולציה המוצעת בתהליך המבוסס בעיקרו על מודלים כלכליים. משרד ראש הממשלה גיבש החלטת ממשלה בנושא, אולם בינתיים אין כל התפתחות בנושא.

לו הממשלה היתה משכילה להבין שתשתית אנרגיה ראויה היא צורך השעה, ישראל היתה נהנית ממשק כלכלי מאוזן ורווחי יותר. כמו כן, המדינה היתה נקייה יותר מבחינה סביבתית והיתה מבטיחה לעצמה אספקה שוטפת של אנרגיה ללא איומים ביטחוניים. ייתכן שצריך להטיל מסים בתחום האנרגיה, אך יש לוודא שבמקביל המשק מתפתח, צומח ומתקדם.

הכותב הוא מנכ"ל המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה