מי אשם בהידרדרות המערכת הציבורית
בעקבות ה"אני מאשים" של עדן בר-טל שפורסם ב"כלכליסט" אומר מנכ"ל להב: הסיבה להידרדרות נובעת בעיקר מהשתלטות עסקנים על המערכת
קראתי היטב את גירסת ה"אני מאשים" של מנכ"ל משרד התקשורת היוצא, עדן בר-טל, בראיון ל"כלכליסט" (ראו משמאל) והתאכזבתי מהעובדה שהוא מצא לנכון לחזור על אותן נוסחאות שחוקות שבדרך כלל פוליטיקאים אוהבים להשתמש בהם בכדי לחפות על כישלונות ואוזלת יד חמורה שלהם עצמם.
אין ספק כי פקידי האוצר, שומרי הסף והפקידות המשרדית הם החשודים המידיים והקלים ביותר של נבחרי הציבור בבואם להסביר את כישלונותיהם או להסביר ולתרץ את אי רצונם לקדם דברים הנוגדים את השקפתם הפוליטית, או שהינם מזהים שאין בהם בכדי לקדם את מיצובם הפוליטי ועל כן, למרות שיש לכך הצדקה ציבורית, אינם מתכוונים לנקוף אצבע.
יש עוד רבות מה לעשות על מנת לייעל, לשכלל והביא למודרניזציה של הניהול בסקטור הציבורי. הקשר הסבוך בין הריכוזיות הניהולית, הסכמי העבודה הנוקשים עם ההסתדרות, תקנון שירות המדינה (התקשי"ר) והאינטרס העצמי של עובדי השירות הציבורי – הם בהחלט מתכונת לניהול כושל וירוד. אין ספק שיש צורך להמשיך ולמצוא דרכים לפיתרון כפי שהחליטה הממשלה לאחרונה, לאחר עבודת מטה מקיפה שמטרתה לייעל את ניהול המשאב האנושי בשירות הציבורי (בדגש על שירות המדינה).
אולם, מניסיוני, זו לא הבעיה המרכזית. אין ספק שהשרים, יושבי ראש הגופים הציבוריים והמנהלים הממונים על ידם (גם אם זה באישור הממשלה) היו מעוניינים לפעול ב"סביבה סטרילית" - בהם אין מפריע. אין "פקידי אוצר צעירים ולא מנוסים", אין יועצים משפטיים וחשבים, הפקידות המקצועית היא חבורה של "מצייתי פקודות" ותו לא. אולם אם אכן הם היו פועלים בסביבה כזו- לא רק שלא היינו מגיעים להישגים שהמדינה הגיעה אליהם עד היום, אל גם מדינת ישראל היתה מקבלת סופית תווית של מדינת עולם שלישי.
ההידרדרות של המערכת הציבורית (שאינה כוללת בתוכה מערכות מקצועיות כמו מערכת הביטחון, הרפואה הציבורית, מערכת אכיפת החוק וכדומה) נובעת מעיקר מהעובדה שהשתלטו עליה עסקנים, חלקם נבחרי ציבורי וחלק ממונים על ידי אותם נבחרי הציבורי, אשר לרובם אין את הכישורים והניסיון לתפקידיהם, הם אינם קרובים נפשית לעניין המטרות הלאומיות - אלא בעיקר לאינטרסים שלהם ושל קבוצת הייחוס שלהם. רבים מהם, גם בשלטון המרכזי וגם בשלטון המקומי "גילו" גם את הפוטנציאל העסקי העצום הגלום במערכות הציבוריות בהן אתה יכול לזכות בממון רב ובתפקידים רבי עוצמה ויוקרה רק בזכות היותך "שייך" וקרוב לאישים, מרכזי מפלגות ובעלי עניין אחרים.
אנשים אלו עושים כל מה שביכולתם "לסרס" את הפקידות המקצועית וליטול ממנה את הפן המקצועי של העבודה הציבורית: הן בהיבטי התכנון והן בהיבטי הביצוע. בתהליך של שנים אותה פקידות מקצועית הלכה ונעלמה, במקומם פיזית חדרו לתוך המערכת המקצועית מינויים פוליטיים (במסווה של מינויים מקצועיים), לשכות השרים הלכו וצמחו, כאשר צבא של יועצים ועוזרים מנהלים בפועל את המשרדים והגופים.
אכן, פקידי האוצר, הרגולטורים השונים (גם בהם חל פיחות מסוים), פקידי החשב הכללי והיועצים המשפטיים - נותרו באמת הקו האחרון שיכול עוד למנוע את ההידרדרות המוחלטת של המערכת. אין ספק שיש מקום לרסן ולאזן את כוחם - אולם ה"הליכה על ראשם" כאליבי לכישלון ההנהגה הוא מעשה רפוי וכושל.
המנכלי"ם של משרדי הממשלה, בחלקם אנשים טובים מאד, הם חלק אינטגרלי של אותה מערכת. ועל כן אל לו לעדן בר-טל לשים עצמו כ"אאוטסיידר" למערכת הכושלת של המנהיגות והניהול המערכתי.
אין ספק שיש אמת בחלק מטיעוניו של בר-טל, אך הם לא הסיבה העיקרית ליצירתה של "מערכת קפקאית וחולה" כפי שהוא מתאר.
5 תגובות לכתיבת תגובה