רוק בבית הספר

בעיקר אני בז לנחרצות. אנשים המלאים בצדקתם עד שלא נותר בהם מקום לספק מפחידים אותי. אני כמעט בטוח שהם עסוקים בדברים מאוד לא מכובדים בשעותיהם הפנויות. לכן אני כה מתעב דיבייט. הפעילות הפסאודו־אינטלקטואלית הזאת מחברת יחד את שפע הרעות החולות: שני צדדים נחרצים המתעמתים בניסיון לנצח בוויכוח סרק. ויכוח לשם ויכוח, עימות שכל כולו תרגול ראוותני של אמנות השכנוע.

שעות התל"ן של בני יוקדשו השנה לדיבייט | צילום: שאטרסטוק

דיבייט גרוע בהרבה מוויכוח אמיתי משום שהוא אינו מעמיד תנאי סף ערכי. אמונתך האישית אינה רלבנטית, אלא רק יכולתך לשכנע בטיעון באשר הוא טיעון. הדיבייט מעקר את שארית העניין בוויכוח המילולי משום שבאין ערך אמיתי המניע את המשתתפים, נשארים על הבמה רק שני פיות עם שפת גוף נכונה, המטיחים מילים זה בזה. יכולת רטורית על חשבון תוכן. מניפולציה על חשבון אידאולוגיה. כמו משרד פרסום, אבל בלי שיק ובלי הומור ובלי ערימה של כסף בתמורה למכירת ערכיך.

באמת, בואו נדבר לרגע על ערכים.

ילדיי לומדים בבית ספר ממלכתי. בעיקר בגלל העיקרון, אבל אני מודה שקל יותר ליישם את העיקרון השוויוני הזה כשאין בסביבה אלטרנטיבות פרטיות מעשיות. אלא שאז אתה קם בוקר אחד ורואה כיצד חינוך ילדיך מופרט, ואין לך מה לעשות בעניין. ממש כמו מערכת הבריאות, שהיא לכאורה ממלכתית ושווה לכל נפש אך בפועל מיובשת מלמעלה וממומנת בחלקים גדלים והולכים בידי הביטוחים הפרטיים של אזרחיה, כך גם החינוך הממלכתי גווע כדי לפנות מקום לביטוחי החינוך הפרטיים של ההורים. מגוון השיעורים ושעות החינוך חינם שהמדינה מספקת הולך ומצטמק ומתיישן עם השנים, ואל הפער שנוצר מושלכים ארנקיהם של ההורים.

קוראים לזה תל"ן, תוכנית לימודים נוספת, והיא מאפשרת כיום לפי חוק להוסיף עד 5 שעות לימוד נוספות בשבוע, במימון ההורים, כדי להעשיר את תחומי ההשכלה והעניין של התלמידים. לכאורה העסק מתנהל בפיקוח ותחת התניות ומגבלות שנועדו להבטיח שילדים לא יקופחו ושהורים לא ייעשקו ושהלימודים הנוספים ישתלבו בצורה ראויה. בפועל, התל"ן הוא האפשרות החוקית לבתי ספר "רגילים" לייצר לעצמם ייחוד שימשוך אליהם אוכלוסיות חזקות.

כסף שמגיע מההורים מאפשר לקנות איתו עוד שעות לימוד, לפצל כיתות, להוציא ילדים ללימודי העשרה, להחזיר תכנים שבעבר משרד החינוך מימן וכיום כבר לא, להאריך את יום הלימודים או לתגבר לקראת בחינות. התל"ן הוא למעשה השר"פ של בתי הספר, הוא הניתוח הפרטי אחר הצהריים, הממומן בכספי המבוטחים, ללא תור ועל ידי טובי המומחים. וממש כמו משרד הבריאות, גם משרד החינוך עושה קולות של אכפתיות, ובו בזמן הוא שמח שכספם של ההורים פותר לו בעיות של מחסור כרוני במערכת.

שיחה מאלפת עם יעל כפרי, עורכת דין המתמחה בדיני חינוך ואחת המומחיות הגדולות בארץ בנושא, הבהירה לי שהמגמה רק מחריפה. ממש כמו בביטוחי הבריאות הפרטיים, גם במקרה של קניית חינוך לילדינו השמים הם הגבול. כבר כיום פועלת בצד בתי הספר תעשייה אדירה של משפרי חינוך. מגוון "ביטוחי החינוך" שנוכל בקרוב לרכוש רק ילך ויגדל - ואיתו גובה התשלום.

למשל, בטיוטת החוזר הבא של מנכ"ל משרד החינוך בעניין תשלומי הורים כבר מדובר ב־10–15 שעות תל"ן שבועיות. זה מתקרב לחצי מתוכנית הלימודים, ובמקביל צפוי ייקור של התעריף לשעה. הסכומים יגיעו לאלפים רבים של שקלים בשנה, שייגבו לפי חוק - לא באיזו קומבינה של מנהל בית ספר או בעצימת עין של רשות מקומית.

השינוי המתוכנן אמנם מתייחס בשלב זה רק לבתי ספר ייחודיים ועל־אזוריים, מה שנהוג לכנות "פרטיים" - בתי ספר שכבר כיום יכולים לגבות כסף ולסנן את תלמידיהם. אבל במקביל, כאילו ללא קשר, משרד החינוך מרחיב פי כמה את הניסוי של פתיחת אזורי הרישום לבתי הספר. מה שהחל כפיילוט בכ־15 בתי ספר יסודיים הורחב השנה ללא פחות מ־100 בתי ספר. למה? כי "הרחבת אפשרויות הבחירה והעמקת הייחודיות של בתי הספר יחזקו את מערכת החינוך הציבורית", נימק השר הקודם גדעון סער. "הרחבת אפשרויות הבחירה תוביל לחיזוק המצוינות והגברת הייחודיות".

המצוינות והייחודיות הללו מולידות בן רגע מיתוג מופרך של בתי הספר ואינספור "מגמות" בעלות ראשי תיבות מרשימים, שתכליתן העיקרית בידול המוסד הלימודי מהאפרוריות הממלכתית. אתם מוזמנים להציץ בפורטל החינוך של עיריית רמת גן, למשל, שצורפה לניסוי. שם תוכלו להתלבט אם לרשום את בנכם לכיתה א' בבית ספר "גבעולים - למידה באמצעות המשחק", או ל"הגפן - אוריינות סביבתית", או ל"המנחיל - יזמות, מנהיגות, מדע וטכנולוגיה", או שמא ל"ניצנים - מקדם בריאות". אני בכלל נדלקתי על "קורצ'אק - איכות חיים לצד בעלי חיים". אבל אחרי שמנקים את המילים הריקות, המהלך של המדינה לעידוד "ייחודיות" מעודד באופן ישיר תחרות אגרסיבית בין בתי הספר על האוכלוסיות החזקות. ותחרות כזו לעולם תהיה מלווה בהגדלת תשלומי הורים, שיממנו את האיכות המשופרת של מוסד הלימודים. אילו היה לזה בית ספר, היו קוראים לו "הפרטה - חיים לצד עשירים שמקבלים יותר".

שעות התל"ן של בני יוקדשו השנה לדיבייט. בית הספר שלנו גילה את הפוטנציאל התל"ני, אימץ אותו בחום, ואלוהים יודע למה, מכל שיעורי ההעשרה שבעולם החליט להקדיש את התל"ן דווקא לספורט המטופש הזה, שאת עמדתי לגביו כבר הבעתי באריכות.

שעתיים שבועיות של ילדים בכיתה ו', שעדיין לא גיבשו דעה רצינית על כלום, יוקדשו לתרגול היכולת שלהם לדברר את דעתם הלא מגובשת באופן מושלם. והכל במימון הוריהם ובחסות המדינה. הרי לכם משל למעטפת הנוצצת אך הריקה מבפנים של הפרטת מערכת החינוך: מבחוץ אימוץ של תרבות אנגלוסקסית וסטנדרטים אוקספורדיים, מבפנים מרדף ישראלי מיוזע אחר ייחודיות בנאלית וכסף של הורים.