השבוע: טרור הזבל

בשנה שעברה פחות או יותר בתקופה הזו ריחפה מעל הרקיע הכחול־לבן שלנו עננה גרעינית איראנית. בינתיים אחמדינג'אד פרש לגמלאות, ורוחאני מחליפו מזייף קולות של חקלאי שמגדל גרעיני חמניות. כך או כך, השבוע מעסיק אותנו ואת שאר העולם נשק בלתי קונבנציונלי אחר, קרוב יותר - מרחק נפיחה כימית מגבולנו הצפוני. נכון לכתיבת שורות אלה האמריקאים מחממים את הגרון ואת המנועים. אילו הייתי אדם אחראי הייתי רצה לרענן את ערכת המגן שלי. במקום זה העדפתי להסתמך על דבריו המרגיעים של פרופ' עוזי ארד, שהיה היועץ לביטחון לאומי, עד שנתניהו מאס בו. ארד, כך נראה, מבין בנושאים בלתי קונבנציונליים, ואני התייחסתי לשורה התחתונה בדבריו. הוא לא רענן ולכן גם אני לא רעננתי, כך שאם הכימיה תחצה את הגבול אני כבר אדע על מי להפיל את התיק.

איך שלא ננתח את הסיטואציה, בערב ראש השנה תשע"ד מלחמה מסכנת את גבולה הצפוני של המדינה. ועדיין, למרות האיומים הצלחנו השבוע להתנהג כמו מדינה נורמלית, ולהתרגש עם פתיחת שנה"ל כאשר ילדי ישראל על תיקיהם ואייפוניהם צעדו לבתי הספר. כמעט לכולם נמאס מהחופש, ולאלה שעדיין נאחזים בשולי גלימתו הוא חוזר בשבוע הבא בשם אחר, אך העיקרון זהה - בפתח כמעט חודש נוסף של תרבות פנאי.

ביקרתי השבוע במוזיאון ישראל בתערוכה של הורדוס מלך יהודה, גדול הבנאים שידעה הארץ. שחזורי הארכיאולוגים בראשותו של פרופ' אהוד נצר המנוח, שחשף בין היתר את קברו של הורדוס לאחר 40 שנות חיפוש, מעוררי השראה. באולם אחר מוצגות יצירות נפלאות מהאוסף הפרטי של הזוג מרצבכר. יופי של תרבות יש לנו במוזיאונים, חשבתי וחיפשתי מילים תרבותיות שיוכלו לתאר את תת־התרבות שפגשתי אותו בוקר בחוף בית ינאי.

באחת מרצועות החוף היפות במדינה, מקום שבו נחל אלכסנדר נשפך לים התיכון, ממוקמת שמורת טבע. מדי חודש יולי בני ישראל נוטעים אוהליהם ומתנחלים על החול הזהוב עד תום החופש הגדול. בכל העולם נהוג להקים קמפינגים בשמורות טבע, אבל אצלנו השהות הארוכה גוררת את כל הבית, או יותר נכון את כל הג'אנקייה. ספות בלות, כיסאות פלסטיק הסובלים מנכות קשה, שולחנות מטים לנפול, מזרנים שהופשטו מבטנתם וקרביהם משתלשלים על החול, ועוד כהנה וכהנה שקיות ובקבוקי פלסטיק ריקים שמקומם במזבלות עירוניות.

לאחר כחודשיים המתנחלים שבים לבתיהם, אבל את המזבלה הם מותירים אחריהם. למה? כי מישהו (גורמי אכיפת החוק אולי) מאפשר לישראלי לבוא לקמפינג עם גופה של ספה ולנטוש את עצמותיה לדגים ולרוח. וכך, בעוד במוזיאונים אנחנו עוטים ארשת אירופית, בשמורות הטבע אנחנו מסירים את המסכה הנאורה.

לפתחה של שנת הלימודים ניצב אתגר נוסף, אם הילדים ילמדו לכבד את הטבע נרוויח פעמיים. שינוי דפוסים ואוצרות טבע נקיים לדורות הבאים.