עודד שריג: האיש שמשפיע על הפנסיה מעל ראשו של הציבור

הממונה על שוק ההון במשרד האוצר פרופ' עודד שריג, שפורש בימים אלה ממש לאחר שלוש שנים בתפקיד, דוגל בגישה מסוימת מאוד לתחום אחריותו. על פי הגישה הזו, שאותה הציג בכמה הזדמנויות, תפקידם היחיד של הגופים המוסדיים - קרי, הגופים שמנהלים את כספי הפנסיה שלכם - הוא לוודא שביום שתגיעו לגיל הפרישה תהיה לכם פנסיה. זהו. מבחינת שריג, כל היתר הם פרפראות או מותרות.

הגישה הזו של שריג היא שהציבה אותו בעמדת התנגשות מול הציבור בכל פעם שגברו הטענות נגד גופי הפנסיה, בעיקר סביב סוגיית הסדרי החוב. מבחינת שריג, היקפם של הסדרי החוב שנערכו מול החברות שלא הצליחו לעמוד בהתחייבויותיהן היה סביר. למעשה, הוא טען כי בהשוואה לעולם, שיעור הכסף שהגיע להסדרי חוב בישראל נמוך. לכן, מבחינתו, גם אם יש כאן בעיה, היא קטנה בהרבה ממה שנדמה.

שריג. האיש שמשפיע על הפנסיה מעל לראשו של הציבור | צילום: נועם מושקוביץ'

התפיסה הזו של שריג קוממה עליו רבים, שטוענים כי הוא הביא איתו לתפקיד גישה רגולטורית לא מעודכנת, כזו שמתאימה לעולם הישן - לפני שהתברר שהאנשים שמנהלים את כספי הפנסיה שלנו מחלקים אותם ללא ביטחונות מספיקים ובסיכון גבוה מדי לאנשים שלא ממהרים להחזיר את הכסף.

לטענת מבקריו, שריג היה צריך לנקוט עמדה ערכית ולשדר לגופי הפנסיה מסר ברור ורועם: תרבות הסדרי החוב אינה מקובלת עליי. הסדרי חוב הם הרגל מגונה־אך־הכרחי שניתן לסבול על אש קטנה, אבל כשהם הופכים לתרבות שמגיעה גם לחברות הגדולות ביותר במשק - זה הזמן לגדוע את זה. שריג לא השמיע עמדה כזו.

איפה אתם

מה שריג כן עשה במהלך כהונתו? הוא הוביל והשלים רפורמות רבות, ששינו את שוק הפנסיה הישראלי באופן דרמטי. הוא ביטל לחלוטין, למשל, את המקדמים המובטחים של ביטוחי המנהלים - כלומר את ההגנה שלהם מפני עלייה לא צפויה בתוחלת החיים - כי הוא הבין שיש בהם בלוף ושהם יקרים מדי. הוא הקים את המסלקה הפנסיונית, שצפויה להחליש את כוחם של סוכני הביטוח ולהגדיל את התחרות בין גופי הפנסיה. הוא החליט להפחית את הריבית שלפיה מחשבות קרנות הפנסיה את התשואה העתידית על הכסף ובלם את סבסוד הפנסיה של המבוגרים על ידי הצעירים, והוא הוריד את דמי הניהול (יותר ממה שהתכוון מלכתחילה) וחסך לחוסכים לא מעט כסף.

אלא ששריג - כמו קודמיו בתפקיד וסביר להניח שגם כמו אלה שיחליפו אותו - עשה את כל הדברים האלה גבוה גבוה מעל ראשו של הציבור. בכל פעם ששינוי כזה מתבצע, אגף שוק ההון נמצא בדין ודברים רק עם חברות הביטוח וגופי הפנסיה. הציבור, שעבורו בעצם פועל האגף, אף פעם לא שותף.

הזדמנות לשינוי

יתרה מזו, גם כשהמהלכים האלה מתממשים בסופו של דבר, אגף שוק ההון לא טורח בשום צורה להסביר אותם לציבור. כששריג שינה לחלוטין את שוק ביטוחי המנהלים, לא היה על כך שום קמפיין בתקשורת. הדבר היחיד שפורסם הוא מנוע החיפוש לכספים אבודים - עניין חשוב לכשעצמו, אבל לא יותר מהשינויים בביטוחי המנהלים. אם אגף שוק ההון היה זוכר להביא בחשבון את הציבור גם בתוך תהליך השינוי, הציבור היה יכול לסייע לו לחולל את השינויים שהוא מעוניין בהם.

מחליפו של שריג, שבזמן כתיבת שורות אלו זהותו אינה ידועה עדיין, יכול לנצל את ההזדמנות ולשנות את פני אגף שוק ההון. הוא יכול להשריש בו נורמות חדשות של שיתוף הציבור ושל פעולה למען הציבור. לא מגבוה, אלא בגובה העיניים. אם זה יקרה, לציבור יהיה קל יותר לקבל עמדה שאומרת "בסך הכל גופי הפנסיה פועלים כשורה, אבל אם אני ארגיש שמשהו משתנה לרעה, אני אטפל בזה. עליי". אחרת לנצח, גם אם לא בצדק, הממונה על שוק ההון ייתפס בעיני הציבור כמי שחושב על הג'וב העתידי שלו במקום על האינטרס הציבורי.