אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
להקדים תרופה למחסור ברופאים צילום: אוראל כהן

להקדים תרופה למחסור ברופאים

המערכת הרפואית חרדה להדרדרותה, בין השאר בגלל מחסור צפוי ברופאים. השקעה קטנה מצד הממשלה באוניברסיטאות ובבתי החולים בתכניות להכשרת רופאים תחסוך למערכת השקעות גדולות בהרבה בעתיד

29.08.2013, 10:53 | אריאל רובינשטיין

הנה שלוש עובדות שנדמה לי כי אינן שנויות במחלוקת:

ראשית, השיעור הנוכחי של רופאים בישראל סביר בהשוואה למדינות המתקדמות, אולם שיעורם צפוי לצנוח בשנים הקרובות. הרוויה ברופאים בעבר נבעה מהמתנה האנושית שקיבלנו מאמא רוסיה: גל העלייה של שנות ה־90 היה משופע ברופאים. טבעו של עולם שגם אוכלוסייה זו יוצאת לפנסיה.

קראו עוד בכלכליסט

שנית, מקובל לחשוב שרמת הרפואה בישראל גבוהה ושתוחלת החיים מרשימה, אלא שהמערכת הרפואית חרדה להדרדרותה, בין השאר בגלל המחסור הצפוי ברופאים. בנוסף, ככל ששיעור הרופאים באוכלוסייה יורד, יותר אנשים מוכנים לשלם יותר כדי לקצר את התור לניתוח או לקבל כמה דקות עם רופא נינוח. אם חסרים רופאים, מתעצמת הסכנה לפריחתן של מערכות רפואיות פרטיות המאיימות על עיקרון השוויון בטיפול בחולים.

רופאים בבית החולים איכילוב. הקבוצה היחידה שיש סיבה טובה להתחנף אליה היא קבוצת הצעירים הגדלים כאן, צילום: תומריקו רופאים בבית החולים איכילוב. הקבוצה היחידה שיש סיבה טובה להתחנף אליה היא קבוצת הצעירים הגדלים כאן | צילום: תומריקו רופאים בבית החולים איכילוב. הקבוצה היחידה שיש סיבה טובה להתחנף אליה היא קבוצת הצעירים הגדלים כאן, צילום: תומריקו

שלישית, רמת לימודי הרפואה בישראל גבוהה, ויש כאן מספר גדול של צעירים מוכשרים המעוניינים (מאוד) ללמוד רפואה. מספר המקומות בבתי הספר לרפואה בישראל מוגבל. רבים מהצעירים בוחרים ללמוד בבתי ספר טובים פחות בחו"ל, או מוותרים על החלום ועל השליחות ופונים ללמוד כלכלה ומינהל עסקים.

נראה ששלוש העובדות הללו מובילות למסקנה שפשוט צריך להגדיל את מספר תלמידי הרפואה בישראל. התוספת תקדים רפואה למשבר ותוריד את הלחץ על הפרטת המערכת. מה, אם כן, עוצר תהליך זה?

לימודי הרפואה מורכבים משני שלבים. בשלב הראשון לומדים הסטודנטים לימודים עיוניים במסגרת האוניברסיטאות. בשלב השני הם לומדים את רזי המקצוע בבתי חולים בקבוצות הדרכה קטנות. בבתי החולים טוענים: כבר עכשיו חסרים לנו רופאים, ואיננו יכולים להעמיס עול נוסף על הרופאים הבכירים הנדרשים להדריך את המתלמדים. מחסור מוליד מחסור.

אז הנה עובדה רביעית. בכל שנה מתחילים ללמוד בישראל 800 תלמידי רפואה, אבל 140 מהם משתייכים לתוכניות מיוחדות (באוניברסיטאות תל־אביב, בן-גוריון והטכניון) המיועדות לתלמידי חו"ל בלבד. הסטודנטים הזרים משלמים שכר לימוד גבוה מ-25 אלף דולר בשנה, ורובם ככולם עוזבים את הארץ לאחר סיום הלימודים. הגם שהרווחים מהתוכניות אינם יותר מחלקיק קטן של תקציביהן, האוניברסיטאות טוענות שהן זקוקות לסכום זה.

תוספת שנתית של 140 תלמידי רפואה ישראלים אפשרית באופן מיידי. התוספת לא תפתור את כל בעיות מערכת הבריאות, אבל יש לה פוטנציאל להוסיף 15 אחוז למצבת הרופאים – וזה הרבה. העניין אינו יכול להישאר בסמכות הבלעדית של האוניברסיטאות.

אנו מתברכים בחופש אקדמי מוחלט, אבל חופש זה אינו מצדיק התעלמות של הממשלה מהאינטרסים החיוניים של החברה והעדפתם של אינטרסים פיננסיים שוליים וצרים. פיצוי האוניברסיטאות ובתי החולים על הגדלת מספר תלמידי הרפואה הישראלים היא אחת מההשקעות הכי מוצלחות שהממשלה יכולה לעשות. השקעה קטנה עכשיו תמתן את המחסור העתידי ברופאים, תחסוך את העלויות הצפויות מהצורך בהכשרה חפוזה של רופאים ובפיתוי יורדים לחזור הביתה.

יישבו נא שרי האוצר, החינוך והבריאות על מרפסתו של השר שי פירון לעת בריזת ערב, עם יין לבן ומתאבנים, ידונו בכשל המערכות ויעשו את ההעברות התקציביות הנחוצות.

ומותר גם להוסיף טיעון "ציוני‭."‬ לכל הרוחות, מדוע שצעירים ישראלים מוכשרים ינדדו להונגריה כדי ללמוד רפואה? זו אולי אחריות רוח המפקד, ראש ממשלה רופס המחפש נגיד מעבר לים ומתבטל בפני יורדים ושועי עולם עבור חופן תרומות בטלות. הקבוצה היחידה שיש סיבה טובה להתחנף אליה היא קבוצת הצעירים הגדלים כאן ומחויבים לחיות כאן, ולמענם ראוי מאוד להגדיל את מספר תלמידי הרפואה בישראל.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



3 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

3.
רוב הרופאים לא מיועדים לעבוד בבתי חולים ואין שום סיבה להכריח אותם ללמוד בבתי חולים
מי שהולך להיות רופא משפחה לא צריך לעשות משמרת לילה במחלקה הפנימית וזה לא יתרום דבר וחצי דבר ליכולותיו כרופא משפחה, להפך. לכן את לימודי הרפואה העיוניים ב-4 השנים הראשונות, שכבר כעת מוצעים במקצת המוסדות תחת השם "תואר במדעי הרפואה" יש להרחיב לכמה שיותר אוניברסיטאות ומכללות, ואת הלימודים הקליניים יש להציע גם במסגרות רפואה קהילתית (וגם זה כבר קיים בחלקו למשל בשת"פ של הדסה עם קופ"ח כללית בי-ם) עבור סטודנטים שאינם מתעתדים לעבוד בבתי חולים או בוחרים במסלול (הנפוץ) של התמחויות כרפואת המשפחה שאינן קשורות לבתי חולים. מעבר לכך דרושה רפורמה מקפת בלימודי הרפואה לאור העובדה שכבר כיום בכירי המערכת מודים שהלימודים הם למעשה פיקטיביים וכל קשר ביניהם לבין הפרקטיקה הרפואית שתפקידם להכשיר אליה הוא מקרי בהחלט. כך כותבת למשל הנוירוכירורגית ד"ר רות גור שמכשירה רופאים חדשים: "סטודנטים נדרשים יותר ויותר לבקיאות בפרטי פרטים של ידע שהולך ורב מיום ליום, כאשר המודל של הבוחנים – קרי אנחנו, זה התמצאות בפרטים שאנו כרופאים מומחים איננו יודעים להתמצא בהם." והדברים מדברים בעד עצמם.
משפטן  |  30.08.13