צילום: רויטרס
לנצח בלי כסף
תקציבי השכר בליגה האיטלקית הצטמצמו בעשרות אחוזים וכיום אין בה אף שחקן שהוא אחד המרוויחים הגדולים באירופה. ובכל זאת, נראה כי הסריה A מצאה דרך חדשה להתמודד עם העוני
לאחר שמדיית הכדורגל האירופי סיימה לסכם שוק העברות רותח במיוחד, התפנו כלי התקשורת להיכנס לכיסים של גדולי כוכבי אירופה וחשפו קפיצה משמעותית במשכורות, שהגיעה לשיאה בחוזה 21 מיליון היורו של כריסטיאנו רונלדו בריאל מדריד. אך לצד מגמת צמיחה זו, בלטה בעליבותה הליגה האיטלקית. בחינה קצרה של הנתונים חשפה פער אדיר בין המשכורות של כוכבי הליגה האיטלקית לבין שאר כוכבי היבשת, פער שללא פעולות יצירתיות וחדשניות ימשיך לגדול ולהפוך את הליגה האיטלקית לליגת נישה.
קראו עוד בכלכליסט
אירופה בורחת
דניאלה דה רוסי מרומא הוא המרוויח הגדול של הליגה האיטלקית, עם משכורת של 6.5 מיליון יורו בעונה. אחריו נמצאים ארבעה ארגנטינאים — גונסאלו היגוואין (נאפולי), דייגו מיליטו ואסטבן קמביאסו (אינטר) וקרלוס טבס (יובנטוס) עם משכורות שנעות בין 4.5 מיליון יורו ל־5.5 מיליון יורו. נשמע לא רע להכניס סכומים כאלה בעונה, אבל המספרים הללו מחווירים ביחס למה שקורה באירופה. רונלדו, כאמור, מרוויח 21 מיליון יורו, אחריו מגיעים "הצרפתים" זלאטן איברהימוביץ' (פריז סן ז'רמן) ורדמאל פלקאו (מונאקו) עם 14 מ' יורו לעונה. ליאו מסי (ברצלונה) נמצא במקום הרביעי עם 13 מיליון יורו, כשאת רשימת חמשת הגדולים סוגר טיאגו סילבה מפ.ס.ז' עם 12 מיליון יורו.
הנתונים הללו מראים כי כוכבי הסריה A מרוויחים פחות מחצי מכוכבי היבשת, וכי יציאה מהסריה A לאירופה יכולה בקלות להכפיל או לשלש את המשכורת. ניקח, לדוגמה, את המעבר של זלאטן איברהימוביץ' וטיאגו סילבה לפ.ס.ז'. ממשכורות של 6.5 ו־4.5 מיליון יורו, בהתאמה, הצמד מכניס כיום 14 ו־12 מיליון יורו בעונה.
ההידרדרות הכלכלית והספורטיבית של הסריה A מוסברת גם על ידי העובדה כי ביחס לעונת 2009/10, אז זכתה אינטר בגביע האלופות, המשכורות באיטליה רק הולכת ויורדות. אז, שחקנים כמו סמואל אטו (10.5 מיליון יורו) ורונאלדיניו (7.5 מיליון יורו) חרכו את המגרשים, סכומים שהיום אף קבוצה איטלקית לא מסוגלת לשלם. המשמעות המדאיגה עבור קברניטי הליגה האיטלקית היא שבזמן שבעולם הכדורגל האירופי סכומי ההעברות והמשכורות רק הלכו וצמחו בארבע השנים האחרונות, בסריה A הגרפים הללו צוללים כמו פיפו אינזאגי ברחבה.
למצב העגום יש השלכות כבדות על הכוכבים הקיימים של הליגה שפעם נקראה "הטובה בעולם". ניקח, למשל, את ארתורו וידאל מיובנטוס, אחד הקשרים הטובים בעולם. וידאל חתם לאחרונה עם יובה על חוזה חדש שיכניס לו 4.5 מיליון יורו לעונה. אמנם הצ'יליאני המצוין לא יקבץ נדבות בשנים הקרובות, אך אם "ייצא לאירופה", יזכה בקלות למשכורת שלכל הפחות תעמוד על 8 מיליון יורו. בפה מארוטה, המנכ"ל והג'נרל מנג'ר של הגברת הזקנה, התלונן לאחרונה על גובה המיסים באיטליה בנושא זה: "משטרי המס השונים במדינות אחרות מענישים את הכדורגל האיטלקי. אסור שיהיו הבדלי מס שכאלה, ואני מקווה שאופ"א תתערב בנושא". מארוטה התכוון בדבריו בעיקר לרוסיה, שם שיעור המס לכדורגלנים עומד על 13%, ולנסיכות מונאקו, שבה קיים מס הכנסה העומד על 0%.
מציאות, צעירים וזרים
אז מה עושים כשאי אפשר להתחרות בשוק ההעברות בקבוצות מאנגליה, ספרד, צרפת ואפילו רוסיה?
1. מחפשים מציאות
סוחר הכדורגל האיטלקי הממולח ביותר הוא אדריאנו גליאני, המנכ"ל הערמומי של מילאן. הנחש בן ה־69 הצליח לקחת את זלאטן איברהימוביץ' מברצלונה ב־24 מיליון יורו, עונה לאחר שעבר לקטלונים מאינטר תמורת 69 מיליון יורו וסמואל אטו אחד. סנדרו רוסיי, נשיא ברצלונה, קרא לעסקה הזאת "העסקה הגרועה בהיסטוריה של ברצלונה". בינואר של העונה שעברה הכיש גליאני שוב את השוק והנחית את כישרון־העל מריו באלוטלי ממנצ'סטר סיטי עבור סכום זהה. אגב, הבן למהגרים מגאנה בינתיים מחזיר בינתיים עם 0.87 שערים למשחק. בפה מארוטה גם פועל באותה השיטה. הוא חיכה בסבלנות לחלוץ נבחרת ספרד פרננדו יורנטה והחתים אותו בחינם אחרי עונת הקפאה על הספסל של בילבאו. הוא גם ניצל את הקרע בין קרלוס טבס לסיטי, ורכש את החלוץ תמורת 9 מיליון יורו. ויש עוד: פיורנטינה החתימה את החלוץ האיטלקי ג'וזפה רוסי בגרושים, נתנה לו להחלים מפציעת הברך ונהנית מסקורר מחונן. הוויולה גם קפצו על ההזדמנות ורכשו את המפציץ הגרמני מריו גומז ב־20 מיליון יורו, סכום גבוה יחסית לאיטליה, אבל מציאה לכל הדעות. לצד הרכישות הזולות יחסית, הליגה האיטלקית הפכה למתמחה במכירת שחקנים לקבוצות העשירות. את הקיץ האחרון סיימה הליגה האיטלקית ברווח של כמיליון יורו בשוק העברות השחקנים לאחר מכירות ב־412 מיליון יורו ורכישות של 411 מיליון יורו. בין השאר יצאו מהליגה שחקנים כגון אדינסון קאבאני, קווין פרינס בואטנג, אריק לאמלה, סטבן יוביטיץ' ואחרים במאות מיליוני יורו.
2. משלבים צעירים
כשהכדורגל האיטלקי היה זכר האלפא של אירופה, מעט מאוד צעירים השתלבו בקבוצות הגדולות, אך המצב הכלכלי שינה את התמונה. ביובנטוס נמצא את פול פוגבה בן ה־20, שחקן הנבחרת הבוגרת של צרפת. בנוסף, הג'נרל מנג'ר מארוטה הטמיע אסטרטגיה חדשנית של רכישת חצאי כרטיסים של החלוצים הצעירים הבולטים באיטליה, כשבאמתחתו כבר נמצאים ריצ'מונד בואקיי, סימונה זאזה, דומינקו ברארדי וכוכבי הנבחרת הצעירה צ'ירו אימובילה ומנולו גביאדיני. מילאן מצדה מתהדרת בחלוץ ה"פרעוני" סטפן אל־שעראווי והורידה את הגיל הממוצע של שחקניה מ-30+ ל־25.8, אינטר נהנית מהכישרון הענק מטיאו קובצ'יץ' במרכז המגרש ונאפולי חוגגת עם הפנטזיסטה לורנצו אינסינייה. בדומה לראש הממשלה לשעבר סילביו ברלוסקוני, הגדולות של איטליה הולכות על הנוער.
3. בונים אצטדיונים
אחרי שיובנטוס סללה את הדרך עם ה"יובנטוס סטדיום" שבתוך שתי עונות העלה אותה למקום הראשון בהכנסות באיטליה, הליגה ראתה ולמדה. אודינזה חכרה את ה"פריולי" מעיריית אודינה ל־99 שנה ומקימה את ה"פריולי החדש" בזכות הלוואה של 40 מיליון יורו מ"המוסד למתן אשראי בספורט", ורומא מקימה כיום אצטדיון חדש בן 60 אלף מקומות בפאתי העיר. בנוסף, פאלרמו וקטאניה כבר הציגו תוכניות קונקרטיות לאצטדיונים חדשים, והאצטדיונים העתידיים של נאפולי ופיורנטינה כבר תוכננו אך "תקועים" בבירוקרטיה העירונית האיטלקית.
4. משקיעים זרים
רומא היתה הראשונה לקדם בברכה את הכסף הזר, כשמשפחת סנסי מכרה את הבעלות למשקיעים אמריקאים שבראשותם עומדים תומאס די בנדטו וג'יימס פאלוטה, שמכהן כיום כנשיא הקבוצה. לאחר כשנתיים סוערות וכושלות, רומא פתחה את העונה דווקא היטב לאחר מכירת חיסול שהכניסה לקבוצה 110 מיליון יורו. אינטר היא הגדולה השנייה השוברת את מסורת הבעלים האיטלקים ופותחת שעריה בפני המשקיע האינדונזי אריק טוהיר, שלפי ההסכם ההולך ומתהווה ירכוש כ־70% מהקבוצה ממשפחת מוראטי, בראשות מאסימו. לפי לוצ'יאנו מוג'י, שתמיד נמצא בסוד העניינים, סיבת המכירה אינה כלכלית אלא משפחתית. בנו של מאסימו, אנג'לו מוראטי, לא מעוניין להמשיך את דרכו של אביו בן ה־68. ולכן, כדי להבטיח את עתיד הפרויקט של חייו, מאסימו חייב למכור את אינטר. במסגרת המכירה, משפחת מוראטי תשמור על 30% מהבעלות על הקבוצה, ייצגו אותה שלושה דירקטורים מתוך השבעה הפועלים והיא כנראה גם תיהנה מאצטדיון חדש, תחת חסות הפטרון האינדונזי.
זה מספיק?
אין ספק כי האיטלקיות העניות מנסות להדביק את הפער משאר הליגות המובילות של אירופה אך בשורה התחתונה, הכדורגל המקומי מושפע מהמדינה כולה. איטליה נמצאת כיום בשפל כלכלי עמוק: שיעור האבטלה נמצא במגמת עלייה משנת 2007 ועומד על 12.2%, המשכורת הממוצעת עומדת על 1,800 יורו בלבד וההשקעות הזרות כמעט ופסקו לחלוטין. למרות ניסיונות סגירת הפערים של האיטלקיות, נראה כי רק התאוששות של איטליה כמדינה, דרך הורדת המחסומים הבירוקרטיים ומלחמה בשחיתות, תוביל את הכדורגל האיטלקי חזרה למקום הראוי לו - בפסגת אירופה.
תגובה אחת לכתיבת תגובה