הציבור משלם את מחיר הלובי הירוק

לימודי המודלים הכלכליים באקדמיה נפתחים בביטוי הנאצל שלפיו "יעדה של אומה הוא למקסם את רווחת אזרחיה". אלא שמיד לאחר מכן מתמקדים כמעט כל המודלים ביצירת רווח, בצריכה פרטית ובמקסום התועלת האישית או העסקית, ודוחקים הצידה נושאים כמו רווחה ואיכות סביבה.

בשנים האחרונות אנו עדים לניסיון להרחיב את שיתוף הפעולה בין כלכלנים לאנשי איכות סביבה ורווחה. המשבר הגלובלי בתחומי איכות הסביבה והמחאה החברתית אילצו את הפוליטיקאים, וגם את הכלכלנים, להקשיב יותר לרחשי הציבור ולשלב בשיקוליהם את תחומי הרווחה, אך שיתוף הפעולה עדיין נותר חלקי. האם ניתן לשנות את המצב?

כשמובילי איכות הסביבה הופכים ללוביסטים

אחת הסיבות לכך שסוגיות סביבתיות לא השיגו את יעדיהן נובעת מכך שהיוזמות של אנשי איכות הסביבה היו לקויות וחלקיות. אפילו כשהמערכת הכלכלית מימנה ותקצבה את היוזמות, או קבעה מסים וקנסות בהתאם לדרישת אנשי איכות הסביבה, אלו לא הצליחו להתרומם.

אחת הבעיות בתחום היא שמובילי איכות הסביבה הופכים לעתים ללוביסטים של תחומיהם, ונוקטים גישות קיצוניות. הגישות הללו מעוותות את המחירים היחסיים בשוק ויוצרות תוצאות שליליות. כך למשל, מס קנייה "נמוך מדי" ומוגבל בזמן שנקבע לרוכשי רכב חשמלי דחף את היצרנים להקדמת השיווק לפני שבשלו התנאים הטכנולוגיים לתהליך הייצור. במקום הורדת המיסוי, המדינה היתה צריכה לסייע במחקר ופיתוח.

טעות דומה נעשתה בעבר בתחום חוק עידוד השקעות באזורי פיתוח, שבמסגרתו מענק של 38% על ההשקעה יצר כדאיות עבור המשקיעים בתנאים של אי־יעילות. מובילי איכות הסביבה קידמו גם הטלת מס קנייה גבוה על סיגריות ואלכוהול. המהלך הביא להחרפה של תופעות שליליות כמו הברחה, אך היתה לו השפעה קטנה על הצריכה.

בעיה נוספת היתה רשלנות ביצועית בטיפול בנושאים סביבתיים, שהובילה לכך שחלק גדול מהפדיון הגיע לידי העולם התחתון, עם כל המשמעויות השליליות של הדבר. דוגמה נוספת לכישלון בתחום הביצוע היא בתחבורה הציבורית: המיסוי הכבד על רכב ודלק נועד לעודד מעבר לנסיעה ברכבות ואוטובוסים, אך השירות שניתן לאזרחים עדיין איננו מספק.

דילמה נוספת של אנשי איכות הסביבה נוגעת לתחזיות שלא תמיד מתממשות. לדוגמה, משבר האנרגיה העולמי בשנות השבעים "נעלם", לאחר שנמצאו רזרבות אדירות של נפט וגז בעולם.

גם איכות סביבה צריכה להיבחן בראי כלכלי

המסקנה שעולה מהדוגמאות הללו היא שרק תיאום הדוק בין החשיבה הכלכלית, קצרת הטווח יחסית, לבין אנשי איכות הסביבה יכול להביא מזור לרווחה החברתית בעולם. כל אמצעי של איכות הסביבה צריך להיבחן בראי הכלכלי, בראי איתותי השוק, ובתחזיות על ההתנהגות הצפויה של הגופים שפועלים בו. רק כך ניתן יהיה ליצור הרמוניה בין שיקולי הכלכלן לשיקולי איש איכות הסביבה.

השימוש באמצעים מגוונים כמו חינוך, מיסוי וסובסידיות צריך לבוא במינונים מתונים ובתהליך הדרגתי, שתואם לשינויים טכנולוגיים ולתחזיות. רק אז, הרווח והרווחה יתמזגו ליעד משותף: הגדלת הרווחה של תושבי המדינה ואוכלוסיית העולם.

הכותב הוא הכלכלן הראשי של פעילים ניהול תיקי השקעות ולשעבר הממונה על הכנסות המדינה