משמר הקופים

אז נסענו עם הילדים לפארק הקופים בבן שמן. זה היה ממש מזמן, ומאז שני ילדיי צמחו וגדלו לתלפיות, אבל החוויה צרובה בהארד דיסק שלי היטב היטב. אתם מכירים את הנוהל, שבת בבוקר... מה עושים עם הילדים וכו'. אז נסענו. עזבו לרגע את המראה של חיות בר מאחורי סורגים, שהוא מזעזע בפני עצמו. לפחות כאן באמת דואגים להם, הצוות מסור והמכלאות מרווחות יחסית. לא זה העניין. הסבל האמיתי לקופים נגרם מעדרי החיות שבצדו השני של הסורג. לבי יצא לשימפנזה שבהה בהשתאות בבבון שצרח לגוריו לבוא לראות איך הקוף עושה פיפי. מהר מאוד היטשטשו הגבולות, וההגדרה של מי קוף ומי אדם התגמשה מרגע לרגע. וזה עוד לפני תיאורי השלכת חטיפים לכלובים לקול מצהלות דור הערסים החדש שצומח לנגד עיניי. אחרי מאבק טריטוריאלי השתלטתי על פיסת צל, התבוננתי במתרחש ותהיתי מי יציל את הקופים מהשבת השחורה.

ובכן, יש מושיע. אמנם לא לקופי בן שמן ולא מפני הבהמות הארצישראליות, אבל בכל זאת. בשילוב מפתיע של חגי תשרי עם פורים יעטו על עצמם 800 מאושרים תחפושת אחת ויחידה - קופים. וכך, חמושים בפרוות שחורות ומחממות ייצאו למירוץ שאורכו 7 ק"מ ברחובות לונדון. חלקם אף יגדילו לעשות ויצטיידו בבלונים בצורת בננות ענקיות להמחשת המחווה.

מירוץ הגורילות של לונדון ייערך השנה בפעם העשירית, והוא חלק מקמפיין עולמי למען הצלת גורילות ההרים הנדירות שחיות במרכז אפריקה, מרביתן בהרים בקונגו. קצת פחות מ־800 גורילות (לכן הוגבל מספר המשתתפים ל־800) כאלה נותרו חופשיות, והן אחד מזני החיות הנמצאים בסכנת הכחדה ממשית. בתשע שנות קיומו של המירוץ גויסו כמעט 2 מיליון ליש"ט.

תמורת דמי השתתפות של 80 ליש"ט מקבלים חליפת גורילה מהודרת, שאפשר אחר כך למחזר לטובת פורים, ואם אתם במקרה בעלי אמצעים וברצונכם לתת חסות למירוץ, הסכום המינימלי הוא 400 ליש"ט. כותב שורות אלה לא יוכל לספק לכם עדות ממקור ראשון עד כמה גדול העונג לרוץ בתוך חליפת פרווה מצחינה. אם יאיר לכם המזל פנים, אולי תזכו גם לחמסין של סוף ספטמבר כדי להזדהות לגמרי עם החיות הפרוותיות שאתם מבקשים להציל.

המירוץ יוזנק בשבת, 21 בספטמבר, ב־Mincing Court שבסיטי של לונדון, למרחק של 7 ק"מ, ובמהלכם יחלפו הרצים־הקופים על פני אטרקציות תיירותיות רבות בעיר. תושבי לונדון כבר מכירים את הנוהל השנתי הזה, כך שאם תרצו לקפוץ באמצע המירוץ לרכוש בושם לחמותכם באוקספורד סטריט, או לעמוד ולשתות בירה באמצע הרחוב (כמו כל אנגלי ממוצע שמעדיף לשתות בעמידה, אלוהים יודע למה) כשאתם עדיין מחופשים, הם לא ממש ירימו גבה כשתיכנסו לחנות - גם אם אתם שעירים לעזאזל.