דו"ח טכנולוגי
פחד ותיעוב באינטרנט: יחסים מקוונים, גרסת טרי גיליאם
הבמאי המפורסם מציג ביקורת מעניינת ומטרידה על הקשר שבין פרסומות, יחסים וזהות המשתמש, תפקידו של סטיבן אלופ בעסקת מיקרוסופט-נוקיה ותושבי עיירה נידחת במקסיקו מקימים בעצם רשת תקשורת סלולרית
"אני מוצא את זה מרתק שאנשים עדיין מעדיפים להשתמש בזהויות בדויות וזו הדרך היחידה שבה הרבה אנשים צעירים מסוגלים לתקשר זה עם זה", הוסיף. מותר לתהות בקשר לתקפות ההנחה הזו, ולתהות האם גיליאם, ממרומי גילו, עושה מה שעושים קשישים רבים - מניח אוטומטית שהדור הנוכחי דפוק יותר מקודמיו.
גיליאם טען גם שהפרסומות מעוותות את הדרך בה אנו תופסים את עצמנו ואת העולם. למשל, משתמשי פייסבוק רבים מנסים להיראות אופטימיים וחייכנים, בין היתר בשל השפעת הדימויים שהם רואים בתעשיית הפרסום.
אבל פרסומות לחוד ומציאות לחוד: רובנו לא יפים, לא זוהרים ולא בהכרח אופטימיים - ובבואנו במגע עם אחרים שהופצצו בפרסומות - נשק להשמדה המונית של האישיות, אנו מפחדים. הנטיה הטבעית היא לעוות את עצמנו כדי ליישר קו עם התדמית הקופצנית והסימפטית שאמורה למצוא חן בעיני הזולת. תוך זמן קצר אין מנוס משימוש בזהות בדויה.
יכול להיות שמבחן הזמן יוכיח אחרת - אבל כרגע, נראה שספרי ההיסטוריה של הדור הבא יתייחסו לימינו אנו כתקופת עסקת פאוסט הגדולה: העידן בו קיבלנו כל מידע אפשרי מהרשת ושילמנו על כך בחלק מרכזי מהאנושיות שלנו.
לפעמים ישנן בעיות שלגורמים עסקיים פשוט לא משתלם לפתור והמשתמשים צריכים לקחת יוזמה בעצמם. זו לא "יד נעלמה" שפותרת בעיות בעצמה, אלא אנשים שלא מקבלים משהו שטבעי שיקבלו ונאלצו לבזבז זמן, משאבים ומאמץ; האמונה ביד הנעלמה היא מיסטית לא פחות מהאמונה במפלצות ספגטי ונחשים מדברים.
קצרצרים
1. קים דוטקום, האיש שמאחורי מגה, שוקל להיכנס לחיים הפוליטיים בניו זילנד, שממשלתה ריגלה אחריו בעבר וביצעה פשיטה צבאית על ביתו בגלל תביעה על הפרות זכויות יוצרים נגדו בארה"ב. עם זאת, דוטקום לא יוכל לשמש כחבר פרלמנט – הוא רק תושב של ניו זילנד, וכדי להיבחר אתה צריך להיות אזרח. הוא מתכוון להיות הנשיא של מפלגה חדשה - תפקיד מקביל לשל עובדיה יוסף בש"ס. דוטקום פופולרי למדי בקרב האוכלוסיה של ניו זילנד; האישיות הצבעונית שלו ודאי תשחק לטובתו – כמו גם העוינות הגוברת כנגד החדירה לפרטיות מצד ארה"ב. 2. הצבא האלקטרוני הסורי, קבוצת ההאקרים המשועממים של בשאר אסד, מפגין שליטה מופלאה ברזי האינטרנט. אנשיו פרצו לאתר המארינס והציב שם טקסט שקורא להם לסרב פקודה אם וכאשר יידרשו לפלוש לסוריה (ספינה עמוסת נחתים משייטת לה בשלווה במימי הים התיכון, סביבה משחתות טילים). הסיכוי שנחת כלשהו יתרשם מהקריאה הזו דוחף את האפס מלמטה. בנוסף, אתר המארינס הוא אתר תדמיתי וככל הנראה שלא גולשים בו יותר מדי חיילים. 3. ארול קומאר, מהנדס הודי שמתאר את עצמו כבעל אובססיה לאבטחה, גילה פרצת אבטחה מרתקת בפייסבוק. דרכה, הוא יכול למחוק כל תמונה בכל חשבון. הוא דיווח על הבאג הזה להנהלת הרשת החברתית ובניגוד להאקר הפלסטיני ח'אליל, אליו החברה דווקא טרחה להתייחס ואפילו שילמה לו סכום של 12,500 דולר על החשיפה. הערה מנהלתית: עבדכם הנאמן מתכוון לנצל את הסופ"ש הארוך שנוצר עקב שובו העונתי של חג חקלאי כנעני כדי לצאת לחופשה. שידורנו ישובו לסדרם ביום שני הבא. נשמח לראות את כולכם, וזכרו: יש חיים אחרי ארוחת החג המשפחתית, החזיקו מעמד.
2 תגובות לכתיבת תגובה