לא כל העולם במה: כמה באמת מרוויחים שחקנים?

"מאז אני שם ומהרבה בחינות זה חלום של הרבה שחקנים כי זה נותן לך בית, יציבות, משכורת קבועה והמשך עבודה", הוא אומר. אבל היציבות הזאת מגיעה במחיר מסויים. שחקני תיאטרון מרוויחים משכורות נמוכות בהרבה מאלו של שחקנים בטלוויזיה או בקולנוע. בנוסף, כך מסביר שחר בוצר, מנכ"ל שח"ם - ארגון השחקנים בישראל, בתיאטראות רבים מעסיקים את השחקנים כפרילנסרים וכך יוצא שמשלמים לשחקנים צעירים פחות משכר מינימום. בקולנוע ובטלוויזיה המשכורות גבוהות יותר אבל העבודה לא יציבה. גם השחקנים המוכרים והידועים יכולים להגיע לשנה שבה הם פתאום לא עובדים ואין שום הכנסה, ומתוך כך להיקלע למצוקה כלכלית.

אורי יניב, שחקן בתיאטרון "גשר"

לפי סקר שערך אירגון שח"ם 59% מהשחקנים משתכרים פחות מ-7,000 שקל בחודש. 23% משתכרים בין 7,000 ל-10,000 שקל בחודש ואילו 18% משתכרים מעל 10,000 שקל בחודש. הסקר, שנערך בקרב 265 חברי האירגון, אשר 93% מהם בוגרי בתי ספר למשחק, מצא שכמעט 30% מהשחקנים הצעירים צריכים לעבוד בעבודה נוספת כמו מלצרות או שמרטפות כדי להשלים הכנסה.

"התור הוא מאוד ארוך. כל שנה יוצאים מאות שחקנים מבתי הספר למשחק, והתיאטראות מרשים לעצמם לשלם מעט מאוד לשחקנים הצעירים. זה יכול להיות בסיס של 3,000 שקל שאחרי שבע שנים הוא לא מתעדכן ועוד פרמיה (תשלום נוסף פר הצגה, מ.מ.) שאחרי שבע שנים מגיעה אולי 300-350 שקל להצגה. עבור חזרה של ארבע שעות מקבלים תוספת של 50 שקל. שחקן צעיר שעושה 20 הצגות בחודש וחזרות יקבל כ-6,000-7,000 שקל ברוטו", אומר יניב.

הוא מספר שלאחרונה הצטלם לטלנובלה במשך 20 יום ועל כל יומיים צילום הוא הרוויח את מה שהוא מרוויח בחודש ב"גשר".

שחר בוצר, מנכ"ל שחם, ארגון השחקנים בישראל | צילום: ינאי יחיאל

"מבנה השכר בטלוויזיה ובקולנוע אמור לגלם גם את העבודה שהשחקן עושה על חשבונו, בניית הדמות וההכנות", אומר בוצר. בנוסף מארגנים את הסצינות כך שלשחקן לא יהיו כל כך הרבה ימי צילום, אם יש 50 ימי צילום השחקן יגיע רק ל-17, הוא מסביר.

לגבי ימי צילומים בהפקות טלוויזיה ישנו תעריף מינימום קבוע. כך, תעריף המינימום לשחקן עבור יום צילום שאורכו עד 10 שעות הוא 2,330 שקל, ו-3,092 שקל עבור תפקיד ראשי. עבור שעה נוספת מקבל השחקן בין 125% ל-150% משכרו היומי לפי החוזה האישי שלו.

מקום נוסף בו השכר גבוה יחסית לשחקנים הוא הצגות הילדים. רוב ההכנסות של שחקנים היום, ובעיקר הצעירים, מגיעות מהצגות ילדים, אבל גם השחקנים הצעירים יתבגרו והפקות הילדים לא בהכרח יספקו להם יציבות.

את היציבות, כאמור נותן התיאטרון. "צילומים זה דבר שגם כאשר אתה שחקן מאוד מוכר אינו מובטח לך, אתה לא יודע אם ייקחו אותך ולמה תתאים. תיאטרון נותן לשחקנים את היציבות הכי קרובה שיש ליציבות בעולם העבודה הרגיל, ולכן זו משאת נפשם של שחקנים רבים", אומר יניב.

שוק השחקנים הוא שוק של מעסיקים, יש יותר שחקנים מעבודות וההשקעה הממשלתית בתרבות בארץ היא מהנמוכות בעולם. "ההזדמנות לתעסוקה ברוב המקצועות, אפילו בכאלה שמאוד גדושים באנשים כמו עריכת דין, היא כזו שאם אתה באמת מאוד טוב תצליח להתקדם ותוכל להתפרנס", אומר בוצר. "במשחק, בגלל כמות השחקנים בשנים האחרונות אתה יכול להיות שחקן מדהים שמעולם לא קיבל הזדמנות ויכול להיות חמש או שש שנים אחרי הלימודים ועדיין לא לקבל הזדמנות לאודישן", הוא אומר.

רינת מטטוב, שחקנית ב"הבימה"

רינת מטטוב, שחקנית בתיאטרון "הבימה", סיימה את לימודיה לפני תשע שנים. היא השתתפה בפרוייקטים כמו "מישהו לרוץ איתו", "ביקור התזמורת" ו"תמרות עשן". בנוסף להצגות ב"הבימה" "הסוחר מוונציה ו"אם הבית", היא משחקת גם בהצגות ילדים ונוער בתיאטרון "השעה".

"קיימת תפיסה מוטעית שאם שחקן מקבל תפקיד שמעניין אותו ומתלהב לבצע אותו אז זה לגיטימי לא לשלם לו על עבודתו כי הוא מאוד רוצה את התפקיד, וזו תפיסה מסוכנת שמקבעת סטנדרט בינוני למקצוע", אומרת מטטוב. לדבריה, התפיסה המוטעית גורמת לשחקן חוסר יציבות כלכלית ובגלל זה הוא חייב לקחת על עצמו הרבה פרויקטים. כך, לא מתאפשר לו לתת את מלוא הריכוז והעבודה הדרושים כדי להביא את ההצגה או הסרט למיצוי מקסימאלי.

מילכוד היציבות על חשבון השכר ולהיפך מסתבך בעקבות השינויים שחלו במקצוע. אם פעם היה מקצוע מוגדר של "שחקן תיאטרון", היום, מספר יניב, שואלים אותו "אתה עושה רק תיאטרון?". לדבריו, אם אתה משחק רק בתיאטרון המשמעות היא שלא מכירים אותך ברחוב והתיאטרון לא ישלם הרבה כסף כדי שתשחק אצלו, כי אתה לא מושך קהל. "הנושא של לקבל חשיפה בטלוויזיה או בקולנוע נהפך משמעותי לא רק מבחינת הגמול הכלכלי המיידי אלא גם מבחינת 'תג המחיר' שיש לך בעולם התיאטרון", הוא אומר.

חייבים ללמוד משחק?

לימודי המשחק אפשריים בבתי הספר השונים וכן באוניברסיטאות ומכללות. הלימודים אורכים כשלוש שנים והם מאוד אינטנסיביים. בגלל שאין כמעט סבסוד כי, לפחות בבתי הספר השונים, לא מדובר בתואר אקדמי ,הלימודים גם יקרים ובסטודיו של ניסן נתיב לדוגמא, הם עולים כמעט 16 אלף שקל בשנה.

גם הקבלה ללימודי המשחק מאוד מפרכת, כדי להתקבל לסטודיו למשחק מיסודו יורם לוינשטיין למשל, יש לעבור שלושה שלבים כאשר בראשון יש להציג שני מונולוגים מתוך מחזות שעלו בארץ, בשלב השני שני מונולוגים ושיר באודישן שנערך מול פאנל של מורים ובשלב השלישי ישנה סדנת אימפרוביזציות ותנועה. לסטודיו של ניסן הקבלה מותנית בבחינות כניסה, בכך שהמועמד צעיר מגיל 25, בעל בגרות מלאה ואחרי שירות צבאי או שירות לאומי. שלבי הקבלה כוללים ראיון אישי, בחינה אישית, סדנא בת יומיים וקונקורס שהוא יום שלם בו מתחרים בעצם על 17 המקומות בכיתה כאשר מציגים בפני מורי הסטודיו.

מטטוב היא בוגרת הסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין. "במהלך לימודי המשחק כל הריכוז הוא על דבר אחד: לפצח את התפקיד שקיבלתי ולגלות את הלב הפועם של הדמות אותה אני מגלמת. מעט מאוד מחשבה, אם בכלל, הוקדשה לפרנסה, כי התמורה הרגשית ומציאת הסיפוק האומנותי ממלאים את הכל", היא אומרת.

לימודי המשחק הם אינם תנאי כניסה לעבודה. "שחקן לא חייב לימודי משחק. גם מוזיקאי וגם נגר לא חייבים", אומר יניב. "הלימודים נותנים לך כלים, פרספקטיבה. הם נותנים לך אינקובטור תחום שבו אתה מצופה להיכשל וליפול על הפנים בסביבה מוגנת. אם אתה שוקל ברצינות קריירה של שחקן, כדאי מאוד שיהיו לך את הכלים מהסטודיו", הוא אומר.

לדבריו, המקצוע בנוי, מעבר לכישרון, גם הרבה על התמדה. "אני מוקף בשחקנים שיוצרים לעצמם, שמקדמים פרוייקטים שלהם ולא מחכים לתפקידים, וזה דבר שקשה לעשות אם לא למדת. אם אתה לא מבין בתוך איזו סביבה אתה יוצר", הוא אומר.