בג"ץ: ניתן לערוך שימוע ללא מסירת חוות דעת מומחה

חוות דעת של מומחה מתחום שוק ההון אינה ראיה מרכזית להוכחת עבירה של השפעה בתרמית על שער ני"ע ולכן אינה מעיקרי חומר החקירה. כך פסק בשבוע שעבר הרכב של שלושה שופטי בג"ץ בראשות נשיא העליון אשר גרוניס. 

פסק הדין ניתן במסגרת עתירה שהגיש איתן אלדר מבעלי השליטה בגבור ספורט, שלא לערוך לו שימוע בטרם הגשת כתב אישום נגדו על הרצת מניות, עד שהפרקליטות תמסור לו חוות דעת של מומחה שתומכת בעמדתה. אלדר טען באמצעות עורכי הדין ז'ק חן ומיכל רוזן־עזר, כי חוות דעת כזאת היא בליבת חומר החקירה הדרוש כדי להתכונן לשימוע.

17 מיליון מניות

אלדר חשוד, יחד עם איש העסקים ג'קי בן זקן ופעיל שוק ההון צביקה קולנברנר, בהרצת מניות של חברת מנופים פיננסים.

החקירה של רשות ני"ע נגד השלושה נפתחה ביולי 2011. לפי תוצאות החקירה כפי שהועברו לפרקליטות, בנובמבר 2010 העביר אלדר, במהלך המסחר בבורסה, הוראות לרכישה של כ־17 מיליון מניות מנופים בהיקפי מסחר גדולים, על פי מחיר מניה הגבוה משמעותית משער הבסיס.

רכישותיו של אלדר, עסקאות נוספות שביצע, ועסקאות מול קולנברנר השפיעו על שער המניה וגרמו לעלייה של כ־5% בשער בתקופה זו. אלדר, לרוב בתיאום עם קולנברנר, שהזרים את הוראות המכירה, כך לפי החשד, הביא להעלאת שער המניה באופן מעוות.

לפני כחצי שנה החליטה הפרקליטות להגיש כתב אישום בכפוף לשימוע נגד אלדר, קולנברנר ובן זקן בגין חשדות אלה. בן זקן וקולנברנר התייצבו לשימוע. אלדר ביקש לדחות את השימוע עד שיקבל לידיו חוות דעת של מומחה. בתגובה שהגישה הפרקליטות לבג"ץ באמצעות עו"ד מיכל צוק־שפיר, נטען שחוות הדעת טרם הושלמה, ובכל מקרה אינה מהווה את ליבת הראיות ונועדה רק "לסייע לבית המשפט בעיבוד חומר הראיות הגולמי". בתגובת הפרקליטות נטען עוד ש"לא אחת אין מוגשת כלל חוות דעת מומחה בתיקי עבירות ני"ע". מומחים בתחום הרימו גבה בעקבות הטענה. לדבריהם, חוות דעת מומחה הפכה בשנים האחרונות לכלי מרכזי שבו נעזרת הפרקליטות כדי להוכיח עבירות של השפעה בתרמית בני"ע. המומחים הציגו שורה של תיקים גדולים שבהם הוגשו חוות דעת כאלה, החל מפרשת הדיסקונטאים (1995), דרך תיקים כמו אגוד (2005), יוסף גרינפלד ופרשת קרדן (2008) ואופמת (2008) ועד מליסרון (2011) ובלסקי (2012).

בין אם חוות הדעת מוגשות תמיד או רק באופן חלקי, בג"ץ קבע בפסק דינו ש"העניין שלפנינו אינו נמנה עם המצבים הנדירים שבהם ראויה התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתה של הפרקליטות".

כן נקבע בפסק הדין שעליו חתומים גם השופטים חנן מלצר ונעם סולברג כי "החלטת הפרקליטות שלא להיעתר לבקשה לדחיית השימוע נמצאת במרחב שיקול הדעת המסור לה. הלכה פסוקה היא כי התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתה של התביעה בכל הנוגע ליישומו של שימוע ולהחלטה על הבאתו של אדם לדין מצומצמת ביותר".

"מטרתו של הליך השימוע היא לאפשר לחשודים בביצוע עבירות לטעון ולהשיב לטענות שמופנות כלפיהם בטרם יוחלט על הגשת כתב אישום", נכתב בפסק הדין. "זהו הליך מקדמי להליך פלילי - קצר ותכליתי - הוא אינו 'משפט זוטא' ולא תחליף למשפט".

בג"ץ דחה את הטענה לחוסר הוגנות באי־ההעברה של חוות הדעת: "לא נראה שהמשיבה נהגה שלא בהוגנות משום שמסרה לעותרים את כל הראיות הגולמיות הנוגעות לימי המסחר החשודים, ואת כל הראיות הגולמיות הנוגעות לגרסאות החשודים ועדים אחרים, כעולה מהאזנות סתר ומההודעות שנגבו. על רקע זה, לא נראה שחוות דעת המומחה הנידונה היא הראיה המרכזית להוכחת אחד מרכיבי העבירה של השפעה בתרמית על שער ניירות ערך, כפי שטענו העותרים. לטענת הפרקליטות, כולל חומר החקירה הודיות של אלדר בהתקיימותו של רכיב ההשפעה כתוצאה מפעילותו במניית מנופים, וממילא, ולו מטעם זה, אין צורך בחוות דעת".

"מדובר בעדות סברה"

"למקרא סוגי חומרי החקירה שהועברו לעותרים, כמותם וזיקתם אל מעשי העבירה הנידונים", סיכמו השופטים, "דומה לכאורה כי חוות הדעת המבוקשת אינה מעיקרי חומרי החקירה. אין מדובר בראיה מכלי ראשון, אלא בעדות סברה, עיבוד חומר הראיות הגולמי, לרבות נתוני המסחר, שהועברו לעותרים. 'תיווך' הנתונים הללו לבית המשפט באמצעות חוות הדעת, אינו מחייב את העברתה לעותרים לצורך השימוע, ודומה כי די בחומר שהועבר להם כדי להתכונן כדבעי, ולקיים את השימוע באופן אפקטיבי".