הגברים עובדים באייפד

זה קרה לפני כארבע שנים, בתחנת דלק על כביש מספר 89 שבין שום מקום לחור כלשהו, כ־100 מייל דרומית לסולט לייק סיטי, יוטה. בצעד חסר אחריות החלטנו לסור למסעדה המקומית והזמנו ארוחת בוקר. עד מהרה צפו ארבע ביצים רכות בשלולית מרגרינה מותכת, מלוות בפיסות בייקון שזה עתה סיים לשחות 100 מטר בסגנון חופשי בשמן הרותח. בעיני רוחי כבר ראיתי את דלתות הכניסה למחלקת הקרדיולוגיה, אבל אתם יודעים איך זה, לא נעים להשאיר על הצלחת.

הורידו את אפליקציית כלכליסט לאייפד בחינם וצפו במוסף המיוחד "גברים בעבודה"

בחצי השעה שנדרשה למשפחתי לסיים את ארוחת הבריאות, הספקנו להגניב מבטים אלכסוניים אל השולחן שלידנו. שם, חמוש בכרס אדירה חבוקה בחולצה מטונפת, ישב פציינט שבלע את ארבע הביצים ואת אלומת הבייקון כמו שאתם אוכלים שזיף. והזמין עוד מנה.

מבטי הפליאה שלנו ליוו את הלווייתן בדרכו החוצה ולא נעלמו מעיני בעלת האסטבלישמנט הקולינרי היוקרתי. "גם אנחנו לא מבינים איך הוא יכול לאכול כמויות כאלה. בגלל זה הוא אלוף המחוז כבר ארבע שנים ברציפות", הסבירה בקול סדוק מסיגריות ובחיוך צהוב שיניים. הסוגיה הובהרה דקות מאוחר יותר. האיש, ששמו שמור במערכת, הוא אלוף המחוז באכילת... ובכן... בערך כל מה שאפשר לאכול. עוד התברר לנו כי תחרויות אכילה מוסדרות ורשמיות נערכות במחוז בכל הזדמנות. החל בתחרות אכילת פאי תפוחים, עבור בפנקייקס וכלה בבוריטוס ובהמבורגרים. על קיר המסעדה היתה תלויה כרזה ובה פירוט האירועים הקהילתיים במחוז. שלל תחרויות שנלחמו ביניהן מי תהיה המטופשת ביותר. שם, על כביש מספר 89, ראיתי את האור.

כך הגיח לאוויר העולם במזל טוב מדור "גברים בעבודה". לא שיערתי אז כי המסע יהיה כה ארוך, מפותל ומלא הפתעות. המסקנות שאליהן הגעתי בנוגע ליכולתו של המין האנושי למתוח את גבולות הביזאר היכו אותי בתדהמה פעם אחר פעם. באוויר, בים וביבשה, מערבות הקרח של קנדה ועד למפרצים של ניו זילנד, נחשפתי למפגנים של אווילות ועינויים גופניים, תולדה של המפגש המבורך בין שיעמום ועודף זמן פנוי. כל אחד מהם לחוד וכולם יחד הכירו לי את המובחרים שבבני האדם, חלוצים עלומי שם העוסקים במה שהם עוסקים רק מהסיבה הפשוטה: כי אפשר.

המוסף שיתפרסם ביום שישי באפליקציית האייפד של "כלכליסט" מרכז את מיטב האירועים שליקטתי בשנים האחרונות.