צילום: איי אף פי
אג'יו
"אם מחירי המזון לא יירדו, העולם ימשיך לבעור"
ימים ספורים לפני פרוץ גל המהומות העולמי התריע פרופ' יניר בר־ים, מומחה למערכות מורכבות, מפני השילוב הנפיץ של מזון יקר ואי־יציבות חברתית. בראיון ל"כלכליסט" הוא מסמן את הקו שמחבר בין האתנול, הספקולנטים וההמונים בכיכר תחריר, ומסביר מה צריך לעשות כדי להפסיק את הטירוף הזה
אירועי האביב הערבי תפסו את המומחים למזרח התיכון בהפתעה. אף אחד מאלו, שלמדו את האזור במשך שנים, לא הצליח לצפות את גל המהפכות שהתחיל לפני שנתיים וחצי בתקווה גדולה והמשיך במרחץ דמים נוראי. אבל אדם אחד היה פחות מופתע, אפילו להפך. ארבעה ימים לפני שהתוניסאי מוחמד בועזיזי הצית את עצמו ואת גל המהפכות בעולם הערבי, הגיש פרופ' יניר בר־ים לממשל האמריקאי דו"ח שהתריע מפני הקשר בין מחירי מזון גבוהים, תסיסה חברתית ואי־יציבות פוליטית - בדיוק החומרים שמהם היה עשוי האביב הערבי.
הדבר המפתיע באמת הוא שתחום המומחיות של בר־ים (54) כלל אינו נוגע למזרח התיכון. בר־ים, נשיא המכון למערכות מורכבות בניו אינגלנד ובן להורים ישראלים, הוא אחד מבכירי החוקרים בתחום המערכות המורכבות - ענף חלוצי ומרגש, שמנצל כלים מתמטיים כדי להפיק תובנות פורצות דרך על העולם האמיתי. המחקר בתחום הזה, מסביר בר־ים בראיון ל"כלכליסט", מנסה לקחת מערכות מרובות־גורמים בשורה של תחומים - כלכלה, פיזיקה, כימיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה וכן הלאה - ולזהות את העקרונות האוניברסליים שמשותפים לכל המערכות האלה, ומגדירים את פעילותן.
"התחום הזה נולד רק בשנות השבעים, וצמח דווקא מתחום חקר החומרים", הוא מסביר. "כשהתחילו לחקור את המעבר של חומרים ממצב צבירה אחד לאחר הבחינו, למשל, שכשחומר נמצא במצב צבירה של גז, האטומים שלו אינם תלויים זה בזה, אבל כשהוא הופך לנוזל, הם כן תלויים. התלות הזו היא שמעסיקה חוקרים של מערכות מורכבות". בהמשך התברר שמחקרים כאלה מעלים מסקנות מרחיקות לכת גם בנוגע לתחומים רחוקים מאוד, כמו ניהול, כלכלה, חינוך, בריאות, אלימות אתנית, ביולוגיה וניהול משא ומתן. שיטות המחקר החדשות, מסביר בר־ים, מאפשרות, בין היתר, לאתר מצבים שבהם לגורמים בודדים יש השפעה רבה.
שיטות המחקר האלה, מסביר בר־ים, הן אלה שסימנו את גל המחאה הגלובלי עוד לפני שפרץ, בזכות העלייה במחירי המזון. למעשה, כשבוחנים את מדד מחירי המזון של סוכנות המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), ניתן לראות שכאשר המדד עולה מעבר לרמה מסוימת, פורצות מהומות ברחבי העולם (ראו גרף). ההתאמה הזו, בין מחיר המזון לאי־היציבות הפוליטית, נכונה עבור כל מדינות המזרח התיכון שהיו חלק מהאביב הערבי. היא נכונה גם לגבי מדינות אחרות שהיו בהן הפגנות ומהומות כמו האיטי, סודן, חוף השנהב, קמרון, סומליה, הודו ואוגנדה. "יש מקרים שבהם העולם נהיה הרבה יותר פשוט", אומר בר־ים, "וזה קורה כאשר יש מעט גורמים. כתוצאה מכך, אפשר להבין את הקשר הסיבתי בין הגורמים".
שילוב נפיץ של דלק ונגזרים
הקשרים הסיבתיים האלה הם, פעמים רבות, בלתי צפויים. פרשנים רבים תלו את נפילת המשטרים בעולם הערבי באפקט של הרשתות החברתיות. אלא שלגורם זה יש השפעה זניחה, כיוון שלרבים מהאזרחים במדינות הללו אין גישה לאינטרנט; הם עסוקים יותר בלמצוא אוכל עבור משפחתם מאשר לצייץ בטוויטר. יתר על כן, היו מקרים שבהם הרשתות החברתיות סייעו לשלטונות לאתר גורמים מתסיסים ולנטרל אותם.
השערה אחרת היתה שמשטרים אוטוקרטיים "צריכים" ליפול, במוקדם או במאוחר, וכי העיתוי שבו נפלו נבע משיעור אבטלה גבוה ומחוסר דאגה לאוכלוסייה. גם ההסבר הזה הוזם. "המשטרים האלו החזיקו 30–40 שנה בלי מרד", מסביר בר־ים. "המסקנה שלי היתה שמה שהפך את המצב לבלתי נסבל היה הזינוק במחירי המזון, שנגרם כתוצאה ממדיניות. הרבה אנשים חושבים שמצב המזון בעולם אינו תחת שליטתנו: האוכלוסייה גדלה, ואין מספיק אוכל לכולם. אבל לפי הניתוח שלי ושל שותפיי למחקר, זה פשוט לא נכון".
המחקר של בר־ים קבע שמחירי המזון זינקו בגלל שני גורמים שלכאורה אינם קשורים לשוק: מדיניות האנרגיה האמריקאית, ופעילות השקעות ספקולנטית. בשלב ראשון, המחירים עלו כתוצאה ממדיניות שעודדה המרת תירס לאתנול. "היום בארצות הברית לוקחים מעל 40% מהתירס, שהוא חלק גדול מהתזונה העולמית, והופכים אותו לדלק", מסביר בר־ים. בשלב שני, אחרי המשבר של 2008, הספקולנטים עטו על שוק החוזים העתידיים על סחורות חקלאיות, שהפך לשדה ציד חופשי בעקבות הדה־רגולציה של המסחר בנגזרים בארה"ב בתחילת העשור הקודם. כיוון שאיש לא ריסן את הספקולנטים, הם תדלקו בחופשיות שוק בועתי שבו המחירים התנתקו לגמרי מהיצע וביקוש אמיתיים וזינקו בכ־100%, לפני ששבו וצנחו לרמתם הקודמת. עד מהרה - בין היתר בגלל החשש משינוי האקלים ומגידול האוכלוסייה - גם וול סטריט החלה להתעניין בתחום החוזים העתידיים על מזון.
"את שני הגורמים האלה לעלייה במחירי המזון הצגנו באופן ברור וחותך", אומר בר־ים. "המאמר שלנו נשען על מתמטיקה של מערכות דינמיות, והראה באופן כמותי את אי שיווי המשקל בשוק".
גם אחרי שהבועות האלה התפוצצו תוך תנודות חריפות, מחירי המזון ממשיכים לשייט ברמות גבוהות היסטורית. "כל עוד מחירי המזון גבוהים, אין אפשרות שהמצב ההומניטרי בעולם ישתפר. החודש המחיר ירד מתחת למה שאנחנו מכנים 'רמת המעבר', המחיר שבו מתחילה תסיסה חברתית. יכול להיות שבקרוב הוא יירד עוד, כיוון שהשווקים לא יציבים, אבל קיים סיכוי גבוה שהוא יעלה בצורה משמעותית יותר מעל הרף, ואז הבעיות יהיו גדולות בהרבה".
גם גל המחאה שמבעבע כעת בברזיל ובטורקיה קשור למחירי המזון?
"אי אפשר להגיד שכל אירוע נגרם מזה, אבל אפשר לומר שלהרבה מהאירועים הללו יש קשר ברור למחירי המזון. המחקר שלנו צפה שהעלייה במחירים תגיע לרמה משברית, שבה המחיר יהיה באופן עקבי ב'רמת המעבר', וזה מה שבאמת קרה. כאשר המחיר נמצא באזור הזה, אפשר לצפות שהגורמים המקומיים יהיו מאוד משמעותיים במה שקורה.
"בברזיל רוב התלונות אינן על מחירי המזון, אבל למחאה יש קשר די ברור למחירי המזון. בטורקיה הקשר היה פחות חזק, אבל במקומות אחרים כן היה, למשל בארגנטינה, בקולומביה, בהאיטי, במדינות אפריקאיות וכמובן במצרים. בתוניסיה האוכלוסייה לא נרגעה גם אחרי שהממשלה התחלפה, וזה קורה כיוון שאין פתרון לבעיה הבסיסית הכלכלית: אנשים לא יכולים להשיג אוכל.
"לבעיות בסוריה אין פתרון נראה לעין, אבל המצב הגרוע באמת עלול להיווצר דווקא במצרים: אם לא יפתרו את הבעיה הכלכלית וההומניטרית שם, המצב יהיה הרבה יותר גרוע".
למה דווקא במצרים?
"בסוריה יש הפרדה גיאוגרפית חלקית בין הגורמים. במצרים אין הפרדות בכלל". בר־ים מסביר שהוא ועמיתיו במכון המחקר פיתחו מודל מתמטי, שמנבא את הסיכוי לאלימות על רקע אתני ודתי לפי פריסה מרחבית של האוכלוסייה: כשהקבוצות מעורבבות זו בזו או כשהן מופרדות, הסיכוי לאלימות נמוך. כשההפרדה היא חלקית, כמו במקרה של מצרים, הסיכוי לאלימות גבוה בהרבה, כיוון שהקבוצות השונות נאבקות ביניהן על השליטה.
גם בישראל ניכר קשר בין מחיר המזון לתסיסה חברתית?
"בכל מקום יש אוכלוסייה שסובלת מעליית מחירי המזון. אפילו בישראל היתה מחאה על מחירי הקוטג'. המצב בארץ מושפע במידה מסוימת מהדברים האלה, והעובדה שיש אוכלוסייה מקופחת יכולה לגרום לבעיות גם בישראל. אנחנו רואים את זה גם באירופה: במדינות מפותחות יש גם משטרות מפותחות כך שיש להן אפשרות לדכא, לבלום או להגביל את המהפכות, עד שלב מסוים. הסיכוי לאנרכיה או הפרעה חברתית טוטאלית הוא קטן במדינות כאלה. אבל זה גם תלוי לאן יגיע מחיר המזון.
"מעבר לזה, המצב של אי־השקט הוא בעצמו מידבק. באופן לא ישיר, אי־היציבות של המדינות בסביבה של ישראל גורמת לכל מיני בעיות".
הפתרון בידי אמריקה
הפרויקט של בר־ים ועמיתיו במכון למערכות מורכבות הוא יומרני, כיוון שהוא כולל שימוש במודלים ובכלים מתמטיים להבנת מערכות יחסים שבדרך כלל איננו רואים בצורה מתמטית. וההיסטוריה מלמדת שבמקרים מסוימים, המחשבה שהמודל יכול לשקף באופן מדויק את המציאות עלולה להיות מסוכנת. אחד המקרים, שאותו אני מזכיר לבר־ים, הוא של קרן הגידור LTCM: הקרן, שנוהלה על ידי הכלכלנים זוכי פרס הנובל מיירון שולס ורוברט מרטון, השתמשה במודל שלהם כדי לתמחר אופציות והשיגה באמצעותו רווחים עצומים. אבל המשבר הפיננסי באסיה ב־1997 ופשיטת הרגל של רוסיה ב־1998 לא היו כלולים במודל, והם הסבו לקרן הפסדים של 4.6 מיליארד דולר בתוך חודש וחצי. הקרן חולצה על ידי וול סטריט בפיקוח הבנק המרכזי של ארה"ב, ונסגרה.
"ברור שגורמים אחרים יכולים להיות חשובים בעתיד", בר־ים מודה. "המודל הוא לא העולם האמיתי, ושני הגורמים שאותם הזכרנו הם לא כל הסיפור. קורים דברים אחרים שיכולים להיות חשובים יותר: לפני שנה, למשל, היתה בצורת בארצות הברית, שבאמת גרמה לשינוי במחירי המזון, וזה לא היה במודל המקורי שלנו. אבל מה שאפשר לומר בוודאות הוא שבתקופה החשובה שבה עלו מחירי המזון, מ־2003 עד 2012, שני הגורמים הללו, הספקולציות ועידוד תעשיית האתנול, היו החשובים ביותר".
הזיהוי של שני הגורמים האלו, הוא אומר, מאפשר למקבלי ההחלטות לבלום את עליית המחירים, וכך לכבות את האש. "כשאנחנו אבודים בין הרבה גורמים שיכולים להשפיע, זה מונע מאיתנו להיות אפקטיביים, אבל כשאנחנו מבינים מה קורה בעולם, אנחנו גם יכולים לבחור מדיניות שתשיג תוצאות".
מה המדיניות הזו? לבר־ים יש תשובה ברורה: רגולציה. ממשלת ארצות הברית, הוא מסביר, מעודדת המרת תירס לאתנול, והיא צריכה להפסיק לעשות את זה. והצעד המתבקש השני הוא החזרת הרגולציה לשוק הסחורות באופן שיקשה על פעילותם של ספקולנטים.
"צריך לדאוג שלאנשים יהיה מה לאכול", אומר בר־ים, "ולתת להם מזון זה פחות יעיל מאשר להוריד את מחירי המזון. זו צריכה להיות בעיקר החלטה של ארצות הברית, אבל המדיניות של ארצות הברית איננה מושתתת על ראייה גלובלית -וכאשר אנשים אינם מסתכלים על העולם כמערכת מחוברת, זה גורם נזק. חייבים להבין שהעולם היום מחובר; החלטה במקום אחד משפיעה על כל העולם. מדיניות שאינה מתמודדת עם ההשפעות הגלובליות אינה מדיניות סבירה.
"אני לא אומר שמקומות אחרים חושבים באופן עולמי, אבל החשיבה בארצות הברית היא כיום מקומית מאוד. התוצאה היא שלא שואלים את השאלה מה קורה למזון העולמי, או איך השימוש במזון כדלק משפיע באופן עולמי. נכון, יש היום תוכנית להפסיק את השימוש בתירס כדלק, אבל זה ייקח הרבה זמן, יותר מדי זמן. שלא לדבר על זה שכבר לא ברור ששינוי המדיניות הרשמית יפחית את השימוש בתירס לייצור דלק: המדיניות כבר שינתה את השוק, זרמה לתוכו השקעה גדולה שנועדה לבנות את התעשייה הזאת. ובכל זאת, אם השימוש יירד ב־50%, תהיה לכך השפעה מאוד גדולה".
מהנורמלי החדש לברבור השחור
בר־ים הגיע למערכות מורכבות מלימודי פיזיקה ב־MIT, שם עשה את התואר הראשון ואת הדוקטורט. הוא למד גם שנה בטכניון בחיפה. בקריירה האקדמית שלו הוא לימד באוניברסיטת בוסטון, ב־MIT וגם במכון ויצמן. "התחלתי לשאול שאלות על העולם, והשאלות לא היו במסגרת השאלות המקובלות במדע המתמטי. לפני תקופתי היתה התקדמות של הטכניקה הבסיסית והיתה אפשרות להתקדם בהבנה מול השיטות החדשות".
במסגרת עבודתו הוא פרסם יותר מ־180 מאמרים מדעיים, שהופיעו גם במגזינים "נייצ'ר" ו"סיינס", וייעץ לעשרות גופים כמו הבנק העולמי, האו"ם, רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC), בנק הפיתוח האסייתי, המרכז לבקרת מחלות ולמניעתן, החברות בואינג ולוקהיד מרטין, ואפילו ארגוני מודיעין וביטחון כמו ה־CIA, ה־NSA והצבא האמריקאי.
"אנחנו מנסים להתוות דרכים שבהן מערכת צבאית או מודיעינית יכולה להתארגן בצורה אפקטיבית", מסביר בר־ים מה לו ולגופים ביטחוניים. "כשמדובר במערכת צבאית, למשל, צריך להבין את ההבדל בין קונפליקט בקנה מידה גדול, שבו כוחות גדולים הם אפקטיביים - לדוגמה, דיביזיות של טנקים במלחמת המפרץ - ובין קונפליקט מסובך שבו נחוץ לפרוס כוחות ולהשיג שליטה - לדוגמה, כוחות מיוחדים באפגניסטן. בכל קונפליקט, התאמת מבנה הכוחות לקנה המידה ולמורכבות היא המפתח להצלחה".
על מה אתה עובד עם הפנטגון?
"היום הרבה מהעבודה שלנו איתם היא סביב המצב 'הנורמלי החדש', מציאות שבה העולם עולה באש כשגרה. העבודה שלנו היא לבאר את המצב: אנחנו מדברים על בעיות של כלכלה ותזונה, ועל הדברים שלהם אפשר לצפות במצבים האלה".
בנובמבר הקרוב ייערך במכון למערכות מורכבות מפגש ענקים, כשהמשקיע והפילוסוף פרופ' נאסים טאלב יגיע כדי להעביר סמינר יחד עם בר־ים. טאלב התפרסם בזכות עבודתו על מקומה של אי־הוודאות בחיינו, הבאה לידי ביטוי בהופעת אירועי קיצון בלתי צפויים, שאותם הוא מכנה "ברבורים שחורים". כיום טאלב מתמקד ב"אנטי־שבירות", מושג שמתייחס לתכנון מוסדות שיהיו עמידים בפני אותם אירועי קיצון, ולא יקרסו עם הופעת ברבורים שחורים. הסמינר של השניים ייערך תחת כותרת "אנטי־שבירות: מדריך למשתמש", והוא נועד להציג את עקרונות האנטי־שבירות ומדע המערכות המורכבות, כדי להסביר איך ארגונים מגיבים לתנודתיות.
לכאורה, בר־ים וטאלב מייצגים שני הפכים: טאלב מדבר על אירועים בלתי צפויים, ובר־ים מדבר על ניתוח מערכות מורכבות והבנתן כדי לצפות אירועים. "העבודה שלנו במכון", בר־ים מחדד, "מזהה מקרים שבהם אנחנו יכולים להבין את המקור של אירועי קיצון, ולפעול כדי למנוע אותם או את ההשלכות השליליות שלהם. מצד שני, העבודה שלנו עוזרת לנו גם להבין איך אנחנו יכולים להיות מאורגנים טוב יותר כדי להתמודד עם האתגרים, אפילו מבלי לזהות אותם. שתי האסטרטגיות הללו משלימות זו את זו".
מעבר לכך, עבור אדם כמו בר־ים, שהקדיש את הקריירה שלו לחקר מערכות מורכבות, ברבורים שחורים אינם כה מפתיעים. "כאשר הגורמים הם נפרדים", הוא אומר, "אירועי קיצון הם בלתי סבירים. אבל כאשר הגורמים תלויים זה בזה, ההסתברות של אירוע משמעותי היא הרבה יותר גדולה".
37 תגובות לכתיבת תגובה