את המונדיאל נראה מהבית, אבל לפחות גילינו במה אנחנו ממש גרועים

נבחרת ישראל נוצחה 1-3 ברוסיה במשחק החשוב האחרון שלה בקמפיין מוקדמות מונדיאל 2014. בתחילת המשחק ניסתה הנבחרת לעמוד בלחץ הרוסי ולצאת להתקפות מתפרצות, ויכלה היתה להיות גאה ב-45 דקות טובות. אבל במחצית השנייה הרוסים העלו הילוך ולחצו, נבחרת ישראל ניסתה להמשיך להתגונן וגם להניע כדור - וזה היה מתכון לאסון. הנבחרת איבדה כדורים, ותוך 7 דקות, הרוסים עלו ליתרון שגמר את המשחק.

אי היכולת של ישראל להחזיק את הכדור מול לחץ והאיבודים "הרגו" את נבחרת ישראל מול רוסיה וגם מול פורטוגל ברמת גן. חוסר היכולת הזו "תהרוג" כל קבוצה. זה מתמטי.  

לפי בדיקה בחמש הליגות הגדולות באירופה, הקבוצות שהיו להן פחות מחצי מאיבודי הכדור במשחק (הכדור עובר מצד לצד בערך 400 פעמים במשחק) ניצחו ב-44% מהפעמים. רק 27% מהקבוצות שאיבדו יותר כדורים מהקבוצה השנייה, הצליחו לנצח. לעומת זאת, החזקה בכדור יותר מהיריבה מסייעת רק ב-7.6% בהשגת ניצחונות.

הנעת כדור טובה היא תוצאה של תנועה נכונה וטכניקה אישית גבוהה. תנועה נכונה כי ב-99% מהזמן, לשחקן אין כדור ברגל, ותפקידו הוא לתמוך בחבריו לקבוצה - בהגנה, דרך שמירה על שחקן יריב או אזור, וגם בהתקפה, כשהוא פותח זווית נוחה למסירה לחבר שלו עם הכדור. אותו "חבר עם הכדור" לא יהיה עם הכדור יותר מ-1.1 שניות בממוצע בכל פעם שהוא מקבל אותו. כלומר, שחקן שתומך בחברו יפתח לו זווית נוחה למסירה בפחות מ-1.1 שניות ובכך יעזור לקבוצתו לא לאבד את הכדור ולהגדיל את סיכויה לנצח.

כשנבחרת ספרד שומרת על הכדור במשך 80% מזמן המשחק. זה מפני ששחקניה גם יודעים להשתלט על הכדור ולמסור אותו מהר אבל גם בגלל - ובעיקר בגלל - שהשחקנים האחרים עושים תנועה לחללים פתוחים ומסייעים לחבריהם לקבוצה למסור מסירה נוחה.

לשחקן הישראלי לוקח בערך 3 שניות להשתלט ולשחרר כדור. במחצית השנייה הזמן הזה כמעט ומכפיל את עצמו. זה מראה שהשחקן הישראלי הממוצע פחות טכני מעמיתו האירופי וגם בעל כושר גרוע יותר - מה שמונע ממנו לעשות תנועה בלי כדור לאורך 90 דקות.

איך גילינו שאנחנו גרועים בזה

נגד אזרבייג'ן נבחרת ישראל נראתה מאוד גרוע כי האזרים ישבו עמוק והגנו וחייבו את הישראלים לשחק משחק הנעת כדור. הישראלים היו צריכים ליזום נגד שחקנים מקצוענים (אם כי לא ברמה גבוהה) ולא הצליחו. נגד לוקסמבורג, נבחרת עם מקצוען וחצי, התאפשר לשחקן הישראלי לעשות מה שהוא רוצה.

עם זאת, הנקודה החיובית מהקמפיין הזה, היא שככל הנראה מצאנו במה אנחנו דווקא יכולים להיות טובים יותר.

כאמור, להחזיק בכדור וליזום זה כנראה לא אנחנו. אבל כמו שראינו במשחקים נגד פורטוגל וצפון אירלנד בחוץ, הנבחרת נראית הרבה יותר טוב כשהיא לא צריכה ליזום אלא להגיב. התקפות מתפרצות ומארבים חכמים ומדויקים - יאפשרו לישראל לשחק לפי היכולות הקיימות של שחקניה. פשוט צריך לא לאבד את הכדור ולעשות החלטות נכונות בהתקפות המתפרצות. כך אפשר לבטל את פערי האיכות האדירים בין הנבחרת הישראלית לנבחרות גדולות ואיכותיות יותר.

אגב, בורוסיה דורטמונד שמייצרת את התקפות המעבר היפות ביותר באירופה, עושה זאת על ידי "מארבים" קולקטיביים אך מדויקים נגד שחקנים שמוגדרים כחוליה החלשה של הקבוצה היריבה. אם נאמר דורטמונד מזהה את המגן הימני של פרנקפורט כחוליה החלשה של הקבוצה, היא תרכז את הלחץ ההגנתי שלה - של כל הקבוצה - עם שני לוחצים על השחקן, ארבעה שחקנים שחוסמים זוויות מסירה וארבעה שמגבים ומחפים.

שיטת משחק כזו עשויה להספיק לישראל כדי להשיג תיקו מכובד או לא להיות מושפלים ואולי גם לנצח נבחרות נאיביות כמו צפון אירלנד - אך כדי שישראל תהיה נבחרת שיכולה גם ליזום ולהגיע לטורנירים גדולים, צריך לעשות מהפכה בכדורגל הישראלי. ממש כך. לבנות ולהקים עשרות מועדוני נוער חובבנים, להרחיב את אהבת המשחק במדינה ולהקים אקדמיות לקבוצות המקצועיות. ידוע כי מספר ועדות עסקו בזה - אולי הכישלון הפעם באמת יעיר מישהו בהתאחדות לכדורגל. כנראה שלא.