חקר ביצועים: השבוע של ברננקי, לבייב ורפורמת המזומנים
וגם: נתניהו ממשיך להגדיל את התקציב, הבכיר הסיני, בו שילאי, הורשע בשוחד ונשלח למאסר עולם ו"שובר שורות" המופתית מחזירה את נשמתה לשטן הטלוויזיוני
שמחת תורה מעגל שהולך ומעמיק
מחר נחגוג את שמחת תורה, שבה נסיים ומיד נתחיל מחזור חדש של קריאת חמשת החומשים בבתי הכנסת. בילדותי אהבתי את ספר שמות מלא האקשן של יציאת מצרים: נסים, מכות, נקמות. בבגרותי למדתי לאהוב את ספר דברים: השירה הנשגבת וחוכמת החיים של משה. כעת, כשאני בשלב הקמת המשפחה אני מוצא את עצמי נפעם מספר בראשית: משפחתיות, קנאות ואהבות. אולי היכולת הזאת, למצוא את עצמי בסיפורי התורה שוב ושוב מחדש, היא זאת שנותנת לשמחת התורה לא להתעמעם גם אחרי 30 ומשהו מחזורי קריאה. חג שמח.
אורי רוזביץ
"שובר שורות" מסתיימת
"שובר שורות" המופתית תחזיר ביום ראשון את נשמתה לאלוהים, וליתר דיוק לשטן הטלוויזיוני. במרכזה עומד וולטר ווייט, המורה לכימיה החנון מאלבוקרקי, שחלה בסרטן, מחליט שהוא מפסיק לקבל הוראות מהגורל, מרופאיו, מאשתו וממעסיקו הרומני, ונוטל פיקוד ואחריות על חייו. רמוס ומבוזה בחייו הנורמטיביים, הוא בורא עצמו מחדש בחיים האלטרנטיביים כמכונת פשע אולטימטיבית. עכשיו, להשלמת המטמורפוזה המבהילה, ווייט משלים גלגול אחרון: מאזרח שומר חוק שהתגלגל לפושע שניתן איכשהו לסמפט הוא הופך למפלצת. דנטה ב"קומדיה האלוהית" תיאר את תשעת מעגלי הגיהינום כדרגות פשע הולכות וגוברות, ווייט עבר את כולם בהצטיינות יתרה. והגיהינום הזה הוא גן עדן טלוויזיוני.
משה גורלי
הפד בדרך לתוכנית חומש?
המסיבה של בן ברננקי ממשיכה, בינתיים. נגיד הבנק האמריקאי (הפד) החליט בשבוע שעבר להמשיך לקנות אג"ח בהיקפי ענק, מדיניות שזכתה לשם "הקלה כמותית". אבל הכיוון שמסתמן ברור: מתישהו זה ייגמר; בחודשים הקרובים הפד יתחיל לסגור את הברז. הבעיה היא שבכל פעם שנראה היה שזה עומד לקרות, השווקים בעולם נתקפו תזזית שאיימה למחוק את הישגי הפד עד כה. כדי להפסיק לקנות בלי להכניס את השוק לקוצר נשימה שוקלים בבנק את הלהיט התיאורטי "הנחיה עתידית": לא עוד כיבוי שריפות של הדפסת כסף מסיבית, אלא התחייבות לתוכניות ארוכות טווח ידועות לכל, שבה כולם יידעו מה מדיניות הריבית שנים מראש. הבעיה שבינתיים הפד אפילו לא מצליח להבהיר מה הוא עושה חודש אחד קדימה. ואיכשהו, קשה לראות הנחיה עתידית בבנק שכבר חודשים לאיש אין מושג מי יהיה הנגיד הבא שלו.
אורי פסובסקי
רפורמת המזומנים והשאלה החסרה
הצוות שהקימה הממשלה כדי לבדוק אם כדאי להגביל את השימוש בכסף מזומן ישקול, ידון, יבחן, יספוג לחצים ובסוף כנראה ימליץ להגביל, אבל יציע עוד כמה חלופות אפשריות, שיאומצו או שלא. בדרך הוא ינסה להבין, ולהסביר לציבור, אם ההגבלות יקטינו את ההון השחור או שהן רק נועדו להגדיל את הרווחים של חברות האשראי, ואם מדובר בפגיעה אנושה בשכבות החלשות או רק התאמה לעידן החדש, שבו הטכנולוגיה מתישהו פשוט תעלים את המזומנים מהעולם. אבל בדרך הצוות הזה כנראה ידלג, כמו תמיד, על השאלה הכי בסיסית: כמה זה יעלה? כמה זה יעלה לעסקים הקטנים, וכמה זה יעלה לצרכנים? השאלה הזאת תמיד נשארת בחוץ, ומשאירה את ההיסטוריה של הרפורמות המבניות בישראל מלאה כוונות טובות שבסופו של דבר עלו לצרכן יותר מדי. הגיע הזמן להתחיל כל ועדה מהשאלה הזאת.
גלית חמי
נתניהו האדום
ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא סוציאל־דמוקרט אמיתי. זה קורה לא רק בהכנסות, בהעלאות המסים, אלא גם בצד ההוצאות - נתניהו הגדיל את התקציב יותר מכל אחד אחר מאז רבין. כעת הוא עומד להגדיל אותו עוד יותר. זו השורה התחתונה, גם אם הסיבות טכניות: הנוסחה שקובעת בכמה יגדל התקציב מדי שנה (הכלל הפיסקאלי) נסמכת על קצב הצמיחה הממוצע בעשור האחרון. כעת, אחרי שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שינתה את שיטת החישוב, גם קצב הצמיחה בעשור האחרון התעדכן רטרואקטיבית, כלפי מעלה. כך יוצא שנתניהו יצטרך להגדיל את התקציב יותר ממה שתכנן, והרי גם התכנון היה נדיב מאוד (יותר מפי שניים) יחסית לימי שר האוצר נתניהו, לפני כעשור. חג שמח לראש הממשלה, אני מניח שמחנה השמאל מברך אותך על הצטרפותך לשורותיו.
שאול אמסטרדמסקי
אפריקה מבקשת הקלות
כל ילד יודע ש"חשוב לדעת להפסיד בכבוד". אבל גם לדעת לנצח זה עניין לא פשוט, כפי שגילו השבוע מחזיקי האג"ח של אפריקה ישראל. לכאורה, לפני שלוש שנים הם ניצחו את לב לבייב, וכפו עליו הסדר חוב עם ריביות גבוהות והגנות קיצוניות על המשקיעים. הכל כדי להבטיח שאפריקה לא תיפול שנית. אלא שמתברר שיש הסדר חוב יותר מדי טוב, והשבוע לבייב ביקש מהם להקל בתנאים המחמירים, לרכך את הסעיפים שנועדו לחשק אותו - ובעצם מדרדרים אותו לסף הסדר חוב נוסף. כמו חוזה ורסאי, שהשפיל את גרמניה הכנועה אחרי מלחמת העולם הראשונה וזרע את הזרעים למלחמה הבאה, כך גם בשוק ההון: ניצחון רועש, מוחץ, היום עלול להוביל לתבוסה של מחר.
יניב רחימי
הבכיר הסיני - למאסר עולם
עד לפני שנתיים בו שילאי, אחד מבכירי השלטון הסיני, הרעיד את סין ואיים על השמרנות עם רטוריקה פופוליסטית וכריזמה שלא נראתה מאז מאו. ביום ראשון הוא הורשע בשוחד ונשלח למאסר עולם. בין לבין, בו היה הדבר הכי מסעיר שיצא מסין. המעצמה העולה הוכרזה כבר מזמן הסיפור הגדול של המאה, אבל החדשות ממנה נדחקו לשוליים בצל מהפכות ומלחמות ומשברים באזורים אחרים. על הרקע הזה, סין נראית יציבה, המפלגה הקומוניסטית שולטת בבטחה, אבל פרשת בו נתנה לעולם, ובעיקר לסינים עצמם, הצצה למחלוקות ולפוליטיקת התככים המכוערת שמאחורי היציבות, ובעצם חשפה את עומק הסדקים שבבוא העת עוד יכולים להפוך לשבר של ממש בשיטה.
רחל בית־אריה
בגוב הטוקבקיסטים
"תעוף מהמדינה הזאת רשע, אתה לא יהודי בכלל"; "כל עוד אתם חיים כאן אתם תכבדו את החוקים ולא מתאים לכם אתם יכולים רק לסבול!!!"; "אתה צאצא של יהודי הקאפו תחזור לגרמניה אולי תזכה למקלחת"; "הלוואי ואשתך תמות בתאונה קטלנית או לכל הפחות היא תזרוק אותך מרוב שאתה אפס"; "שתיקבר גם מיחוץ למדינה יזבל אין לך נשמה יהודית". לאיחולים הללו, עם הטעויות במקור, ועוד רבים אחרים זכיתי בפייסבוק, בהודעות אישיות ובתגובות על פוסט שבו כתבתי שהתחתנתי בחתונה אזרחית בקפריסין ושהייתי רוצה שתהיה אפשרות לחתונה אזרחית גם בישראל. זה מה שאזכור מעכשיו, בכל פעם שידברו על מדינה דמוקרטית ועל חופש הביטוי.
אוריאל דסקל
3 תגובות לכתיבת תגובה