"מנכ"לים שמרויחים סכומים מטורפים, זה דבר טוב. זה עוזר לחלוקת העושר מחדש"

1. מה דעתך על תגמול הבכירים בחברות ציבוריות?

"אני לא חושב שיש פרמטר אחד לדברים האלה. באופן כללי אני חושב שיש כאלה שלוקחים יותר מדי ויש שפחות מדי, יש מקרים שהם מושחתים ויש מקרים שלא, ויש אנשים שמקנאים - ואפשר להבין את הקנאה. אבל אני חושב שהנטייה הציבורית לצאת נגד כל דבר עושה בסופו של דבר עוול לציבור עצמו. כי זה שיש מנכ"לים שמרוויחים סכומים מטורפים ומקבלים מניות ואופציות בסכומים גדולים זה דבר טוב, זה עוזר לחלוקת העושר מחדש. במקום שמשפחות בעלי השליטה יוכלו לשכור לעצמן מנכ"לים שימשיכו להיות עושי דברן לנצח משום שהם תלויים בהן למשכורתם החודשית, המנהלים האלה הופכים לעצמאים בזכות ההון שהם צוברים ואז הרבה יותר קשה להחזיק אותם. הציבור או העיתונות בעצם מגִנים כאן ברמה מסוימת דווקא על משפחות ההון".

גיל שוויד מנכ"ל ומייסד צ'ק פוינט | צילום: אביגיל עוזי

2. אבל זה מגיע לאבסורד אם המנהלים של נוחי דנקנר הפכו ליותר עשירים ממנו.

"זה דווקא מצוין. עכשיו יהיו לנו עוד עשרה יזמים בישראל, שלכל אחד יש עשרות מיליוני שקלים שאיתם הוא יכול להקים עסקים וליצור מקומות עבודה. אדם שמרוויח בכל חודש משכורת של עשרת אלפים או 100 אלף שקל לא יכול לקחת שלוש שנים חופש, או לקחת עסק ולהשקיע בו מיליונים, כי אין לו. אבל מי שיש לו עשרות מיליוני שקלים יכול לומר: 'אני לא חייב לעבוד בשביל הכסף יותר, עכשיו אני בוחר את המטרות שלי'. זה יוצר דור של יזמים.

"יש דור כזה של יזמים במדינת ישראל, בין אם אלה המנהלים של אריסון או של עופר. אצלי עבדו הרבה מאוד מנהלים, בכל דרגי הניהול, שהרוויחו המון כסף מאופציות, וכל אחד מהם שאל את עצמו 'למה אני עובד פה? אני כבר לא חייב לעבוד פה בשביל הכסף'. הרבה מאוד חיפשו את עצמם, הרבה פתחו חברות חדשות או דברים אחרים, חלקם גם מתחרים. וכן, זה יצר שכבה שלמה שכולנו יכולים לקנא בה, אנשים שיש להם הרבה, אבל זאת שכבה שדוחפת את הכלכלה קדימה בצורה שלא תיאמן".

3. וחלקם מעצבנים אותנו נורא, כמו ניר גלעד שגובה בונוס שמן בשעה שהחברה שלו מפסידה.

"יש דברים מעצבנים, אבל בראייה מאקרו־כלכלית זה יוצר חלוקת עושר נכונה יותר, שאינה משאירה את כל ההון אצל מי שיש להם. גם אם לפעמים הוא מגיע לאנשים שלא מגיע להם - אתה עדיין מחלק את העושר בצורה חדשה, וזה טוב לציבור, לא רע.

"לא חסרות דוגמאות למאבקים ציבוריים שהובילו לנזק גדול לחברה. בארצות הברית, למשל, אחרי פרשת אנרון ובועת הדוט.קום היתה התרעמות גדולה על כך שיש אופציות לעובדים ולמנהלים וכולם התעשרו מהן, ואז החליטו שחברות לא יכולות לתת אופציות בלי לרשום את ההוצאה בספרים. שינו את כללי החשבונאות. ואז מה קרה? מי שניזוקו היו העובדים שקיבלו פחות אופציות, ואילו המנהלים עדיין מקבלים הרבה מאוד. הציבור התעצבן, ודפק את עצמו. המדינה הפסידה, העובדים הפסידו, אבל כולם מרגישים צודקים עכשיו.

"אני לא תיאורטיקן או פילוסוף של כלכלה, אני לא אבי הסוציאליזם ולא אבי הקפיטליזם, אבל אני חושב שהשיטה שבה עובדים מתחלקים עם החברה ומקבלים הרבה היא שיטה טובה, והשיטה הזאת הורעה בשנים האחרונות. המפסידים העיקריים הם העובדים, וזה עצוב לי. בצ'ק פוינט העובדים קיבלו חלק ניכר מאוד מהחברה לידיהם בתקופה שהחברה המריאה. היום אנשים יישארו שכירים, וחבל".

4. מה לגבי השכר שלך?

"החלטתי לפני כמה שנים מכל מיני סיבות עקרוניות שאני לא רוצה לקבל שכר מצ'ק פוינט. אבל אני מקבל שכר מינימום כי החשבת הסבירה לי שזה לא חוקי לא לשלם לי בכלל. אמרתי לה: 'אבל זה אני, את מי יתבעו, אותי?', והיא הסבירה לי שעל פי חוק מי שאחראי לתשלום המשכורות הוא בעל אחריות פלילית, ולכן היא מתעקשת לשלם לי שכר מינימום".

5. אז אתה בעצם מרוויח סכומים נכבדים מאוד מאופציות בלבד?

"כן, ואני שמח על כך. העלות הכלכלית של אופציות לחברה היא בין אפסית לזניחה, ובתיאוריה החברה גם יכולה להרוויח מזה. זה מאזן בין האינטרס שלי לבין האינטרס של בעלי המניות. אם הם לא מרוויחים - אני לא מרוויח. האופציות מונפקות בפועל מדי שנה, ובעלי המניות בכל שנה מאשרים את זה".