מהאנשים שמנווטים את המדיניות הכלכלית בישראל ועד אלו ששולטים עליה בעולם

האנשים שמנווטים את המדיניות הכלכלית

 

אורי יוגב אחראי הרפורמה בחברת החשמל

סוגר הדילים הכלכליים של נתניהו

עם חובות של יותר מ־70 מיליארד שקל לקרנות הפנסיה שלנו, מצוקה תזרימית מתמשכת ויעילות מוטלת בספק, חברת החשמל היא אחת מפצצות הזמן הגדולות של המשק הישראלי. בדיוק בנקודה הרגישה הזו בחרה הממשלה להציב את הממונה על התקציבים לשעבר אורי יוגב. זה אותו יוגב שלא מזמן כשל בניסיון להבריא חברה ממשלתית אחרת, רכבת ישראל. אותו יוגב שלא מזמן קיבל מאותה חברת חשמל כמעט מיליון שקל תמורת שירותי ייעוץ ביחס לאותה רפורמה, ומבקר המדינה קבע שהוא לא דיווח על פועלו ואיש למעשה לא יודע על מה שולם לו. אותו יוגב שמנהל היום עסקים פרטיים ויש לו כמה אינטרסים משל עצמו, כמו גם כמה בעלי מניות עם אינטרסים כגון נוחי דנקנר, ניר גלעד ואילן בן־דב.

יוגב הוא במשך שנים תרופת הפלא של בנימין נתניהו לכל בעיה. הפקיד שעם פרישתו מהאוצר התגאה ב"שבירת העבודה המאורגנת", היפר־קפיטליסט ששש אלי קרב, הוא האיש שראש הממשלה שולח לטפל בבעיות רגישות. בלי ששמנו לב, לוביסט בתחפושת של רפורמטור, ללא הסכמי ניגוד עניינים, הוא אחד המשפיעים הגדולים ביותר על הכסף שלנו.

נעמה סיקולר

 

אבי ליכט המשנה ליועמ"ש בתחום הכלכלי

הגב המשפטי של רפורמת התמלוגים

חרף ההשפעה הרבה שלו, אבי ליכט כמעט אלמוני. הפעילות שלו מתנהלת מאחורי הקלעים: הוא יושב בוועדות ציבוריות רבות, ותחת ידיו עוברות הצעות החוק שקשורות לכסף שלנו. הוא זה שצריך להגיד לממשלה מה מותר ומה אסור, מהם גבולות הגזרה מבחינה משפטית.

 

 

 

אם לשפוט מחוות הדעת המשפטיות המשמעותיות שלו עד כה, ליכט נמצא לצד הציבור. הוא קבע שהמדינה יכולה, במסגרת המשא ומתן מול כיל, להעלות את שיעור התמלוגים שמשלמת החברה. הוא קבע שהמדינה יכולה להטיל מס מיוחד על רווחי היתר של טייקוני הגז. אבל הוא גם קבע שהממשלה יכולה להחליט בעצמה, מבלי לשתף את הכנסת, מה תהיה מדיניות הגז.

ליכט הוא גם המנוע מאחורי חוק שכר הבכירים שנכנס לתוקף בנובמבר (המוכר גם כתיקון 20 לחוק החברות). החוק, שליכט עיצב במו ידיו, מעודד את החברות הציבוריות להטיל על עצמן מדיניות מחמירה בכל הנוגע לשכר הבכירים. ליכט סבור שמה שלא ילך ברוך ילך בסופו של דבר בכוח, ומה שלא ילך בכוח ילך בעוד יותר כוח: אם נורמות השכר לא ישתנו בעקבות החוק, ייתכן מאוד שהוא יפעל לקידום חקיקה מחמירה יותר. אם הוא יצליח ליצור נורמות שכר חדשות בשוק הישראלי, הפנסיה של כולנו תצא נשכרת.

שאול אמסטרדמסקי

 

יוג'ין קנדל ראש המועצה הלאומית לכלכלה

זרועו של נתניהו בוועדות הציבוריות

פרופ' יוג'ין קנדל הוא הדמות הכלכלית הבכירה הקרובה ביותר לראש הממשלה, גם פיזית. חדרו שוכן קרוב מאוד ללשכתו של נתניהו, והשניים מקורבים ברמה האישית. לפני כמה חודשים הוא הוזכר כמועמד מוביל להחליף את הנגיד הפורש, אולם כבר בשלבים מוקדמים הודיע כי אינו מעוניין בכך.

 

 

המועצה שבראשה הוא עומד עוסקת בגיבוש המלצות למדיניות ארוכות טווח בנושאים מאקרו־כלכליים וחברתיים שונים. נוסף לכך, קנדל משמש כנציגו האישי של ראש הממשלה בוועדות חשובות שונות. בשנים האחרונות הוא היה חבר, בין היתר, בוועדת ששינסקי, ועדת טרכטנברג וועדת הריכוזיות. לפיכך השפעתו על תחומים הנוגעים ישירות לכיסנו היא עצומה.

אמנון אטד

 

שמואל האוזר יו"ר רשות ניירות ערך

השוטר הרע של הבורסה

רשות ניירות ערך היא אחד הגופים המשפיעים ביותר על כספי הציבור. היו"ר שלה שמואל האוזר אינו מפספס הזדמנויות להתערב בנעשה בחברות בשוק ההון, מבקרה על חלוקות דיבידנד חריגות, דרך התנהלות יועצי ההשקעות בבנקים ועד אופן הצגת הדו"חות הכספיים.

 

מצד אחד, הרגולציה ההדוקה שהוא מוביל בשוק ההון שיפרה את השקיפות ואת תהליכי העבודה בשוק, אך מנגד גם אחראית לשורת כשלים, לרבות הסטת כספים לחו"ל על חשבון הבורסה בתל אביב. גם בתחום הסדרי החוב לרשות ניירות ערך יש תפקיד חשוב, כמי שמביעה בפני בית המשפט את עמדתה בסוגיות שונות, וכמי שאמורה להגן על המשקיעים.

עדות להשפעתו הכבירה של האוזר על המתרחש בשוק ההון ניתן היה לראות בהתפטרות הדרמטית של מנכ"לית הבורסה אסתר לבנון והיו"ר סם ברונפלד בעקבות הלחץ שהפעיל עליהם, מאחר שראה בהם אשמים בהתייבשות הבורסה. עיני הפעילים בשוק ההון נשואות כעת למהלכים הבאים שיוביל במטרה לעצור את הידרדרות הבורסה, הגדלת הפעילות בה והחזרת האמון והעניין של המשקיעים.

יניב רחימי

האחים של כולנו לא באמת איתנו

 

נפתלי בנט שר הכלכלה

בורח בינתיים מההזדמנות להפתיע

לנפתלי בנט ישנם נתוני הפתיחה האופטימליים לתפקיד האיש שהכי משפיע על הכסף שלכם. היסטוריה עסקית, גב פוליטי חזק שניזון מברית יציבה עם טירון פרלמנטרי וכסף מהבית שאמור לאפשר לו עצמאות מרבית. הוא נהנה גם מלוק של דוד חייכן, גיל צעיר (אבל לא מדי), אינסטינקטים של לוחם סיירת מטכ"ל והרבה מאוד ניסיון בשיטות העבודה המפוקפקות של הלשכה הכי בכירה בירושלים. ולא שכחנו שלרשותו עומדות גם יכולות מופלאות לניהול קמפיינים ברשתות חברתיות מבלי להגיע למחוזות האבסורד שמאפיינים את שותפו העיתונאי לשעבר. ואכן, כצפוי, בנט הצליח לנתב את עצמו ואת מפלגתו לשליטה בעמדות מפתח כלכליות מרכזיות: הוא עצמו שר הכלכלה (התמ"ת עד לא מכבר), ואנשי מפלגתו עומדים בראש ועדת הכספים ובראש משרד הבינוי והשיכון.

 

 

אחרי כל זה, היה רק מתבקש שההשפעה של בנט על הכיס שלנו כבר תהיה מורגשת. אלא שדווקא אז, לאחר שההשתלטות הושלמה, כבה לבנט הלפיד. בחצי השנה שחלפה מאז שהביא 12 מנדטים סרוגי כיפה והפך את הציונות הדתית לאחד הדברים הכי סקסיים בסביבה, בנט כשל פעם אחר פעם ביצירת סדר יום כלכלי.

הוא יכול היה להוביל מהלכים דרמטיים להצלת החיסכון הפנסיוני שלנו או להורדת מחירי הדיור. הוא יכול היה לטפל בדמוגרפיה הבעייתית של שוק העבודה המקומי או בסוגיות הבוערות של יוקר המחיה. אלא שבמקום זאת שר הכלכלה החדש בחר להסתבך בשורה של אירועים אזוטריים: מינוי ראש לשכה שנוי במחלוקת שמצטיין במיוחד בערבובים, החלפה חסרת משמעות של שם המשרד שבראשו הוא עומד, ונאומים הזויים שזורים בדימויים קיצוניים שהפכו אותם לקוץ בתחת של המאזינים להם.

אם לנסות לסכם את ההתרחשויות עד כה, בחצי השנה שחלפה מאז שהפך לאח של כולנו, בנט עסק בעיקר בשימור האינטרס הצר של אוכלוסיית אחים מאוד ספציפית. האיש עם נתוני הפתיחה האופטימליים להשפעה מקסימלית על הכסף שלכם מפספס בינתיים כל הזדמנות להפוך לדמות כלכלית משפיעה של ממש, ובוחר להישאר מנהיג סקטוריאלי. בדיוק הדימוי שממנו ניסה כל הזמן לברוח. האמת, זה די חבל.

נעמה סיקולר 

ניסן סלומינסקי יו"ר ועדת הכספים

על המסלול המהיר להעברת תקציבים

בשלושת החודשים האחרונים הספיק ניסן סלומינסקי להעיף מהתקציב גזירות על עקרות בית ומשפרי דיור, לרווח את עליית מס ההכנסה בין המדרגות השונות ולהעביר שורת הסדרים חדשים בתחום המיסוי. וזו רק ההתחלה. ועדת הכספים היא אחד הצמתים המשמעותיים ביותר לכל החלטה הנוגעת לכסף שלנו, בהווה ובעתיד.

 

 

 

כל החלטת מדיניות של משרד האוצר בנושאי תקציב או מס צריכה לעבור דרכה. ח"כים חרוצים כמו חיים אורון (ג'ומס) או שלי יחימוביץ' כבר הוכיחו שחברות פעילה בוועדת הכספים היא מפתח להשפעה ציבורית ולקריירה פרלמנטרית מפוארת. יו"ר הוועדה האחרון משה גפני שכלל את השיטה לכדי אמנות, והוכיח שוועדת הכספים היא גם המסלול המהיר ביותר להעברת תקציבים מתחת לרדאר לאוכלוסיות שהיושב ראש חפץ ביקרן. אוכלוסיות ששלחו לכנסת את גפני וסלומינסקי כל אנריקו לטהאחת בתורן, ברוך השם.

נעמה סיקולר

 

האנשים שמנווטים את הכלכלה הגלובלית

 

ג'ק לו שר האוצר האמריקאי

מתמודד עם כלכלתה המתנדנדת של המעצמה הגדולה בעולם

בסוף השנה ייפגש שר האוצר החדש של ממשל אובמה, ג'ק לו, עם האתגר הגדול הראשון שלו: הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי האמריקאי, יפסיק ככל הנראה להזרים למשק 85 מיליארד דולר בחודש באמצעות קניית אג"ח ממשלתית, כפי שעשה מאז 2009.

 

 

לו, שירש מקודמו טימותי גייתנר גירעון גבוה מזה שהיה לארצות הברית בפרוץ המשבר, צריך להתמודד עם כלכלתה המתנדנדת של המעצמה, תוך שמירה על סדרי העדיפויות של הנשיא. הוא כבר הבהיר שהוא חולק עם אובמה את אותו סדר עדיפויות במה שנוגע לבריאות ורווחה, ובשנה שעברה, כשהיה ראש סגל הבית הלבן וסייע בניהול המשא ומתן עם הרפובליקנים כדי להימנע מנפילה מהצוק הפיסקאלי - שבירה של תקרת החוב שקבעה לעצמה ארה"ב - הוא נאבק על הסעיפים האלה.

ל"בצורת באמריקה" יש משמעות אוניברסלית, אך קשה להעריך איך פעולותיו של לו, בשונה מגייתנר, ישפיעו בעקיפין על הכיס הישראלי. אבל יש עובדה אנקדוטלית שכדאי להביא בחשבון: אף על פי שהוא לא נראה כזה במבט ראשון, לו הוא יהודי אורתודוקסי, וכבר השמיע בעבר הצהרות פרו־ישראליות בשם הנשיא והבית הלבן.

רן אברמסון

 

דיוויד קמרון ראש ממשלת בריטניה

נער הפוסטר של מדיניות הצנע

ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, הוא נער הפוסטר של מדיניות הצנע ברחבי העולם. כשראשי ממשלה ושרי אוצר בעולם בוחרים במדיניות צנע, הם מסתכלים עליו. קמרון עומד על דעתו שצריך להשאיר את הקיצוץ בהוצאה הממשלתית על כנו, למרות הסבל שהוא גורם לחלק מהאוכלוסייה ולמרות קריאותיהם של כלכלנים רבים להגדיל את ההוצאה כדי לעודד צמיחה. תומכיו של קמרון אומרים שבזכות מדיניות הצנע בריטניה הצליחה להיחלץ מ"מיתון משולש", ורשמה צמיחה של כ־0.5% ברבעון השני של השנה.

 

 

קמרון הוא גם האיש שאחראי - עד כמה שמישהו יכול להיות אחראי - למרכז העצבים של המגזר הפיננסי העולמי, הסיטי של לונדון. בשנה האחרונה המשיך קמרון להיאבק למען האינטרסים של הסיטי ונגד הכוונה להטיל מס על עסקאות פיננסיות באיחוד האירופי. החשש של קמרון וממשלתו הוא שהידוק החבל על צוואר הסיטי יבריח את המגזר הפיננסי למקום אחר. כך תאבד כלכלת בריטניה, שהמגזר הפיננסי מהווה 10% ממנה, את גלגל ההצלה האחרון שלה, והאימפריה לשעבר תמשיך לשקוע.

יואב בורנשטיין

 

מריו דראגי יו"ר הבנק האירופי המרכזי

האיש עם היד על מדפסת היורו

מריו דראגי הוא האיש עם היד על השאלטר של מדפסת היורו. לפני שנה הוא הרים את השאלטר כשהכריז על OMT, תוכנית לרכישה בלתי מוגבלת של אג"ח ממשלתיות. ההכרזה הולידה תוצאות חיוביות: תשואות האג"ח של מדינות דרום אירופה נרגעו ובשווקי היבשת החלו לחוש שקט תעשייתי. אבל דרום אירופה עדיין קרובה לחדלות פירעון.

 

 

כעת דראגי ממשיך ללכת על החבל הדק, שנפילה ממנו עלולה לפרק את גוש היורו. התוכנית הנוכחית היא למכור בעולם יורובונדס אג"ח משותפות לכל מדינות אירופה, תוכנית שגרמניה מתנגדת לה בתוקף מהחשש שבסוף היא תצטרך לפרוע אותן לבדה. תוכנית נוספת היא איחוד בנקאי באירופה, שגרמניה מתנגדת גם לו, פחות או יותר מאותה הסיבה.

הצלחה של דראגי, הבנקאי שנמצא בתווך של המדינות, תייצב את אירופה. כישלון עלול לסיים את חלום האיחוד ולהביא לקריסה דומה לזו של 2008, שתהיה, הפעם, רק ההתחלה.

מיכל פופובסקי

 

שינזו אבה ראש ממשלת יפן

מוביל הניסוי הכלכלי הגדול בעולם

במשך כמה שנים טובות היה ראש ממשלת יפן תואר עלום של איש שמרבית הציבור בעולם לא טרח לזכור את שמו. ארץ השמש העולה החליפה שישה ראשי ממשלה בתוך שש שנים והחלה להיתפס כמדינה דועכת הנתונה במשבר פוליטי תמידי. העובדה שעדיין מדובר בכלכלה השלישית בגודלה בעולם ובמעוז של טכנולוגיה, מותגים חזקים ותרבות קצת נשכחה. ואז הגיע שינזו אבה.

 

אבה הגיע, יש לציין, בפעם השנייה. הוא נבחר לראשות הממשלה לראשונה ב־2006, אך לאחר שנה נאלץ להתפטר על רקע פרשיות שחיתות, פרישות של חברי קבינט, מחלה קשה ומשבר אישי. בסוף השנה שעברה, אחרי תקופת התבודדות במנזר, הוא עשה קאמבק סוחף וניצח בבחירות. הוא פתח כמעט מיידית בצעדים אגרסיביים להמרצת הכלכלה היפנית הצולעת, חיזק בריתות במזרח ובמערב, חימם את הרטוריקה מול המתחרה סין והודיע נחושות: "יפן לעולם לא תהפוך למדינה מדרג שני".

בניגוד למגמת הקיצוצים העולמית, אבה ויועציו הכלכליים מובילים קו של כלכלה קינסיאנית, מרחיבים את התקציב ומוציאים כספים על שלל תוכניות סוציאליות ופרויקטים של תשתיות בתקווה להביא לצמיחה מחודשת. נוסף על כך, הם מנסים ליצור אינפלציה מתונה במשק.

 

 

אבה מוביל גם קו פטריוטי, שקורא לתאגידים להשתתף בהמרצת כלכלת המדינה. טויוטה, למשל, נענתה לקריאה והודיעה כי תחלק לבעלי מניותיה דיבידנדים גבוהים ולעובדיה את הבונוס הגדול ביותר מאז 2008. ההודעה של טויוטה צפויה לסמן לחברות יפניות אחרות לנהוג בדומה.

ברבעון הראשון של 2013 צמחה כלכלת יפן ב־3.5%, הקצב המהיר ביותר זה שני עשורים. הצמיחה השנתית צפויה להגיע ל־2.8% לפי תחזיות הממשלה, וגם שוק העבודה מתאושש. העולם התחיל שוב לשים לב ליפן, ואף לראות בה אלטרנטיבה לקיצוצים ולמשבר המתמשך באירופה. הבחירה בהרחבה תקציבית נחשבת לנועזת בעולם של צנע, מטלטלת את הממסד הכלכלי העולמי וזוכה לתשואות מכלכלנים כמו פול קרוגמן.

מנגד, לצעדים של אבה לא חסרים מבקרים. אלה מצביעים בעיקר על החוב הלאומי העצום, הכפול בגודלו מהחוב של יוון פושטת הרגל. אם יפן לא תצליח לשמור על המומנטום, מיתון נוסף בה יעמיק את המשבר באירופה ויקשה על ארצות הברית להתאושש. קאמבק יפני, לעומת זאת, ייצור מומנטום עולמי חיובי. עכשיו רק נותר לראות אם אבה יצליח להחזיר את ארצו לימים הגדולים שלה ולהירשם בהיסטוריה כמושיע הכלכלה הגלובלית, או יכניס אותה לסחרור כלכלי.

רחל בית־אריה

 

אנריקו לטה ראש ממשלת איטליה

על סף בקשת חילוץ

מאז אפריל, אנריקו לטה הוא האיש שאמור למנוע מאיטליה להתרסק. עם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה הבטיח לטה (47) הטבות מס לעסקים שיגייסו צעירים - 42% מהצעירים במדינה מובטלים; והתחייב למכור נכסי מדינה בשווי מיליארד יורו - החוב הלאומי באיטליה עומד על כ־130% מהתמ"ג. אלא שלטה סובל משתי בעיות קשות: שני בתי המחוקקים באיטליה, שהופכים כל רפורמה לפינג־פונג מפרך; וסבך האינטרסים של חברי מפלגתו.

 

 

בינתיים הזמן בשעון החול של הכלכלה השלישית בגוש היורו הולך ואוזל: סוכנות הדירוג S&P חתכה ביולי את דירוג האג"ח של איטליה ל־BBB. ההורדה הבאה תציב את המדינה בשורה אחת עם מרוקו, וייתכן שתאלץ את לטה לבקש חבילת חילוץ כאילו היתה יוון או פורטוגל. אלא שפשיטת רגל של כלכלת ענק כמו איטליה תזעזע את אירופה, שישראל מייצאת אליה ביותר מ־13 מיליארד יורו בשנה. אם כספי הצריכה של אירופה ינותבו לחובות איטלקיים, הרבה משרות בישראל יאבדו.

רן אברמסון

 

פרנסואה הולנד נשיא צרפת

מתלבט אם לפגוע במדינת הרווחה כדי לעזור לכלכלה השנייה באירופה

הדילמות העומדות בפני נשיא צרפת פרנסואה הולנד מזכירות מעט את אלו שעומדות בפני בנימין נתניהו: שני האישים מבינים שכדי לחסוך ממדינתם צרות צרורות עליהם לפעול בניגוד לאמונה שעל ברכיה גדלו. אצל נתניהו מדובר במשא ומתן עם הפלסטינים, ואצל הולנד הסוציאליסט מדובר בפגיעה במדינת הרווחה הצרפתית, שעוצבה, לפי הוגיה, "כדי לשחרר את העובדים מחוסר הוודאות של המחר".

 

 

אלא שהמחר כבר כאן. הולנד צריך להתמודד עם כלכלה שצמיחתה אפסית, אבטלה שביוני הגיעה ל־11% (ו־26% בקרב צעירים), חוב לאומי מדאיג שמתקרב ל־95% מהתוצר וחובות פנסיה ממשלתיים שכיום עומדים על כ־15 מיליארד יורו, וב־2020 יגיעו ל־21 מיליארד יורו.

נדמה שהגורל עשוי לגזור דווקא על הולנד את ההחלטה אם לחתוך בתקציב הרווחה הצרפתי, הגבוה ביותר במערב, בתנאי הפנסיה מגיל 62 - ובכמה מקצועות, כגון נהגי אוטובוס, מגיל 52 - ובמה שהודות לו צרפת לא סובלת מבעיה חריפה של פערי מעמדות וחלוקת הכנסות לא־שוויונית.

כמו במקרה של איטליה, אם צרפת, הכלכלה השנייה בגודלה בגוש היורו, תידרדר למצב שבו לא תוכל לפרוע את חובותיה, אירופה תיקלע למשבר שיגמד את האסון היווני ויורגש היטב בכיסים הישראליים, שכן כספי אירופה יוסטו מצריכה לתשלומים לבנקים. אבל כאן נוסף עוד גורם: צרפת היתה תמיד סמל לסוציאל־דמוקרטיה מתפקדת ומשגשגת, ויש להתקנא באופן שבו היא מפנקת את אזרחיה. המחיר של מחר ודאי ונסבל יותר, ועבור עובדי צרפת עשוי להוות פגיעה באמונה שאפשר אחרת.

רן אברמסון

 

 

האנשים שמכתיבים לאן ינותבו החסכונות שלנו

 

גילעד אלטשולר מנכ"ל משותף באלטשולר שחם

האיש שהימר נכון

בית ההשקעות שבו משמש גילעד אלטשולר כבעלים וכמנכ"ל משותף אמנם אינו אחד מחמשת הגדולים - אבל כשאלטשולר מביע עמדה לגבי מצב השוק, כולם מקשיבים. אלטשולר עומד מאחורי אסטרטגיית השקעות שהובילה את קופות הגמל וקרנות הנאמנות של אלטשולר שחם לראש טבלאות התשואות ב־2011–2012: הוא השכיל לזהות לפני כולם את הצורך לפזר השקעות לחו"ל, ובמקביל הימר לאורך העשור האחרון על אג"ח ממשלתיות ארוכות, שעד לאחרונה היוו הימור מוצלח ביותר.

 

 

באחרונה הכריז אלטשולר ש"נגמר הבשר" באג"ח הממשלתיות הארוכות ושהאפיק כבר לא אטרקטיבי. אמירה זו נשמעה היטב בשוק, אם כי מרבית מתחריו ממילא לא היו אמיצים דיים להשקיע באג"ח הארוכות מלכתחילה, והעדיפו אג"ח במח"מ בינוני.

עד היום, חצי שנה לתוך 2013, כשבית ההשקעות מתקשה בינתיים לשחזר את התשואות הגבוהות של השנתיים החולפות, הציבור ממשיך להעביר כספים לקופות הגמל של אלטשולר, ובית ההשקעות ממשיך ליהנות מתנופה ומצמיחה בהיקף הנכסים. כעת על אלטשולר לשנס מותניים, ולפעול כדי להצדיק את מעמדו הבכיר בשוק.

רחלי בינדמן  

דב ילין מנכ"ל משותף בילין לפידות

הכי קרוב לגורו השקעות

בית ההשקעות ילין לפידות הצליח לככב בשנים האחרונות בראש טבלאות התשואות, הן בקופות הגמל והן בקרנות הנאמנות, ולהפוך למושא נחשק לרכישה מצד בתי ההשקעות המתחרים וחברות הביטוח. דב ילין ושותפו יאיר לפידות הם המוח שעומד מאחורי ההצלחה, כשהם נעזרים בניתוח פרטני של דו"חות כספיים, ובהשקעה דקדקנית באג"ח ומניות שבינתיים מוכיחה את עצמה.

 

 

אף שהוא מעדיף להתרחק מאור הזרקורים, ואף שבית ההשקעות שהוא מנהל עדיין נחשב קטן (עם 4.4% בלבד משוק קרנות הנאמנות, למשל), ילין הוא האדם הקרוב ביותר לגורו השקעות שיש בישראל. בפעמים המעטות שהוא מוכן להביע דעה או עמדה לגבי מצב השווקים, כל העיניים והאוזניים נשואות אליו. השאלה כיום היא אם המשך הצמיחה והגדילה בהיקף הנכסים שמנהל בית ההשקעות יאפשר לילין להמשיך ולקלוע בהשקעותיו - שנעשות לרוב בחברות קטנות שנמצאות מתחת לרדאר - או שכמות הכסף האדירה הזורמת לעברו תקשה עליו להמשיך לבלוט לטובה לעומת מתחריו. 

רחלי בינדמן

 

יאיר המבורגר יו"ר הראל

מחק את המתחרה בקרנות

יאיר המבורגר הוא היו"ר הדומיננטי של קבוצת הביטוח והפיננסים הראל. המבורגר ובני משפחתו הם גם בעלי השליטה בחברה, שהיא המובילה בישראל בתחום ביטוחי הבריאות.

 

המבורגר נחשב לאיש עסקים חריף וממולח: לאחרונה רכשה הראל את קרנות הנאמנות של כלל פיננסים, ובכך מחקה מתחרה משמעותי בתחום הקרנות והגדילה את השפעתה על חסכונות הציבור. נתח השוק של הראל בענף קרנות הנאמנות זינק ל־10.4%, והיא הפכה לחברה השלישית בגודלה בענף. מאידך, הרכישה עוררה חשש לניגוד עניינים (הראל היא מחזיקת אג"ח משמעותית של קונצרן אי.די.בי, ששולט בכלל פיננסים), שהביא לפרישתה של הראל מנציגות מחזיקי האג"ח. בכלל, ככל שחברות הביטוח מגדילות את היקף הנכסים שלהן, כך גדלה הדומיננטיות שלהן בהסדרי החוב, ובכוחן להשפיע עליהם באופן משמעותי.

בימים אלה חברות הביטוח ניצבות בפני אתגר אדיר, שמידת היכולת שלהן להתמודד עמו תשפיע על הפנסיה של רוב הציבור. הריבית הנמוכה השוררת בישראל וברחבי העולם המערבי מביאה לתשואות נמוכות באפיקי ההשקעה הנחשבים לסולידיים. ירידת הריבית מגדילה את ההתעניינות באפיקי השקעה מסוכנים יותר, במטרה לייצר רווחים שיאפשרו לחוסכים ליהנות מקצבה ראויה בפנסיה.

רחלי בינדמן ויניב רחימי

שלמה אליהו בעל השליטה במגדל

משפיע על 1.7 מיליון לקוחות

במרץ אשתקד הדהים שלמה אליהו את ענף הביטוח המקומי כשרכש את השליטה במגדל. לאחר שחלם להפוך לבעל השליטה בבנק לאומי, הוא ויתר עליו והשתלט על חברת הביטוח הגדולה בישראל.

 

מגדל היא חברת הביטוח המובילה בישראל בתחום החיסכון ארוך הטווח: היא מחזיקה בתיק ביטוחי החיים (ביטוחי מנהלים) הגדול בישראל, בקרן הפנסיה מקפת שהיא השנייה בגודלה בישראל ובקרן ההשתלמות קה"ל, שהיא הגדולה בישראל. משכך יש לה השפעה אדירה על גורלם של כספי הפנסיה של 1.7 מיליון לקוחות. עם רכישת השליטה הכריז אליהו כי הוא קונה את מגדל ללא בדיקת נאותות, בין השאר בזכות מנהליה המצוינים, אך בחודשים האחרונים התברר כי הוא בהחלט לא מתכוון להישאר בצד.

אליהו, שצפוי להתמנות ליו"ר מגדל, מינה את בנו עופר למשנה למנכ"ל יונל כהן ומתעתד למנותו למנכ"ל. מהלכים אלה מחזקים את אחיזתו בחברה ואת השפעתו עליה. הוא מגיע מתחום הביטוח הכללי (ביטוחי רכב, דירות ורכוש) ומתכנן לחזק אותו בחברה - ייתכן שעל חשבון התחום הפנסיוני. יש הטוענים גם כי אליהו מתחבר פחות לתחום הפיננסי, המרוכז במגדל שוקי הון, ולכן עתיד בית ההשקעות אינו ברור.

באמצעות מגדל שולט אליהו בחלק מרכזי מהכספים המושקעים בשוק המקומי ומשפיע הן על הבורסה והן על החברות שמגדל מעניקה להן אשראי. כיום מחזיקה מגדל בעודפי הון של מאות מיליוני שקלים, ואם אליהו יחליט לא לחלק אותם כדיבידנד, הוא יוכל להפנות חלק מהם להשקעה - ובכלל זה רכישת מתחרים - שתשנה את השוק.

רחלי בינדמן  

אנשי האוצר עם היד על השאלטר של הפנסיה

 

רג'ואן גרייב האחראי על החיסכון לטווח ארוך

קובע את רמת החיים העתידית

רג'ואן גרייב הוא האיש שאחראי על רמת החיים שתהיה לכם כשתגיעו לגיל שבו תצטרכו לסמוך רק על הפנסיה. האתגרים שעומדים בפניו עצומים: העלייה בתוחלת החיים מכרסמת את הפנסיה העתידית, והריביות הנמוכות לא נותנות לה לגדול בקצב מספיק. שניהם מאיימים על עתיד מעמד הביניים, אבל גרייב לבדו לא יכול לפתור את הבעיות האלו, שגם מדינות גדולות ומתקדמות מישראל נאבקות בהן.

 

 

לישראל יש יתרון מסוים על המדינות האלה: האוכלוסייה הישראלית צעירה יותר מהאוכלוסייה באירופה ובמדינות אחרות (כמו יפן, למשל), ובמובנים רבים מערכת הפנסיה פה מתקדמת יותר. לכן יש לנו קצת יותר זמן מאחרים.

אם הפוליטיקאים לא עושים זאת, גרייב יכול לקחת את היוזמה לידיים. הוא יכול להמליץ לשר האוצר להקים ועדה ציבורית שתבחן פתרונות לאתגרים שהפנסיה שלנו ניצבת מולם, או להניע פורום שכזה בעצמו. יש לו הכלים לעשות את זה, השאלה היא אם יש לו גם התעוזה.

שאול אמסטרדמסקי

 

אמיר לוי הממונה על התקציבים במשרד האוצר

מסדר את העדיפויות בתקציב

לוי ואנשי האגף שלו מציעים לממשלה ולכנסת סדרי עדיפויות בתקציב, כלומר היכן וכמה לקצץ בכל סעיף, ומגבשים אינספור רפורמות מבניות בתחומי פעולה שונים.

 

הממונה הנוכחי על התקציבים אמיר לוי הוא אחד המינויים הבכירים הראשונים של שר האוצר יאיר לפיד. הוא נכנס לתפקידו במקום הממונה הקודם גל הרשקוביץ, שהחליט לפרוש לאחר שלפיד מינה את יעל אנדורן למנכ"לית המשרד.

לוי נכנס לתפקיד בתקופה נוחה יחסית, לאחר אישורו הסופי של התקציב לשנים 2013–2014, אולם כבר בתקופה הקרובה מצפה לו עבודה לא קלה. במהלך החודשים הבאים הוא יצטרך לשמור על יישום התקציב בפועל, כדי למנוע חריגות - מה שיגדיל את הגירעון הממשלתי ועלול לגרור קיצוץ תקציבי נוסף. לאחר מכן יהיה עליו להתחיל להיערך לגיבוש תקציב המדינה ל־2015, שצפויה גם היא להיות שנה תקציבית קשה למרות הצהרותיו האופטימיות של לפיד. תפקידו של לוי יהיה להציע דרכים להתמודד עם מציאות לא פשוטה זו. 

אמנון אטד

 

אסף מיזן האקטואר הראשי של משרד האוצר

תוחלת החיים שלנו כתובה בטבלאות שלו

הרגע המשפיע ביותר בקריירה של אסף מיזן עד כה נרשם בשנה שעברה: בעקבות עבודת מחקר מקיפה שלו החליט הממונה על שוק ההון והביטוח לשנות את שוק הפנסיה הישראלי, ואת השינויים האלה אפשר להרגיש היטב כבר עכשיו.

 

 

מיזן הוא האיש שמעריך מה עתידה להיות תוחלת החיים של הציבור הישראלי בשנים הבאות. ההערכות האלה משפיעות ישירות על קרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים, שנדרשים להתאים את עצמם לתחזיות שלו. כשמיזן פרסם בשנה שעברה תוחלות חיים מעודכנות, הוא יצר שני גלי הדף בשוק. הגל הראשון הביא את הממונה לאסור על חברות הביטוח להמשיך למכור ביטוחי מנהלים שמספקים הגנה מפני העלייה בתוחלת החיים. כך הוא אמנם חשף את כספי הציבור לשינויים בתוחלת החיים, אולם ככל הנראה חסך לציבור הרבה מאוד כסף.

גל ההדף השני מתחיל להיות מורגש בימים אלה, ויורגש היטב בעתיד. בעקבות ההערכות של מיזן, קרנות הפנסיה משנות כעת את התקנונים שלהן, וכל שינוי כזה מכווץ עוד קצת את הפנסיה שלנו. זו השלכה הכרחית של עדכון תוחלת החיים: מי שתוחלת החיים שלו ארוכה יותר, צריך לחיות באמצעות אותו סכום שחסך יותר שנים.

שאול אמסטרדמסקי

 

מיכל עבאדי־בויאנג'ו החשבת הכללית

זיהתה את פצצת הפנסיה הבאה

מיכל עבאדי־בויאנג'ו היא האשה עם האצבע על השאלטר של הפנסיה. היא שולטת באג"ח המיועדות של קרנות הפנסיה, שם קוד מפוצץ לרשת ביטחון ממשלתית שמבטיחה תשואה מובטחת לשליש מהחסכונות, והיד שלה גם על השאלטר של הפנסיה התקציבית.

 

הפנסיה התקציבית היא אותה הטבה מופלאה שהמדינה ידעה לתת לעובדיה עד תחילת העשור הקודם: כסף מובטח בלי שהעובדים הפרישו דבר. הכל מהמדינה, בדרך כלל עד 70% מהמשכורת האחרונה של העובדים. המחיר של ההטבה המופלאה הזאת אדיר: לפי הדו"חות של עבאדי־בויאנג'ו עצמה, ההתחייבויות העתידיות הכוללות של המדינה במסגרת הזו הן יותר מ־600 מיליארד שקל, מחציתן לגמלאי מערכת הביטחון.

את המספרים האלה העלתה עבאדי־בויאנג'ו לאחרונה על סדר היום של הקבינט המדיני־ביטחוני. בעוד נציגי הצבא ישבו שם וניסו לשכנע את השרים שהקיצוצים יפגעו בביטחון, עבאדי־בויאנג'ו קראה לשר הביטחון ולרמטכ"ל לעשות סדר קודם כל בפנסיה ורק אחר כך לחתוך בביטחון. אם תמשיך בלחץ כזה, היא תוכל אפילו להיות זאת שמובילה את הרפורמה ההכרחית בפנסיה התקציבית.

שאול אמסטרדמסקי