טוויטר מתמודדת עם בעיית גזענות

ועכשיו בארה"ב

ביולי האחרון טוויטר מצאה את עצמה במרכז בעיית יח"צ ניכרת. פעילה בריטית, קרוליין קריאדו-פרז, הצליחה לאלץ את הבנק של בריטניה להוציא שטר עם דמות נשית, ואז החלה לספוג איומי אונס. חברות פרלמנט ועיתונאיות שהתייצבו לצידה ספגו איומים כאלה גם הן, ותוך זמן גם איומי רצח. הכל היה דרך הרשת החברתית, וטוויטר מצידה נקטה עמדה של חוסר-התערבות. באוגוסט, היא נכנעה ללחץ הציבורי והבטיחה לפתח כפתור דיווח על איומים.

    

עכשיו מסתבר שהתופעה לא מוגבלת לבריטניה. ביום ראשון, הוכתרה נינה דבולורי (Davuluri), בת למהגרים מהודו, למיס אמריקה לשנת 2014. כל הגזענים והמיזוגנים זחלו ממתחת לאבנים שלהם.

דבולורי הואשמה בכך שהיא מיצרית, מוסלמית, או סתם ערבייה, ותוך שבריר שניה – מהירות מרשימה למוח של הגזען הממוצע – הואשמה בכך שהיא גם טרוריסטית. כמה אידיוטים, שברוב המקרים החשבונות שלהם נמחקו במהירות, טענו שהבחירה בדבולורי היא נצחון לאל קאעדה - וחלקם אף ציינו שזה רקכמה ימים אחרי ה-11 לספטמבר.

אבל ארה"ב איננה בריטניה. שם חופש הדיבור הוא מעל לכל. מנכ"ל טוויטר, דיק קוסטולו, כבר הגדיר את טוויטר כ"פלג חופש הביטוי במפלגת חופש הביטוי." פעילים אמריקאים מיהרו לבנות טמבלר, שהתפקיד שלו בחיים הוא לחשוף את זהותם של גזענים שמתבטאים כנגד דבולורי ולבזות אותם, כראוי, בפומבי, ובהחלט יתכן שזה הפתרון הפחות מזיק לבעיה. ובכל זאת, זה לא משהו שטוויטר היתה צריכה בדיוק כשהיא מתחילה את תהליך ההנפקה שלה.

מריטוקרטיה? רק אם הנשים במטבח

זה לא כל כך קשה לבשל. באמת. אם עבדכם הנאמן (מוטו: זוג ידיים שמאליות מאז 1970) מצליח, אז כל אחד יכול. אבל מסתבר שאנשי הייטק חושבים שמישהו אחר, או אם לדייק מישהי אחרת, צריכה לדאוג לאוכל שלהם.

סוג של קומונת הייטק מוקמת באיזה חור נטוש לשעבר בסאן פרנסיסקו. היא זכתה לכינוי Frat Mason; המקום סובב את הבסיס הצבאי לשעבר פורט מייסון ו-Frat הוא קיצור ל-Fraternity. רוב התושבים של הקומונה – זו קומונת הייטק, אז הם משלמים מחירים לא סבירים בעליל על דיור – הם גברים, בשיעור של כ-70% מכלל התושבים שם. נשים מרוכזות בבניין משלהן.

המארגנים טוענים שהם לא יודעים למה יש מעט נשים. אולי זה קשור למסיבות שבהן גברברים צעירים מסתובבים בתחתונים בצבע סלמון (זה יהיה, כנראה, עליז מדי לומר שמדובר בסתם ורוד) בזמן שהם סובאים בירה. ואולי זה קשור לציפיה של הגברברים שהנשים במקום תדאגנה להם למזון. גברים נכנסים על בסיס קבוע לבניין הנשים בחיפוש אחרי מזון, במחשבה שהן אמורות לבשל אותו עבורם. כשאין כזה, הם עושים טובה והולכים לקפיטריה הסמוכה.

עמק הסילי-קון, המקום שבו הערכים חוזרים במכונת זמן לשנות החמישים. 

מעקב הוא מעקב הוא מעקב

ההנהלה הפדגוגית של מחוז Glendale בקליפורניה צועדת קדימה למקום שאף אחד עוד לא הלך בו: היא תעקוב אחרי הפעילות של תלמידי בתי הספר במחוז בכל הרשתות החברתיות, גם כאשר הם לא על אדמת בית הספר.

המחוז חתם על חוזה עם חברת מעקב רשת, Geo-Listening, שתנטר מעתה את הפעילות במדיה החברתית של כ-13,000 התלמידים במחוז. החברה תעביר לידי ההנהלה הפדגוגית מידע שעשוי להעיד על כך שתלמיד נמצא במצוקה. במחוז אומרים שהמערכת כבר הצילה חיים: הם גילו תלמיד ששקל להתאבד, והצליחו לסייע לו בזמן. הם גם ציינו שהם לא עוקבים אחרי הודעות פרטיות, אלא רק אחרי הודעות פומביות – שזו זכותם על פי חוק.

אין ספק. ובכל זאת, העובדה שמשהו הוא חוקי איננה, בפני עצמה, אומרת שצריך לעשות אותו. החוק הוא הקצה העליון. מותר לנו להיות בהמות ונבלות ורוב הזמן זו לא תהיה עבירה על החוק. זה לא אומר שזה גם ראוי.

אבל להנהלת המחוז יש נקודה מעניינת: כשהם נשאלו האם העובדה שהם עוקבים אחרי ההתנהגות הפומבית של התלמידים לא תגרום להם להפוך את הכתיבה שלהם לפרטית, הם ענו בנחת שאם כך יקרה, הרי שמבחינתם זה יהיה נצחון וילמד את התלמידים על החשיבות של הגדרות פרטיות. ויש בזה משהו.

סימני התאוששות

משהו עובר על ההנהגה האיראנית. הנשיא החדש, רוחאני, ניצל את חשבון הטוויטר הלא רשמי שלו – בעיקר את העובדה שהוא לא רשמי כך שאפשר להתכחש אליו – כדי לברך את כל יהודי העולם בשנה טובה. שר החוץ החדש ניצל את טוויטר כדי להודיע שלאיראן מעולם לא היתה מדיניות של הכחשת שואה. הוא הוסיף שזה היה רק פקיד ממשל, אמנם נשיא, שהתנהג כאילו זו מדיניות, אבל הוא כבר הלך הביתה.

במקביל, נרשמת התאוששות מסוימת באיפול התקשורתי שמטיל משטר האייטולות על האינטרנט באיראן אחרי הכמעט-מהפכה של 2009. משתמשים בטהראן מדווחים כעת שהם יכולים להגיע לפייסבוק וטוויטר ללא כל בעיות, אחרי ארבע שנים של חסימה. באזורים אחרים של פרס הענקית – הסתכלו פעם במפה, זה מפכח – הרשתות החברתיות עדיין חסומות.

לא ברור מה זה אומר על התכנית לנתק את איראן מהרשת ולהעביר אותה לאינטרא-נט לאומית. לא ברור גם כמה זמן תמשך הגישה החופשית הזו לפייסבוק וטוויטר. רוחאני אומר שוב ושוב שהממשלה לא צריכה לחסום את הגישה של אזרחיה למידע, אבל לא ברור כמה תמיכה יש לו בעצם.

קצרצרים

1. ביום שישי הקרוב, תציע אפל למכירה את הגרוטאה החדשה שלה, האייפון 5C. בשנים האחרונות, אפל הקפידה פעם אחר פעם לפרסם את הדרישה העזה שהיתה למכשיר עוד קודם צאתו לשוק, והתפארה במספר המכשירים שהיא מכרה מראש. השנה היא שומרת על דממת אלחוט, ויש להניח משום שהמספרים לא מרשימים דיים בהשוואה לשנים קודמות. 

2. סופת טייפון לא סימפטית מכה בימים אלה בעוצמה באי העיקרי של יפן, הונשו. זה לא הפריע לקבוצה של פנאפלים לשרוץ מול חנות אפל בטוקיו כדי לעמוד ראשונים בתור לקראת צאתו של האייפון החדש. מה שיקרה, כזכור, רק ביום שישי. הטייפון לא חמל על הטמבלים, אבל עובדי אפל דווקא כן, והם התירו לתריסר מהם לחנות בינתיים בתוך החנות. פרויד תהה בשעתו האם דת היא סוג של הפרעה נפשית; צריך לתהות אם היצורים האלה, שמסתכנים בטייפון כדי שיוכלו להגיד שיש להם את הצעצוע החדש כמה שעות לפני כולם ותוך כדי כך לשמש ככלי פרסום של תאגיד דורסני, לא המירו את הדת שלהם בדת הצרכנות. וכמובן, חייבים לברר איך לעזאזל כת הצריכה מצליחה להוציא מחלק בני האדם אנרגיות מעוותות כל כך.

3. סנאטור אמריקאי אמר פעם "מיליארד ועוד מיליארד, ותוך כמה זמן אתה מדבר על כסף גדול." התקציב של ממשלת ארה"ב על טכנולוגיית מידע גדול באמת: 82 מיליארד דולר. המשרד לאחריות ממשלתית של הקונגרס, שהוא רשות עצמאית, מצא שבתוך כל ההוצאה הזו, יש לא פחות מ-321 מיליון דולר המבוזבזים על 12 תכניות כפולות. יפה. עכשיו בואו נחיל את הבדיקה הזו על תקציבי הבטחון – שלנו ושלהם. 

4. ברידג'ט טוד, כותבת ואקטיביסטית, כתבה בפיד הטוויטר שלה שהיא הותקפה פיזית על ידי נהג המועסק בסטארטאפ המוניות הפופולרי Uber. לטענתה של טוד, הנהג ניסה לחנוק אותה משום שהיא מנהלת מערכת יחסים בין-גזעית. מנכ"ל החברה הכחיש שהתקרית התרחשה, וכתב לעובדיו שהחברה צריכה לוודא ש"אסור שהכותבים האלה יצאו מהתקרית כשהם חושבים שאנחנו אחראים כאשר משהו משתבש." וואליוואג ציין שורה של תקריות של אלימות מצד נהגי אובר כלפי לקוחותיהם, והוסיף כי למרות ההכחשה, אובר פיטרה את הנהג. יצוין, עם זאת, שטוד היתה שיכורה – היא הודתה בכך – בזמן התקרית, ושהנהג הביע חשש לגיטימי מכך שהוא יקבל קנס משום שהיא נשאה עמה אלכוהול, דבר שאסור על מוניות.

5. היום צפויה לצאת המהדורה החדשה, החמישית במספר, של המשחק Grand Theft Auto, והיא שאפתנית מכל קודמותיה - וגם מוגדרת על ידי רבים בתעשייה כמשחק המחשב הטוב ביותר בהיסטוריה. בבריטניה חוגגים את המשחק, מזכירים שהוא מוצר בריטי, ותוהים אם הוא צריך להיחשב לאחת ההצלחות הגדולות הנוספות של אלביון, לצד שייקספיר, אלגר, הביטלז וג'יימס בונד. כנראה שההערה של עוזרו של פוטין על "אי קטן ולא חשוב" – כשלעצמה, היא מעידה על האובססיה הרוסית עם בריטניה – פגעה בעצבים חשופים.