"הממשלה חייבת לדאוג לדיור ציבורי. הם הופכים את העניים ליותר עניים"

מי אתם: בתיה מזרחי (29), רווקה, אם חד־הורית לנתנאל (5) ודבורה (2). מטפלת לגיל הרך, אך מאז הלידה השנייה לא עובדת כי התקציב לא מספיק להכניס את הילדה למסגרת, וגם בשל מצבה הבריאותי (דלקת מפרקים ושתי פריצות דיסק). מתגוררת בירושלים.

מצב המגורים: "במקור אני ירושלמית. לפני חודש וחצי עברנו לדירת 3 חדרים, 60 מ"ר, עם שכר דירה של 3,400 שקל בחודש. לפני זה גרנו חצי שנה בדירה אחרת באזור ונאלצנו לעזוב כי זה לא הסתדר עם בעל הבית. אני מקבלת סיוע של 1,170 שקל בחודש לשכר דירה ממשרד השיכון, והבטחת הכנסה ומזונות בסכום כולל של 3,200 שקל לחודש. היו גם קצבאות הילדים, שלפיד 'החמוד שלנו' הוריד, שהכניסו עוד קצת. אנחנו מנסים להסתדר עם כל מיני הלוואות מפה ומשם אבל זה מאוד קשה".

בתיה מזרחי וילדיה נתנאל ודבורה. "עברתי עד היום 56 דירות במהלך החיים. אפשר לרשום אותי בשיאי גינס?" | צילום: עומר מסינגר

בשוק השכירות מגיל 16: "עברתי עד היום 56 דירות במהלך החיים. אפשר לרשום אותי בשיאי גינס? בכל פעם היתה סיבה אחרת למעבר - פעם בעל הבית רצה להעלות את שכר הדירה, פעם לא רצה לתקן כל מיני דברים שהיו זקוקים לתיקון, חלק רצו למכור. אני בת יחידה. גרנו בדרום אפריקה וההורים התגרשו כשהייתי בת 4. אני ואמא שלי חזרנו לארץ ולא היה קשר עם האבא. לאמא שלי היתה דירה בדמי מפתח שנלקחה ממנה, כך שמגיל 11 למדתי לארוז בית. התחלתי לעבוד בגיל 16, ומאז התחלתי לגור בשכירות בדירות עם חברים ולשלם עצמאית. לא קל לי למצוא לנו דירה. אף אחד לא רוצה להשכיר למי שאין לו ערבויות".

דיור ציבורי: "לפני שנתיים גרתי עם הילדים באוהלים ומאז התחברנו לקבוצת 'המעברה' - המאבק הירושלמי לדיור ציבורי. הממשלה צריכה לדאוג לדיור ציבורי ולשינוי קריטריונים במקום לייבש את הנושא. יש אנשים עם ילדים מתחת לקו העוני שזקוקים לתמיכה. אנחנו לא זקוקים לנדבות אלא לתנאים הבסיסיים שמדינה סוציאלית צריכה לעמוד בהם. 20 שנה לא בנו דיור ציבורי. את העשירים הופכים ליותר עשירים ואת העניים ליותר עניים".

חלום הדירה: "כל שכבת מעמד הביניים תגיע לרחובות אם המצב ימשיך כך. באופן אישי, אם לא אחשוב על תוכנית גאונית אני פשוט אגסוס מבחינה כלכלית. יותר מחצי שנה אני לא ישנה בלילות מרוב דאגה. זה מצב מייאש. חייבים להבין שגם אמהות חד־הוריות עם ילד או שניים זכאיות לדיור ציבורי. החלום הכי גדול זה שיהיו כמה דירות דיור ציבורי בכל שכונה חדשה שקמה, בשכר דירה בסביבות 1,000 שקל, ושהאמהות החד־הוריות לא יצטרכו להעביר את הילדים את כל התלאות האלה של מעברי דירה. שתהיה לילדים יציבות. חייבים לדאוג לדור העתיד".

משפחות המעוניינות להשתתף במדור מוזמנות לפנות ל: 

mail@calcalist.co.il