העזת לכתוב באינטרנט? תתנצל לפני שנהרוג אותך

שובם של משפטי הראווה

 

הארגון הרצחני ביותר בהיסטוריה, המפלגה הקומוניסטית הסינית, לחוץ מאד. הם חוששים כי הדיבורים על שחיתות בצמרת עשויים להביא לסוג כלשהו של התקוממות. אז המפלגה כל כך לחוצה, שהיא משחזרת שריד מפואר מדיקטטורות העבר: משפטי הראווה.

בסוף השבוע התייצב צ'ארלס שה, אחד הבלוגרים, המשקיעים והיזמים הידועים בסין מול מצלמות הטלוויזיה. זה היה דווקא סימן חיובי: מאז ששה נעצר ונעלמו עקבותיו, היה חשש שהוא חוסל. מול המצלמות, שה אמר לרשת הידיעות הסינית שינחואה: "חופש הביטוי לא יכול לגבור על החוק," והוסיף "חוסר האחריות שלי בהפצת מידע ברשת הוא התפרצות של מצב רוח שלילי, והזנחה של החברה."

שה הוא אחד הכותבים הבולטים ברשת החברתית ווייבו, ויש לו 12 מיליון עוקבים. הוא גם נחשב לאדם פעיל פוליטית במיוחד. עכשיו מיליוני עוקבים קיבלו עכשיו את המסר: אם אתם כותבים דברים שהמשטר לא רוצה שתכתבו, אתם תצטרכו להשפיל את עצמכם פומבית ולהודות ב"פשעים" שלכם. זה קרה ברוסיה הסטליניסטית בשנות השלושים, זה קרה בסין של מאו משנות הארבעים עד שנות השישים – וכולם יודעים שאחרי ההשפלה הפומבית בא העונש, ושלעתים קרובות מדובר בעונש מוות.

זוכרים את הטכנו-אוטופיסטים, שהבטיחו לנו שהרשת תמוטט את המשטרים הדיקטטוריים משום שכולנו נוכל לתקשר זה עם זה באופן חופשי?

 

סאיונרה, פרסומות

 

הבעיה עם כל טכנולוגיה חדשה היא שברגע שהיא מצליחה, היא מושכת את תשומת הלב של תעשיית הפרסום. הח"מ עדיין זוכר איך דיברו בהתפעמות לפני 15 שנים על דואל. מספר שנים לאחר מכן, ואי אפשר לדבר על דואל בלי לדבר על ספאם. וספאם, הוא בסך הכל פרסומות באמצעים שנחשבים פחות לגיטימיים.

בקיץ האחרון עשתה גוגל צעד קטן למען האנושות וצעד גדול נגד תעשיית הפרסום שהיא עצמה חלק גדול ממנה, ושינתה את העיצוב של תיבת הג'ימייל. מי שיישם את השינוי, גילה לחדוותו שכל הזבל הפרסומי שבדרך כלל היה מגיע לתיבת הדואל העיקרית שלו מוצא כעת את דרכו לתיבה יעודית שאותה הקורא כלל לא חייב לפקוד. זה כמובן לא דבר חדש, אבל רמת הדיוק של מנגנון הסינון של גוגל ראויה לשבח. 

כמובן, גוגל לא עשתה זאת מאהבת מרדכי אלא מאהבת ממון: מי שמאפשר לג'ימייל להציג לו פרסומות יראה כעת פרסומות שנראות כמו מייל מעל תיבת ה"קידום" הייעודית. אבל, כאמור, אין לך שום סיבה להגיע לתיבה הזו יותר. הח"מ שוקל פילטר שיעביר את כל התוכן שלה ישירות לפח הזבל.

המפרסמים, כמובן, לא אהבו את הרעיון והחלו להתלונן. וזה נהדר: כמעט כל דבר שרע למפרסמים טוב לבני האדם. כלומר, אני מניח שאסטרואיד שישמיד את החיים כפי שאנחנו מכירים אותם יהיה רע למפרסמים, אבל לפחות האנשים שישארו בחיים אחריו ויסתובבו המומים בין ההריסות לא יוטרדו על ידי מזיקים שינסו למכור להם מים בטעמים. המפרסמים טוענים שגוגל מסווגת מיילים של קמפיינים פרסומיים כמו דואר זבל. אנחנו אמורים לחשוב משום מה שזה דבר שלילי.

אחרי הכל, מי שרוצה להמשיך ולקבל פרסומות מאתר מסוים יוכל להנחות את ג'ימייל להמשיך ולשלוח אותם לתיבה הראשית שלו. מי שלא, יוכל כעת לנשום לרווחה ולהניח לזבל להשאר בתא היחודי שלו.  

איך שוטרים קוראים ציוצים

שוטרים ברחבי ארצות הברית מנטרים את מה שמתרחש בעיר שלהם באמצעות טוויטר, מתוך ההנחה ההגיונית שאזרחים יעדיפו לדווח על מה שקורה סביבם בטוויטר ולא למשטרה. כדי לאפשר לשוטרים לעשות השימוש הטוב ביותר באיסוף המידע דרך הרשת החברתית, הומצאו כמה כלים.

אין שום פסול בשימוש משטרתי בטוויטר. שוטרים הם חלק מהציבור.  בניגוד לפייסבוק, שם אתה יכול לבחור לכתוב רק ל"חברים" שלך, הנחת היסוד בטוויטר היא שאתה כותב לכולם, ושכל אחד יכול להתקל בציוץ שלך – גם אם הוא לא עוקב אחריך. אם אתה כותב על המתרחש ביהופיץ, ומישהו אחר מחפש אחרי יהופיץ, קיים סיכוי שהוא ימצא את הציוץ שלך.

אבל הסיכוי לא משהו. מי שעושה שימוש בחיפוש הבסיסי של טוויטר, יגיע לציוץ מסוים לעתים נדירות: השיעור נע בין אחוז אחד ובין 40%, בהתאם לעומס על טוויטר ברגע החיפוש. השוטרים פשוט משלמים לטוויטר כדי לקבל גישה לכל המידע שלה.

אחד הכלים הפופולריים שברשות המשטרה האמריקאית הוא BlueJay. הוא מאפשר למשטרה לזהות ציוצים ומצייצים, ובמידה והכותב גם ציין את המיקום שלו, להציג את המיקום על מפת גוגל אינטראקטיבית. הוא מאפשר מעקב אחרי חשודים, וכןמאפשר חיפוש אחרי מושגים בעלי חשיבות למשטרה – ירי, למשל. מפתחי הכלי מתגאים שאפשר באמצעותו לעקוב אחרי חברי כנופיות וסוחרי סמים. אגב, אם אתם סוחרים בסמים באמצעות טוויטר, אתם מטומטמים ומגיע לכם כל מה שתחטפו.

בעקבות הידיעה, יצוין, החלו לא מעט משתמשים לתייג את הציוצים שלהם עם #meth, במטרה לדפוק את הכלים המשטרתיים וליצור כאב ראש לקציני האיסוף של המשטרה. נהדר.

קצרצרים

1. חברת הטלפוניההאמריקאית AT&T הודיעה לגנבי התוכן העושים בתשתית שלה שימוש שיש לכך מחיר: אם הם יורידו תוכן בלתי חוקי, הרי שהם צריכים לדעת שהם עוברים על תנאי השימוש של החברה, שמצידה עשויה בשלב כלשהו לנתק את החשבון שלהם. כמובן, מהיותה חברה קפיטליסטית, AT&T לא תנקוט בצעד כזה – שגורר מבחינתה אובדן הכנסות – אלא אם תמצא את עצמה מאוימת על ידי עוכרי הדין של תעשיית התוכן.

2. אחחח, עמק הסילי-קון, המקום שאליו הולכות תפיסות העסקים המקובלות כדי למות. למשל, התפיסה שכדי שתהיה עסק ששווה להשקיע בו, רצוי שתראה הכנסות, או שתהיה מנומס ללקוח. Postmate הוא סטארטאפ קטן, שיש לקוות שישאר כזה, המבצע משלוחים לבית הלקוח. אחת הלקוחות שלו לא הייתה מרוצה - אז היא העזה להתלונן. מנכ"ל החברה התערב אישית בדיאלוג שלה עם מחלקת שירות הלקוחות, כשהוא כותב "שמישהו יגיד לה בבקשה ללכת להז****ן." אחר כך ניסה המנכ"ל לטעון שדבריו הוצאו מהקשרם, ושבכל מקרה זו היתה לכל היותר בדיחה גרועה. כי עמק הסילי-קון זה גם המקום שבו אי אפשר להודות בכך שהתנהגת כמו חלאה.