"הראש הישראלי יעורר את הכלכלה האמריקאית"

חמש שנים אחרי המשבר הפיננסי ונראה שהכלכלה האמריקאית מתאוששת, אבל לאט. מספר המובטלים בארה"ב יורד בעקביות — כפי שהראו גם נתונים שהתפרסמו ביום שישי האחרון — אבל אותם הנתונים מראים גם כי חלק ניכר מהמשרות החדשות הן במגזרים כמו מזון מהיר או קמעונאות, וחלק מהמובטלים נעלמו פשוט בגלל שהפסיקו לחפש עבודה. שיעור האבטלה, בעיקר ביחס לשיעורים ההיסטוריים בארה"ב, הוא עדיין לא מבוטל ועומד על 7.3%. ארה"ב צריכה התאוששות שנשענת על ייצור ויצוא, ולא על הכנת המבורגרים או סידור מדפים.

איך מגיעים לשם? לפרופ' סטיבן שפיגל מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטת UCLA יש חזון: ארה"ב תחזור לצמיחה בריאה שמבוססת על חדשנות ויצירתיות שבתורן ייצרו משרות טובות למעמד הביניים. מהיכן יגיעו אותם גורמים חדשניים ויצירתיים? חלקם לפחות — כך לפי שפיגל — ייובאו ממעבר לים. מאיפה בדיוק? מישראל.

"לא ניתן להגביל חדשנות למדינה אחת"

"אני לא טוען שאין חדשנות אצלנו בארה"ב", אומר שפיגל בראיון ל'כלכליסט", "אבל בעולם המורכב שאנחנו חיים בו כיום, לא ניתן להגביל חדשנות למדינה אחת. אם ארה"ב רוצה להגדיל את כמות מקומות העבודה, להרחיב את התעשיות שלה ולצאת מהמיתון, הדרך לעשות זאת היא לשתף פעולה עם מדינות אחרות, וישראל היא המדינה הטובה ביותר להתחיל בה. לארה"ב יש חוזקות בארגון ושיווק, לישראל יש יצירתיות וחדשנות". שתי המדינות משלימות זו את זו, טוען שפיגל, ולכן העמקת שיתוף הפעולה באופן ממוסד תועיל לשני הצדדים. "לישראלים תהיה הזדמנות להפיץ את ההמצאות שלהם בשוק יותר גדול, במדינה מאוד ידידותית, ולאמריקאים תהיה נגישות ישירה יותר לחדשנות ישראלית. זה שידוך משמים".

סטיב שפיגל | צילום: סלומי מוהג'ר

השאלה, כמובן, היא איך להפגיש בין החדשנות הישראלית למכונת השיווק האמריקאית. ולכאן בעצם נכנס הרעיון המרכזי של שפיגל. הוא קורא להקמת גוף חדש שמטרתו לתווך בין ממציאים ישראלים ויזמים אמריקאים, אותו הוא מכנה "זירה מסחרית אמריקאית־ישראלית" (American-Israel Commercial Exchange), או בראשי תיבות, AICE. את הרעיון הזה הציג שפיגל בהרחבה בגיליון האחרון של כתב העת המשפיע "American Interest", ועכשיו הוא מנסה לעורר התעניינות במגזר הפרטי, שהוא זה שאמור להרים את הכפפה ולהפוך את היוזמה שלו למציאות.

כבר כיום, כמובן, יש שיתוף פעולה נרחב בין חברות אמריקאיות וישראליות, ויש גם מגוון גופים האמונים על שיתופי פעולה בין ארה"ב לישראל, בתחומים כמו מדע, חקלאות ותעשייה. אבל לטענת שפיגל, הגוף שלהקמתו הוא קורא יכול להגביר את שיתוף הפעולה האמריקאי־ישראלי במאות אחוזים. על פי החזון של שפיגל, AICE יהווה מעין מסלקה, שדרכה ייחשפו זה לזה אמריקאים וישראלים. בסופו של דבר, הוא מפרט, "זה יהיה ארגון עם סניפים בארה"ב ובישראל, שיאורגן בחטיבות נושאיות: מים, בריאות, אנרגיה, הייטק וכו'. התפקיד של כל חטיבה יהיה להפגיש ממציאים ישראלים בתחום עם יזמים אמריקאים, שלא היו נפגשים אחרת, כשהגוף הזה יכול לנסות גם לקבוע על אילו צרכים אמריקאיים המוחות הישראליים יכולים לענות. אני חושב שמוסד כזה יכול להביא לתמורה כלכלית גבוהה לשתי המדינות".

"ההשקעה לא תגיע רק מאנשי עסקים יהודים"

שפיגל חוקר את היחסים הכלכליים בין ארה"ב לישראל כבר כמה עשורים, ויש לו עשרות פרסומים בתחום. את ההשראה להקמת AICE, לדבריו, קיבל שפיגל לפני חמש שנים בוועידת הנשיא בירושלים. הופעה משותפת של שתי מקהלות — האחת ששרה בירושלים והשנייה בבולטימור — נתנה לו את הרעיון לשיתוף הפעולה שהוא מדמיין. בחמש השנים מאז עבד שפיגל על בחינת הרעיון ופיתוחו, והקיץ הוא פרסם את היוזמה. המימוש שלה, הוא אומר, אמור לבוא דווקא מהמגזר הפרטי, בין היתר בגלל שבאווירת הקיצוצים הנוכחית קשה לראות את הממשל האמריקאי מממש את הרעיון.

"ההתחלה צריכה לבוא ממשקיעים ומתורמים, והם גם ירוויחו מזה בסופו של דבר, כי זו תהיה אופרציה שעושה כסף", אומר שפיגל. ההכנסות אמורות להגיע מדמי תיווך, שלטענת שפיגל יהפכו את AICE עם הזמן לגוף רווחי שתומך בעצמו.

בשלב ראשון, כך מעריך שפיגל, נדרשת השקעה של 5–10 מיליון דולר כדי להוציא את היוזמה אל הפועל. הסכומים האלה, הוא מדגיש, לא אמורים בהכרח לבוא מגורמים יהודיים. המשקיעים אמורים להשקיע את הכסף "לא בגלל שהם בעד ישראל, אלא בגלל שהם בעד לעשות עסק טוב".

השאלה שנותרת — אם החזון של שפיגל אכן יקרום עור וגידים — היא האם כל הסיפור טוב גם לעסקים הישראליים. שפיגל מתעקש שלא מדובר ביוזמה שתותיר רעיונות ישראליים טובים בידי יזמים אמריקאים, וגם לא כזו שתגרום לחברות ישראליות צעירות להימכר בשלב מוקדם מדי. לישראל וארה"ב, הוא מזכיר, יש תרבויות עסקיות שונות מאוד, ולא חסרים סיפורים על ישראלים שהלכו לאיבוד בסצנה האמריקאית, כמו גם אמריקאים שלא הצליחו לנווט בעולם העסקים הישראלי. גוף כמו AICE, הוא אומר, יוכל גם לייעץ לחברות ישראליות לא להימכר מוקדם מדי, ולסייע לחברות אמריקאיות לבנות שיתופי פעולה עם עמיתים ישראלים, כאלה שאינם מתבססים בהכרח רק על רכישה. "זה יכול להוסיף רציונליות לתהליך", הוא אומר.

"הנקודה הבסיסית", הוא מסכם, "היא ששיתוף פעולה כזה יעזור לשני הצדדים. הוא יכול יעזור בעיקר לארה"ב, אבל בוודאי שהוא לא ירע את מצבה של ישראל, ואני חושב שבעתיד זה יכול להיות מודל ליחסים הכלכליים בין ארה"ב למדינות אחרות, דוגמת דרום קוריאה, סינגפור ושבדיה, שלכולן יש טכנולוגיות שניתן לשתף, ועסקים שניתן לפתח בארה"ב. אבל אני חושב שיותר מבכל מדינה אחרת, יש לזה סיכוי לעבוד בישראל".