התמריץ של המוח הישראלי להגר גדל

ירידה קטנה, כמעט זניחה, בנתון שאיש כמעט לא מכיר, מספרת חלק גדול מהעתיד האפור שחוזים למדינת ישראל. בדיקה של הכלכלן פרופ' דן בן־דוד, מנהל מרכז טאוב, מצאה כי הפריון של העובד הישראלי - כלומר סך התוצר (בדולרים) שמייצר עובד אחד בשעת עבודה אחת - ירד מממוצע של 33.9 דולר ב־2011 ל־33.7 דולר בשנה שעברה.

בזמן הזה, הפער בין הפריון של העובד הישראלי לבין הפריון של העובד הממוצע במדינות ה־OECD עלה ל־33%, לעומת 24% ב־2011. הפער בין ישראל לבין מדינות ה־G7, שהן שבע המדינות המתועשות ביותר, כבר עומד על כמעט 40%, לעומת 37% בשנה לפני כן ו־30% ב־1990.

לדברי בן־דוד, "זה ייגמר בבכי. לא נוכל להמשיך ולממן משכורות גבוהות במדינת ישראל לעומת מדינות המערב ואז אתה מגדיל את התמריץ של מוחות לעזוב".

כדי להבין את המשמעות של פתיחת הפער בין ישראל למדינות המפותחות צריך להבין קודם כי פריון העבודה הוא אחד המשתנים העיקריים המשפיעים על השכר. הסיבה לכך פשוטה: עובד שמפיק יותר בכל שעת עבודה יקבל שכר גבוה יותר מהמעסיק שלו, וכך בענפים שבהם הפריון נמוך גם השכר יהיה נמוך יותר ולהפך.

אולם הפריון הוא לא רק תוצאה של חריצות העובד, אלא גם של משתנים רבים אחרים כמו סביבת העבודה שלו, כמות הטכנולוגיה העומדת לרשותו, תשתיות התחבורה והחינוך במשק, איכות הניהול ועוד. כך, כשמתכנת או רופא רואה איך החריצות שלו וכישרונו לא מעלים את הפריון עקב נסיבות שאינן תלויות בו, בעוד שעמיתו בארה"ב או בבריטניה משתכר יותר כי הפריון שלו גבוה יותר - התמריץ להגר גדל. מכאן מגיע החשש של בן־דוד ואחרים לכך שעם השנים גדלים התמריצים של המוכשרים ביותר להגר לחו"ל כדי להגדיל את הפריון והשכר שלהם.

"קושי אמיתי לעבוד במדינת ישראל"

שלושה פרמטרים עיקריים משפיעים על פריון העבודה: הראשון הוא מצב התשתיות הפיזיות כמו התחבורה. "אם הצפיפות בכביש הישראלי גדולה פי 2.5 לעומת ממוצע מדינות ה־OECD, בזמן שיש לנו רק חצי ממספר המכוניות לנפש, זה אומר למשל שבעל מפעל צריך יותר נהגים כדי לשנע את אותה סחורה. מצב זה גורם לכך שהפריון של אותם נהגים הוא נמוך יותר מאשר אותו נהג במדינות ה־OECD".

פרופ' בן־דוד: "אם הפריון נמוך, ואם הוא הולך ונסוג מהמדינות המובילות, זה ייגמר בבכי. לא נוכל לממן שכר גבוה כמו במערב וזה מתמרץ את המוחות לעזוב" | צילום: עמית שעל

הפרמטר השני, מסביר בן־דוד, הוא ההון האנושי, שבא לידי ביטוי בעיקר בהשכלה ובחינוך: "בישראל מצב ההון האנושי ממש חצוי לשניים, כאשר בפסגת המשק יש אנשים ברמה הכי גבוהה בעולם, אבל מסביבם שאר המדינה ברמה די נמוכה. הרמה בבתי הספר נמוכה, אפילו אצל המצטיינים". כך לדוגמה, על פי מבחני פיז"ה לבדיקת רמת הלימוד בבתי הספר, רק צ'ילה וטורקיה מציגות הישגים נמוכים יותר מאשר ישראל בכל מדינות ה־OECD.

הפרמטר השלישי המשפיע על פריון העבודה הוא התשתיות הבירוקרטיות, שלדברי בן־דוד, הן "מסואבות עד כדי קושי אמיתי לעבוד במדינת ישראל ויש עלויות גבוהות מאוד לייצור, כי צריך להעסיק כוח אדם שיתמודד מול הבירוקרטיה". הסבר אחר לפער בין ישראל לשאר המדינות המפותחות הוא ההשקעה המעטה יחסית בציוד והון פיזי. ואכן, בשנים 2011–2000 שיעור ההשקעה בישראל היה ב־17% עד 22% נמוך יותר מאשר במדינות הללו.

במרץ פרסם בנק ישראל מחקר שבדק את הפריון לעובד עד 2011. במחקר ניסה הבנק לענות על השאלה איך יכול להיות שהתוצר לשעת עבודה בישראל הוא כה נמוך לעומת מדינות המערב, ועדיין ישראל מצליחה לשמור על פער סביר של רמת חיים מול מדינות אירופה. לפי אנשי הבנק, הסיבה היא כי הישראלי עובד הרבה יותר שעות. ממוצע שעות העבודה בשבוע של הישראלי הוא 37.1, לעומת 33.2 שעות בשבוע של העובד הממוצע במדינות ה־OECD.