אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כלכלה זה לא סטטיסטיקה

כלכלה זה לא סטטיסטיקה

עדכון שיטת החישוב של התוצר יכול לספק לממשלה חבל הצלה נוח כדי להטיב עם הציבור

09.09.2013, 16:29 | אלכס זבז'נסקי

עדכון שיטת החישוב של התוצר ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנעשתה על פי המתודולוגיה הבינלאומית החדשה, הובילה לעליה בתוצר הלאומי של ישראל בכ-60 מיליארד שקל. כתוצאה מהשינוי, גודל הגירעון שנמדד כאחוז מהתוצר משקף סכום גדול יותר בכסף. לכאורה, הממשלה יכולה להגדיל הוצאות או לגבות פחות מסים ועדיין לא לפרוץ תקרת הגירעון באחוזים.

לדוגמה, כתוצאה מהעדכון, השתחררו כביכול לממשלה עוד כ-2-3 מיליארד שקל בתקציבה החדש. כמו כן, יחס חוב לתוצר ירד בצורה חדה מכ-73% לכ-67%, מה שמשפר מאוד את האינדיקאטור המוביל שמשקף את איתנותה הפיננסית של ישראל ויכול לכאורה להביא לשיפור בדירוג האשראי ובריבית שמשלמת הממשלה.

במצב בו הממשלה החדשה נאלצה ללכת לצעדים מאוד קשים ולא פופולריים של גזירות, שינוי המציאות הסטטיסטית יכול לספק לה חבל הצלה נוח כדי להטיב עם הציבור ולבטל חלק מגזירות התקציב. 

קראו עוד בכלכליסט

אולם, לא צריכים למהר ולפתוח את הארנקים. שינוי שיטת המדידה לא משנה מהות הבעיה התקציבית איתה מתמודדת הממשלה. כמו שכל בנקאי מתחיל יודע, הפרמטר החשוב ביותר בשיקולים למתן הלוואה הינו כושר ההחזר של הלווה. לווה שנוסע ברכב מפואר אבל מתקיים מקצבה קטנה לא יקבל הלוואה למרות שלכאורה הבנק יכול למכור את הרכב ולהחזיר כספי ההלוואה אם הלווה יתקשה לשלם.

במקרה של חובות המדינה הדברים מורכבים יותר, אך העיקרון דומה. עדכון נתוני התוצר לא שינה את כושר ההחזר של המדינה, הוא לא הביא לגידול של אף לא שקל אחד בהכנסות המדינה ממסים. תקציב המדינה נכנס לבעיה בגלל גידול בהוצאות שלא היה להן כיסוי בצד ההכנסות. אילו ישראל הייתה ממשיכה במסלול זה, היא הייתה נכנסת לתוואי ניפוח החוב שבסופו של דבר הייתה מאבדת שליטה עליו.

יאיר לפיד, צילום: אי פי איי יאיר לפיד | צילום: אי פי איי יאיר לפיד, צילום: אי פי איי

כדי שהחוב הממשלתי לא יגדל מעבר ליכולת הממשלה לשרת אותו, צריכים להתקיים באופן כללי שני תנאים. הראשון, שהכנסות הממשלה, שתלויות בצמיחת המשק, יצמחו בשיעור יותר גבוה מגובה הריבית שהיא משלמת על החוב. התנאי השני הוא, שסך הכנסות הממשלה בניכוי תשלומי הריביתיהיו גבוהות או שוות מסך הוצאותיה. מספיק ששני התנאים יתקיימו יחד או שאחד יפצה על השני.

הצמיחה לא תהיה גבוהה יותר

עדכון נתוני התוצר לא משנים כלום במשוואה זו. צמיחת המשק לא תהיה גבוהה יותר ולא תייצר הכנסות גבוהות יותר. גם שיעור הריבית שמשלמת הממשלה לא יקטן.

בנוסף, הירידה ביחס חוב תוצר שלכאורה מקרבת את ישראל אל היעד הנכסף של 60% שמאפיין מדינות בעלות איתנות פיננסית חזקה, לא מעידה במקרה זה על שיפור במצבה הפיננסי של ישראל שמאפשר לה להתנהג בפזרנות.

ראשית, היחס כשלעצמו לא כל כך חשוב, אלא המגמה שלו. הרבה מאוד מדינות באירופה, ולא רק בה, התחילו את המשבר האחרון עם יחס חוב תוצר נמוך, אך ניהול תקציבי שלא התאים בין ההוצאות להכנסות מהר מאוד דרבן אותם ליחסים גבוהים הרבה יותר. שנית, לא רק ישראל מבצעת עדכון בשיטת המדידה של התוצר, אלא גם המדינות האחרות. יתכן שכתוצאה מהעדכון התוצר של כל המדינות יגדל ויחס חוב תוצר שלהן יקטן. האם זה אומר שכל המדינות יכולות להגדיל גירעונות, כאשר לא חל שום שינוי בצד הצמיחה וההכנסות?

לא מומלץ ששינוי סטטיסטי שלא כולל שינוי במציאות הכלכלית יגרום לממשלה להחליט על הצעדים שלכאורה משפרים את מצבו של הציבור בטווח קצר אך עלולים לסבך אותו עוד יותר מאוחר יותר. הרי, אילו השינוי בשיטת המדידה היה מוביל להקטנת התוצר, לא היו מעיזים הפוליטיקאים להגדיל מסים או לקצץ עוד יותר את ההוצאות. רק שיפור אמיתי בפעילות הכלכלית של המשק שמתבטא בגידול בצמיחה ועלייה בגביית המסים יאפשר להקטין עומס תשלומי המסים ולהוציא יותר כסף לצרכים חיוניים מבלי לסכן את היציבות הפיננסית של ישראל בעתיד. 

הכותב הוא הכלכלן הראשי

תגיות