אנחנו?

מהומת אי.די.בי לא באה טוב למשפחת לבנת. הרבה בוץ ניתז עכשיו באוויר, ומשפחת לבנת לא אוהבת שלכלוך נדבק אליה. כמו אליק שבא מן הים, בונדי בא מאבק המדבר. אבי המשפחה אמנם נולד בצ'כוסלובקיה, אבל את האימפריה העסקית האדירה אברהם "בונדי" לבנת הצמיח במו ידיו מאבק המדבר של כביש דימונה־סדום, מחולות העד של הנגב, משלמת בטון ומלט על אדמת שדותייך הנגאלת. שם התחילה ההיסטוריה, ומאז התדמית של משפחת לבנת מכוסה אבק ישראלי נוצץ, מהסוג שמשאירים אחריהם מובילי טנקים השועטים דרומה בעת מלחמה. בוץ שמשאירים אחריהם דנקנרים למיניהם, השועטים בייאוש גלותי בניסיון למצוא משקיע שיציל את השאריות, עלול להכתים את התדמית המיוזעת, הארצית, הפלמחניקית למראה, שהיא היסוד החשוב ביותר שעליו נסמכת האימפריה.

משפחת לבנת אוהבת אבק, אבל כל כך לא אוהבת בוץ עד שהיא מוכנה לשלם הרבה מאוד כסף רק כדי להרחיק ולו כתם קטנטן שעלול לדבוק בה. אבל אלה זמנים קשים. איפה שאתה לא מניח את הרגל, אתה עלול לדרוך על משהו.

למשל, העניין הזה עם הדיבידנדים באי.די.בי. חתיכת שלולית בוץ עמוקה. כל בר דעת שבקיא בעולם העסקים המקומי הרי יודע היטב שהצטרפות הלבנתים לגרעין השליטה בקונצרן לפני כעשור נולדה פשוט מתוך נכונות לסייע לנוחי דנקנר שהיה קצת קצר במזומנים, וודאי לא נבעה מאיזו חמדת כוח וממון שאחזה לפתע בדור המייסדים של המשפחה. וברור מאליו שמשפחת לבנת מעולם אף לא העלתה על דעתה למשוך דיבידנד שלא כדין מההשקעה באי.די.בי.

לכן, חרף העובדה שאיש לא יעלה על דעתו, הסכימה לפני כחודש וחצי המשפחה לשלם משהו בין 40 ל־50 מיליון שקל רק כדי להסיר מבעוד מועד את כתם הבוץ שהדיבידנדים ההם איימו להדביק לה. היא הסכימה משום שמישהו שלא מבין עניין תבע בבית המשפט מבעלי השליטה באי.די.בי להשיב דיבידנדים שנמשכו בין השנים 2008–2010. משהו צנוע בסדר גודל של 1.8 מיליארד שקלים. קרוב ל־500 מיליון מהם זרמו לכיסיהן של משפחות לבנת ומנור, שותפותיו של דנקנר בגרעין השליטה. התובעים הקטנוניים טענו שמדובר בחלוקה אסורה, שכן אי.די.בי לא עמדה במבחן הפירעון — ולראיה חדלות הפירעון שהחברה הגיעה אליה זמן לא ארוך אחר כך.

זו כמובן טיפשות לחשוב שלמשפחת לבנת יש קשר לכל זה, או שהיא היתה מעוניינת בדיבידנדים מופרזים. אלא שרצה הגורל ומכוח היותה בעלת מניות, נדרש היה שחלק מהדיבידנדים יזרמו לכיסה. קורה. גם במשפחות הכי טובות. לכן משפחת לבנת לא היססה לחסל את הסיפור הזה כשהוא עוד קטן, ובצעד שטרם נראה כמותו מצד בעל שליטה היא הסכימה להחזיר עשרות מיליוני שקלים שהגיעו לידיה כדיבידנד, ולהוסיף עליהם חבילת מניות אי.די.בי שבידיה. לטובתם של טיפוסים קשי הבנה שעלולים לצוץ בעתיד צורפה להסכם הפשרה הבהרה: "את הכסף משלמות משפחות לבנת ומנור למרות טענתן כי החלוקה היתה חוקית ולא נפלה בה כל פגם או דופי". הלו?! כאילו מישהו חשב אחרת.

אבל אלה זמנים קשים. הולך ונהיה קשה לחמוק מכמויות הבוץ שניתזות. כשכבר נדמה היה שהעניין הפעוט ההוא עם הדיבידנדים מאחורינו, הודיעו לפתע לפני כעשרה ימים מחזיקי האג"ח של אי.די.בי שהם דוחים את הפשרה עם משפחות לבנת ומנור. חרף ההבהרה הכל כך חד־משמעית בנוגע לדופי שלא נפל, מחזיקי האג"ח, המון משולל רסן שכמותם, החליטו שהם דווקא מעוניינים להמשיך את ההליכים המשפטיים. בהתעקשותם להטיל בוץ לכל עבר הם נסמכו, בין היתר, על חוות דעת של איל גבאי, מומחה להסדר החוב באי.די.בי שמינה בית המשפט. גבאי, אלוהים יודע מאיפה באו לו הרעיונות לראש, טען שבעלי השליטה יתקשו להצדיק את חלוקות הדיבידנד שביצעו, והוסיף ש"תג המחיר שהוצמד לפשרה הוא נמוך".

אלה בהחלט זמנים קשים. כי עוד בטרם יבש הדיו על הפשרה בעניין הדיבידנדים נודע שמשפחת לבנת, הפעם יחד עם אחד בשם חיים צוף, תהיה מוכנה ככל הנראה לשלם עשרות מיליוני שקלים לצורך סגירת תביעה מופרכת אחרת נגדה. הפעם מדובר בספיח של קריסת חברת קווי אשראי של יובל רן, אי אז באמצע שנות התשעים, שהותירה אחריה חובות של עשרות מיליוני שקלים, שהפכו עם הזמן למאות מיליונים.

לא אלאה אתכם בפרטי תיק הפירוק הסופר־מורכב של קווי אשראי. נציין רק שבשרשור כזה או אחר, אותה קווי אשראי שקרסה החזיקה בישראמקו. וברבות הימים אותה ישראמקו גילתה מאגר גז השווה מיליארדים ועונה לשם תמר. כך שמי שמחזיק בשרשור ההוא הפך להרבה יותר עשיר משהיה בעבר.

מפרק קווי אשראי, עו"ד יצחק מירון, טען שהאחזקות המשורשרות הללו בישראמקו עברו באופן לא חוקי, רובן לידי קובי מימון וחיים צוף, וחלק אחר שלהן למשפחת לבנת. מיותר לציין שכולם הבינו שככל שהדברים אמורים במשפחת לבנת, זה פשוט לא יכול להיות. הם אולי קצת קשוחים בעסקים, ונכון גם שהם מחזיקים באיזה מונופול או שניים, אבל מכאן ועד העברה לא חוקית של נכסים? לבנת?

אלא שלפני כשלוש שנים חלה התפתחות דרמטית, כאשר יובל רן, הגיבור המפוקפק של קריסת קווי אשראי, הגיח ממקום מחבואו ביוסטון והחליט לשתף פעולה עם המפרק. רן מסר אינפורמציה מרתקת, שגרמה לעו"ד מירון למהר לבית המשפט ולהגיש בקשה לתיקון כתב התביעה.

התיקון המבוקש כלל את הטענה שלפיה ערב קריסתה של קווי אשראי סיכמו יובל רן, קובי מימון ומשפחת לבנת על סדרה של מהלכים שקווי אשראי תבצע כדי שהשליטה בקבוצת ישראמקו תיפול לידיהם כפרי בשל. או, בנוסח שהוגש לבית המשפט: "קבוצת כרמן (של לבנת - א"ז) וקבוצת מימון־צוף שילמו לבעלי השליטה... כספים שונים 'בלתי מדווחים', 'מתחת לשולחן', באמצעות העברות כספים בארץ ובחו"ל...

"לדברי יובל רן, שילמה לו קבוצת לבנת... כ־3 מיליון דולר. סכום נוסף של כ־3 מיליון דולר שילמה קבוצת מימון־צוף... על מנת שבעלי השליטה ידאגו שהחברות הציבוריות שבניהולם יאשרו את העסקאות...".

מתחת לשולחן? לבנת? לכל בר דעת ברור שזה קשקוש בלבוש. "מדובר בטענות כוזבות וחסרות כל שחר, שאין קשר בינן לבין המציאות", הגיעה התגובה הרשמית ממשפחת לבנת. כאילו היה בה צורך.

אבל אלה זמנים קשים. והטענות הכוזבות וחסרות השחר הללו הולכות ומתגבשות בימים אלה להסכם פשרה בהליך בוררות בין מפרקי קווי אשראי לבין מימון־צוף־לבנת. מדובר, לפי מקורות המצויים בהליכים, על כ־60 מיליון שקל שישלמו הנתבעים כדי לחסל באופן סופי את הכוזבות והחסרות.

אי אפשר לקחת ממשפחת לבנת את מה שהשיגה, תרתי משמע. אבל נראה שאין מה לעשות. בזמנים קשים כאלה, כשהבוץ ניתז לכל עבר, הולך ונהיה ממש יקר להישאר מלח הארץ.