אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מתח בין־דורי בלתי נמנע צילום: אוראל כהן

פרשנות

מתח בין־דורי בלתי נמנע

פירמות עורכי הדין מחפשות מודל תגמול לוותיקים שלא יעיק על האקוויטי

12.09.2013, 08:33 | דודי זלמנוביץ

תוחלת החיים שהתארכה, עובדת חיים משמחת כשלעצמה, מציבה אתגרים לא פשוטים בפני פירמות עורכי הדין. שלא כמו בחברות מסחריות, מדובר בארגונים שהשותפים בהם הם הבעלים, המנהלים והעובדים. מודל הבעלות הזה מתבטא באחוזים באקוויטי של המשרד, ומה לעשות, כולם חולקים באותם 100% אקוויטי. התוצאה היא מתח פנימי קבוע בין שותפים מבוגרים, שהובילו את הפירמה שנים רבות וכוחם עדיין במותניהם, לבין שותפים צעירים, שרוצים להתקדם ולהגדיל את חלקם בבעלות. כשקצב הפרישה של הוותיקים אינו תואם את הקצב והאמביציה של הצעירים, המתח עלול לטלטל גם את המשרדים הגדולים והיציבים ביותר.

דירוג משרדי עורכי דין של דן אנד ברנדסטריט (ארכיון) דירוג משרדי עורכי דין של דן אנד ברנדסטריט (ארכיון) דירוג משרדי עורכי דין של דן אנד ברנדסטריט (ארכיון)

יש בעולם גישות שונות בנוגע לגיל הפרישה בענף. הגישה "הצעירה" הנפוצה יותר באירופה גורסת ששותף צעיר יחסית (במונחים של היום) יפרוש בגיל צעיר, אפילו 60, וימשיך להיות פעיל ואף להתחרות במשרד שפרש ממנו. מנגד, הגישה המסורתית, שעדיין נהוגה ברוב המשרדים האמריקאיים, מותחת את הפרישה לגיל 70, וכשהשותף פורש הוא נדרש לא להתחרות בשותפות, מה שגם מזכה אותו בתגמולי פרישה במכפיל זה או אחר, ולחלופין הוא יכול לשמש כיועץ למשרד ללא אחוזים באקוויטי.

סקר שערכנו עבור "כלכליסט" לפני כשנה וכלל מדגם מייצג של 400 שותפים, העלה כי כ־66% מהם סוברים ש־70 הוא גיל הפרישה הנכון. כ־86% השיבו שבמקביל יש לתגמל את הפורש במודל שיבטא הערכה לתרומתו, אך לא יהיה לנטל על המשרד. בשטח יש שונות גדולה, אך ניתן להתרשם שגיל הפרישה השכיח הוא 70. יש מודלים שבהם המשרד והשותף הפורש מסכימים על הקדמת הגיל או על דחייתו. ברוב המשרדים מתוגמל השותף הפורש במודל המגדר את התשלומים לרמה שהמשרד יוכל לעמוד בה.

הכותב הוא מנכ"ל GLawBAL המסייעת למשרדי עורכי דין

תגיות