ביקורת הצגה: "מדליה להארי"

תיאטרון בית ליסין מעלה את המחזה מאת פיטר מארק ריצ'מן בתרגום שלמה מושקוביץ, בימוי ועריכה מוזיקלית של אלון אופיר, עם מרים זוהר, אילן דר, דב נבון, ענת מגן שבו, אביבה נגוסה ועוד.

קהל היעד: אלה שרוצים לדעת איך עושים חיים אחרי גיל 80. דבר המבקרת: גברת פלדמן מתגוררת בבית אבות. יש לה יחסים מורכבים עם בנה הארי, חזאי פופולרי מתוסכל מפלורידה שחולם לעזוב את המשקעים והממטרים הפזורים ולהפוך לקומיקאי. אל החיים המדכאים והמשעממים נכנס מני, שכן מבית האבות שמחזר אחריה וגורם לה להיזכר בניצוץ של האהבה, להפסיק להתעסק בעבר, להתרכז בהווה ואפילו לחשוב על העתיד.

אילן דר ומרים זוהר. נזכרים בניצוץ האהבה | צילום: כפיר בולוטין

לבית ליסין יש נכס בשם מרים זוהר, שחקנית נהדרת שחצתה את גיל 80 ועדיין כובשת, מצחיקה ומרגשת. בשביל שחקניות כמוה צריך למצוא מחזות שייתנו לה כמה שיותר זמן במה. המחזה הזה אינו פסגת הדרמה, אבל יש בו רגעים מקסימים שעם סוללת שחקנים כזו גורמים לקהל לצאת מהאולם עם חיוך על הפנים. אילן דר נפלא, משעשע ואפילו שרמנטי, אף על פי שהמפרקים כבר לא מה שהיו פעם. דב נבון מצוין כהארי, יוצא מכליו פה ושם וזה עובד יופי על הקהל, וענת מגן שבו מקסימה ומצחיקה כפאולה אהובתו שכמהה לטבעת. את כל הסיפור ביים אופיר ברגישות והומור. ציטוט למזכרת: "סבלנות והומור זה שילוב מנצח".

שורה תחתונה: קומדיה קלילה ומשעשעת שמוכיחה - העולם לא שייך רק לצעירים.