אחי, גיבורי התהילה! אחרי להייטק!

הניתוק של הבועה

הכירו את טים דרייפר, משקיע בעל השפעה בתחום ההייטק. אחד המיזמים היותר משונים שלו הוא "בית ספר ליזמות", שבו הוא מתיימר ללמד כל פתי שיעניק לו 10,000 דולר איך להיות הצוקרברג הבא (כאילו שאחד לא מספיק לנו).

בראיון שקיים עמו אמש הרדיו הציבורי של ארה"ב, פלט דרייפר כל קלישאה בספר: דרייפר קרא למפתחים וליזמי הייטק "סוכני שינוי" ולמי שמתנגד להם "סוציאליסט". לדבריו, הוא "לא מלמד היסטוריה, אלא מלמד עתיד" ולקינוח, הוסיף שמפתחים ויזמים הם "גיבורים כמו שוטרים וכבאים". וואו, מאיפה להתחיל? 

ראשית, מכבי אש ושוטרים הם כוחות הכרחיים לחברה מתוקנת, או אפילו לא כל כך מתוקנת. על התרומה של המשטרה אפשר להתווכח (בימים בהם שוטרים נוהגים באלימות פראית שאינה מוצדקת, ההבדלים בינם ובין העבריינים נראים מטושטשים). אבל על מכבי האש? מה פתאום: אפילו ברומא היו מכבי אש, אם כי מהיותם עסק פרטי, היה להם עסק צדדי ורווחי של סחטנות: מישהו הצית את הבית שלך? כמה נורא. רוצה שיכבו את האש? במקרה יש לנו כאן דליים מלאים אבל זה עסק מעייף. יש לך כמה דינרים שאתה לא צריך? אוי, תראה, הלהבות מגיעות לחדר השינה של הילדים שלך.

מכבי אש ושוטרים מסכנים מדי יום את חייהם כדי לאפשר לעולם להתנהל בניחותא. מה נותנים לנו אנשי הסטארט-אפ? רוב חברות ההזנק כושלות, תודה לאל. ההשפעה של אלה מהן שמצליחות בדרך כלל לא מגיעה לזו של תחנת כיבוי ממוצעת. מעטות מהן - גוגל, פייסבוק, טוויטר - באמת משנות את העולם. וגם אז, אפשר להתווכח על איכות השינוי. האנשים שעובדים שם מקבלים שכר מופלג, בלתי נתפס, שמפריד ביניהם ובין שאר האוכלוסיה. אתה לא גיבור אם במה שאתה עושה אין כל סכנה, ואם אתה מקבל שכר מופרך בין אם אתה מצליח ובין אם לא (כן, אם תצליח תקבל שכר מופרך יותר). מחפשים דוגמה קרובה יותר לגיבורים? חישבו על המורים שקיבלו את פני הילדים שלכם הבוקר בכיתות. 

אמזון משתלבת בקהילה

חברות הייטק גדולות מפורסמות בניתוק שלהן מהסביבה. הן יושבות מחוץ לערים, יוצרות לעצמן פארקי תעשיה ולא משתלבות בחיי העיר. העובדים רואים את העיר רק דרך הזכוכית של האוטובוס שמסיע אותם לעבודה. ההשפעה העיקרית שלהם היא העלאת מחירי הדיור לכל השאר.

באמזון החליטו לעשות את זה אחרת: החברה תבנה את המשרדים שלה בלב סיאטל, ויחד איתם היא תבנה בנייני מגורים לעובדים שלה - מה שאומר שהם יחוו את סיאטל במידה ניכרת בהליכה. לאמזון יש כ-30 אלף עובדים, מספר גדול ביחס בהשוואה לשאר תושבי סיאטל, שמספרם נאמד בכ-635,000. 

אזור שלם של סיאטל, שקודם לכן היה מוזנח, מושך אליו עכשיו משקיעים, מסעדות ועוד. החשש, כרגיל, הוא שנוכחותם של מספר גדול של אנשים עם משכורות גבוהות בהשוואה לשאר האוכלוסיה תהפוך את החיים בעיר לקשה כלכלית לשאר - ובסיאטל כבר חוזים לחץ בלתי שגרתי על מערכת התחבורה הציבורית של העיר; בעתיד, כשעובדים צעירים יתחילו לגדל משפחות, יהיה צורך להרחיב את מערכת החינוך של סיאטל. על זה, אמזון צפויה לפצות באמצעות המסים שהיא תכניס לעיר. לבעיית יוקר המחיה עדיין לא מצאו פתרון ראוי. 

ביי, הסתלקתי עם הסודות שלכם

אדוארד סנודן הפך למדליף המשפיע ביותר בהיסטוריה האנושית כשנשיא ארה"ב ביטל פגישה עם שליט רוסיה לאחר שהאחרונה הסכימה לתת לסנודן מקלט זמני. בינתיים, מערערים המסמכים של סנודן את מעמדה של ארה"ב באיחוד האירופי, במיוחד בגרמניה – שתושביה הרגישים לפרטיותם לא אהבו לגלות שהם מוקד לריגול – ואת היחסים בין הממשלות במדינות אנגלו-סקסיות ובין התושבים. הישג לא מבוטל לאדם בודד.

עכשיו מודים ב-NSA בשפל רוח שהמערכות שלהם נבזזו בלי שום ידע טכנולוגי מתקדם. לסנודן היה לא רק סיווג בטחוני של "סודי ביותר", הוא גם היה מנהל מערכת. המשמעות היא שהיתה לו גישה לכמעט כל המידע של הסוכנות. הקטע המפדח במיוחד הוא שסנודן הוציא את המידע מהמערכת באמצעות דיסק און קי. משתמש מן השורה לא יכול היה לעשות את זה, אבל סנודן, כאמור, היה מנהל מערכת. 

כל כך הרבה נזק, כל כך מעט מאמץ. ב-NSA הודיעו לאחרונה שהם מתכוונים לקצץ משמעותית את המספר של מנהלי מערכת. לזה קוראים לשרוף את האורווה אחרי שהסוסים ברחו.

20% מתושבי ארה"ב נטולי גישה לרשת מהירה

ארה"ב נחשבת למעצמה טכנולוגית, והיא המדינה שעלתה על נס את האינטרנט, אבל חלקים גדולים מהאוכלוסיה שלה טרם הצטרפו למהפכת המידע.

על פי נתוני מכון Pew, ל-70% מהאוכלוסיה בארה"ב יש פס רחב בבית, נכון למאי 2013. אצל השאר, המצב בעייתי יותר. שלושה אחוזים מהאמריקאים עדיין משתמשים בשירותי הצב המשועמם שזוכה לכינוי dial up modem, בעוד שעשרה אחוזים מדווחים שיש להם פס רחב - אבל רק דרך הגרוטאות הסלולריות שלהם. כ-17% אומרים שאין להם גישה לרשת מהירה כלל.

המחקר מצא, כצפוי, שהפער הוא גילאי בחלקו הניכר (רק לכ-43% מבני 65 ומעלה יש חיבור מהיר בבית), ושלהשכלה יש השפעה ניכרת - מי שאין לו תעודת בגרות אולי יכול להיות שר אוצר בישראל, אבל רק ל-37% מהאמריקאים שאין להם מחזיקים חיבור מהיר. השיעור של בוגרי קולג' בעלי גישה לחיבור מהיר עומד על 89%.

יצוין שחלק מהאנשים ככל הנראה משתמשים בפס רחב בעבודה ולא רואים צורך בו גם בבית, ומשתמשים לשם כך במכשירים הניידים שלהם.

לפני שאנחנו מעבירים את כל השירותים לרשת, במיוחד השירותים הממשלתיים ולפני שאנחנו משבשים את כל תחומי החיים, צריך לזכור שיש חלק ניכר מהאוכלוסיה שפשוט לא נמצא באותה הנקודה איתנו.

קצרצרים

1. המהנדסים שבונים את סירי של אפל - מה שפעם היה מוצר מהפכני ועכשיו מעלה אבק בשולי הדרך, לחוצים קצת מגוגל גלאס. משתמשים מדווחים שסירי למדה לזהות את מילות ההפעלה של גוגל גלאס - "אוקיי, גלאס" - והיא מגיבה עליהן באופן סרקסטי עד פסיבי-אגרסיבי. השירות עצמו, ציין סטיב ווזניאק לפני כשנה, הופך לטיפש מיום ליום: כנראה שהמהנדסים של אפל מרגישים מאוימים על ידי חברה שאשכרה מחדשת דברים ולא רק משווקת מחדש רעיונות של מישהו אחר. 

2. מזכיר המדינה של ארה"ב, ג'ון קרי, נשא אתמול (ב') נאום שהתווה את קווי הפעילות האמריקאית בתגובה לפשעים נגד האנושות שמתבצעים בסוריה. לראשונה, השתמש שר חוץ בנאום כזה בדיווחים שהגיעו מעיתונאים-חובבים, קרי בלוגרים, כותבי פייסבוק, מעלי סרטונים ליוטיוב ועוד. זה הצד החיובי של העניין. הצד השלילי, הוא שדיקטטורות ברחבי העולם קיבלו חיזוק לסברה שלהם שהמדיה החברתית היא כלי שרת בידי השטן האמריקאי. 

3. לפני שנה ומשהו התפרסמו כמה כתבות מתלהבות על משהו שכונה Startup Mansion, אחוזה שבה היו אמורים להתגורר כ-16 מקודדי-על שהיו אמורים ליצור קהילה. זה לא כל כך עבד: חלק ניכר מהמפתחים היו מהקבוצה העילאית והמתנשאת שקיבץ סביבו המשקיע פיטר ת'יל - והם לא התחברו לקונספט הקהילה. מהר מאוד התברר שלאנשים האלה אין עניין של ממש גם בפיתוח: כל אחד רצה להיות מנכ"ל. התעוררו מריבות סביב השאלה מי יוציא את הזבל. בסופו של דבר, כל זה ואפקט נוסף של עולם ההייטק - העלאת שכר הדירה בסן פרנסיסקו לשיאים לא שפויים - חיסלו את הפרויקט. קהילת סטארט-אפ? אין דבר כזה, וגם לא יכול להיות. 

4. יש ברנש בשם ג'ייסון קסטר. אם לא שמעתם עליו, זה בסדר, הוא לא באמת חשוב. קסטר עומד מאחורי מיזם מיותר בשם Twiddla, אפליקציה שמאפשרת למשתמש לגלוש יחד עם משתמשים אחרים ולצייר ציורים וירטואליים. הסיבה שקסטר מוזכר כאן היא כי הוא החליט שזה יהיה רעיון טוב לרדת על עובדי המכס של ארה"ב, רק בגלל שבניגוד אליו הם לא בונים אפליקציות. הוא השקיע פוסט שלם בלהתפאר כיצד התנשא עליהם. הוא המליץ לעמיתיו לבועה ללכת בדרכו: "באופן בסיסי, זו ההזדמנות שלכם להזכיר להם שהעבודה שלהם היא לשבת בקוביה קטנה ולדבר עם אנשים שיוצאים לעולם ומנהלים חיים מעניינים". יש לקוות שהבוס העתידי של קסטר, אחרי שהסטארט-אפ שלו יקרוס בלהבות, יצטט לו את השורה הזו. תודות לגוגל, היא תהיה חלק תמידי מהרזומה שלו.