להקדים תרופה למחסור ברופאים

הנה שלוש עובדות שנדמה לי כי אינן שנויות במחלוקת:

ראשית, השיעור הנוכחי של רופאים בישראל סביר בהשוואה למדינות המתקדמות, אולם שיעורם צפוי לצנוח בשנים הקרובות. הרוויה ברופאים בעבר נבעה מהמתנה האנושית שקיבלנו מאמא רוסיה: גל העלייה של שנות ה־90 היה משופע ברופאים. טבעו של עולם שגם אוכלוסייה זו יוצאת לפנסיה.

שנית, מקובל לחשוב שרמת הרפואה בישראל גבוהה ושתוחלת החיים מרשימה, אלא שהמערכת הרפואית חרדה להדרדרותה, בין השאר בגלל המחסור הצפוי ברופאים. בנוסף, ככל ששיעור הרופאים באוכלוסייה יורד, יותר אנשים מוכנים לשלם יותר כדי לקצר את התור לניתוח או לקבל כמה דקות עם רופא נינוח. אם חסרים רופאים, מתעצמת הסכנה לפריחתן של מערכות רפואיות פרטיות המאיימות על עיקרון השוויון בטיפול בחולים.

רופאים בבית החולים איכילוב. הקבוצה היחידה שיש סיבה טובה להתחנף אליה היא קבוצת הצעירים הגדלים כאן | צילום: תומריקו

שלישית, רמת לימודי הרפואה בישראל גבוהה, ויש כאן מספר גדול של צעירים מוכשרים המעוניינים (מאוד) ללמוד רפואה. מספר המקומות בבתי הספר לרפואה בישראל מוגבל. רבים מהצעירים בוחרים ללמוד בבתי ספר טובים פחות בחו"ל, או מוותרים על החלום ועל השליחות ופונים ללמוד כלכלה ומינהל עסקים.

נראה ששלוש העובדות הללו מובילות למסקנה שפשוט צריך להגדיל את מספר תלמידי הרפואה בישראל. התוספת תקדים רפואה למשבר ותוריד את הלחץ על הפרטת המערכת. מה, אם כן, עוצר תהליך זה?

לימודי הרפואה מורכבים משני שלבים. בשלב הראשון לומדים הסטודנטים לימודים עיוניים במסגרת האוניברסיטאות. בשלב השני הם לומדים את רזי המקצוע בבתי חולים בקבוצות הדרכה קטנות. בבתי החולים טוענים: כבר עכשיו חסרים לנו רופאים, ואיננו יכולים להעמיס עול נוסף על הרופאים הבכירים הנדרשים להדריך את המתלמדים. מחסור מוליד מחסור.

אז הנה עובדה רביעית. בכל שנה מתחילים ללמוד בישראל 800 תלמידי רפואה, אבל 140 מהם משתייכים לתוכניות מיוחדות (באוניברסיטאות תל־אביב, בן-גוריון והטכניון) המיועדות לתלמידי חו"ל בלבד. הסטודנטים הזרים משלמים שכר לימוד גבוה מ-25 אלף דולר בשנה, ורובם ככולם עוזבים את הארץ לאחר סיום הלימודים. הגם שהרווחים מהתוכניות אינם יותר מחלקיק קטן של תקציביהן, האוניברסיטאות טוענות שהן זקוקות לסכום זה.

תוספת שנתית של 140 תלמידי רפואה ישראלים אפשרית באופן מיידי. התוספת לא תפתור את כל בעיות מערכת הבריאות, אבל יש לה פוטנציאל להוסיף 15 אחוז למצבת הרופאים – וזה הרבה. העניין אינו יכול להישאר בסמכות הבלעדית של האוניברסיטאות.

אנו מתברכים בחופש אקדמי מוחלט, אבל חופש זה אינו מצדיק התעלמות של הממשלה מהאינטרסים החיוניים של החברה והעדפתם של אינטרסים פיננסיים שוליים וצרים. פיצוי האוניברסיטאות ובתי החולים על הגדלת מספר תלמידי הרפואה הישראלים היא אחת מההשקעות הכי מוצלחות שהממשלה יכולה לעשות. השקעה קטנה עכשיו תמתן את המחסור העתידי ברופאים, תחסוך את העלויות הצפויות מהצורך בהכשרה חפוזה של רופאים ובפיתוי יורדים לחזור הביתה.

יישבו נא שרי האוצר, החינוך והבריאות על מרפסתו של השר שי פירון לעת בריזת ערב, עם יין לבן ומתאבנים, ידונו בכשל המערכות ויעשו את ההעברות התקציביות הנחוצות.

ומותר גם להוסיף טיעון "ציוני‭."‬ לכל הרוחות, מדוע שצעירים ישראלים מוכשרים ינדדו להונגריה כדי ללמוד רפואה? זו אולי אחריות רוח המפקד, ראש ממשלה רופס המחפש נגיד מעבר לים ומתבטל בפני יורדים ושועי עולם עבור חופן תרומות בטלות. הקבוצה היחידה שיש סיבה טובה להתחנף אליה היא קבוצת הצעירים הגדלים כאן ומחויבים לחיות כאן, ולמענם ראוי מאוד להגדיל את מספר תלמידי הרפואה בישראל.