המספרים של נגב טקסטיל נחשפים: הפסד של 8.4 מיליון שקל מתחילת 2010

מפעל נגב טקסטיל, שהוקם ב־1987, נסגר אתמול סופית ו־46 עובדיו פוטרו, לאחר שפעילותו הופסקה למעשה כבר באמצע אוגוסט. זאת, לאחר שלא נמצא פתרון למחלוקת בין המדינה לבין יצחק טזרטס, בעליו של המפעל, לגבי סיוע בגובה 3 מיליון שקל שהיה מאפשר את המשך פעילות מפעל צביעת הבדים בשדרות.

משרד הכלכלה היה מוכן להעניק לנגב טקסטיל הלוואה שתאפשר את המשך קיומו. טזרטס, שטען בחודשים האחרונים באמצעות מנכ"ל המפעל אורי אדר כי עם המעבר לשימוש בגז טבעי בשנה הבאה יהפוך המפעל לרווחי, ביקש לקבל את הסכום כמענק, וסירב להצעת ההלוואה, אותה יהיה עליו להחזיר.

לידי "כלכליסט" הגיעו הדו"חות הכספיים של נגב טקסטיל מהשנים האחרונות, אשר יש בהם כדי לרמוז על הסיבה להתעקשותה של המדינה כי מדובר במפעל כושל וחסר תקנה, שאחרת היה בעל המפעל מוכן להסתפק בהלוואה שהיה מחזיר אחרי שיקומו הכלכלי של העסק. גם תוכנית הבראה שנרקמה למפעל בניסיון לשכנע את המדינה לאשר את המענק מתקשה להציג היתכנות כלכלית יציבה לאורך זמן.

"לא נהיה בייביסיטר של מפעלים וחברות שאין הצדקה להמשך הפעלתם", מאותת בשיחה עם "כלכליסט" שר הכלכלה נפתלי בנט למאות מפעלים נוספים המצויים בקשיים ומסביר: "אם היינו מתקפלים במקרה הזה ונותנים מענק ללא הצדקה כלכלית מכספי הציבור לבעל מפעל שלא מוכן להכניס יד לכיס, היו מגיעות בעקבותיו מאות חברות בקשיים עם תביעות דומות. זה מייצר תמריץ שלילי לאיים בעזרת העובדים והמדיה, ולא אתן לכך יד".

בנט אומר כי "לא נהיה יותר גורם להצלת מפעלים שנגזר דינם להיסגר, אבל מצד שני נהיה סופר־נדיבים בכל הנוגע לטיפול בעובדים. תידרש מאיתנו השקעה של כחצי מיליון שקל בהסבה מקצועית לעובדי נגב טקסטיל שלא ישתלבו במפעלים אחרים, אבל גם אם זה היה עולה 1.5 מיליון שקל הייתי משקיע בניוד עובדים - כי זה מה שהעולם החדש דורש".

ח"כ עומר בר לב | צילום: טל שחר

ח"כ עומר בר לב (עבודה): "מצער לראות שמשרד הכלכלה, שר הכלכלה ושאר חברי הממשלה הנוכחית מסתכלים על מדינת ישראל רק על פי דוחות רווח והפסד ולא על פי ערכי הציונות של יישוב הארץ וחיזוק הספר שהיוו הבסיס להקמת המדינה. הציונות של 2013 היא תמיכה בפריפריה ובפרט בתושבי שדרות שהם החזית היומיומית של מדינת ישראל. הפתרונות להצלת המפעל היו ועודנם רבים ומגוונים, אבל המסקנה שלי עד כה היא שממשלת ישראל פשוט לא רוצה להרים את הכפפה".

הפחתת המס על טקסטיל הכריעה את המפעל

ניתוח תוצאות הפעילות בחודשים האחרונים מצביע על הפסד של יותר מ־200 אלף שקל בחודש. הגירעון בהון החוזר הגיע ל־3.5 מיליון שקל והגירעון בהון העצמי, לאחר ניכוי הלוואות בעלים והון מניות, הגיע לכ־4 מיליון שקל.

מהדו"חות הכספיים הפנימיים של נגב טקסטיל עולה כי הפעילות היתה הפסדית כבר לפני ארבע שנים, אך את הירידה המשמעותית בהכנסות והתעצמות ההפסדים חווה המפעל ב־2012, שבמהלכה הופחת שיעור המס על טקסטיל לאפס. המס אמנם הועלה בחודש מאי האחרון ל־6%, אולם הנזק כבר נגרם.

נגב טקסטיל | צילום: גדי קבלו

מכירות נגב טקסטיל ב־2010 הסתכמו ב־26.5 מיליון שקל, אך עלויות התפעול הביאו להפסד תפעולי בגובה 370 אלף שקל, וההפסד הנקי הסתכם ב־814 אלף שקל. על פי הדו"חות, ההפסד הנקי המצטבר עמד כבר אז על 2.47 מיליון שקל, כך שהמצב הקשה לא היה תוצר של ביטול המיסוי בלבד ובחצי השנה הראשונה של 2012 הוא הגיע ל־10 מיליון שקל.

חובה של נגב טקסטיל לבנקים מסתכם ב־5.68 מיליון שקל, בחלוקה בין בנק דיסקונט לפועלים. לבנק דיסקונט חייב המפעל 4.85 מיליון שקל, ולבנק הפועלים 824 מיליון שקל. המפעל הגיע למיצוי הביטחונות הקיימים, ואין אפשרות להגדיל את המסגרת הקיימת.

במפעל תכננו כי המעבר לגז טבעי יחזיר אותו לרווחיות

במהלך חודש יולי ביצע מנהל המפעל אורי אדר פיילוט שבמסגרתו הפעיל את המפעל במשמרת אחת בת 12 שעות, במקום שתי משמרות ביום. הפיילוט הניב תפוקות גבוהות, והיה צפוי להוות את הבסיס לתוכנית ההבראה. על פי התוכנית, ישופרו הפדיון לעובד, התפוקה לעובד והיחס בין השכר להכנסות.

המעבר למשמרת אחת ארוכה היה צפוי להניב ירידה בגובה 15% בהוצאות הגז והמזוט באופן מיידי. אלא שתוכנית ההבראה חושפת כי שוב העובדים היו צפויים לשלם מחיר על ניסיון התייעלות, שכן על פיה שכר כל העובדים נדרש לרדת ומספר עובדי התפעול יקוצץ במחצית, מ־30 ל־16 בלבד. זאת ללא שינוי במספר עובדי ההנהלה (6) ובמספרם של עובדי הייצור (10).

סוף לקופון הפוליטי עושים סדר בבירוקרטיה במשרד התמ"ת מעולם לא הגדירו באיזה תנאים עוזרים למפעל במצוקה. עכשיו מתכננים שם שינוי גיל קליאן, תגובה אחתלכתבה המלאה

שכר העבודה הכולל היה צפוי לרדת מ־467 אלף שקל בחודש ל־303 אלף שקל בלבד. התייעלות נוספת היתה צפויה לבוא מצמצום שטחי הפעילות במפעל, מהלך שהיה צפוי להניב חיסכון חודשי של כ־54 אלף שקל.

החלק המרכזי בצמצום הוצאות האנרגיה במידה שתאפשר תפעול רווחי של המפעל נוגע למעבר לשימוש בגז טבעי באוקטובר 2014. עלות האנרגיה הנוכחית (מזוט וגז) מסתכמת ב־243 אלף שקל בחודש, ועיקר ההוצאה, 210 אלף שקל, היא על המזוט. המעבר לגז הטבעי צפוי להוריד את ההוצאה על אנרגיה ל־91 אלף שקל בחודש, כלומר להביא לצמצום של כ־150 אלף שקל בחודש.

בשנים האחרונות נרשמה עלייה חדה בשיעור עלות החשמל, הדלק והמים מסך המכירות. בעוד שב־2005 עמד שיעור ההוצאה על אנרגיה על 15% מסך המכירות, ב־2012 הגיע שיעור זה ל־31%.

אלא שהקמת מערכת הגז כרוכה בעלויות חיבור של כ־640 אלף שקל ועלויות הסבה של כ־1.5 מיליון שקל, בניכוי מענק ממשלתי בגובה 250 אלף שקל. להערכת היועץ הכלכלי רוני ארז, שערך את תוכנית ההבראה, יישום המהלכים להפחתת עלויות הוא מיידי, ועד לטווח זמן של שלושה חודשים מיום ההתנעה ניתן להגיע לרווח תפעולי של כ־70 אלף שקל בחודש.

עוד נטען כי למפעל יש סיכויים טובים לחזור לרווחיות תפעולית של 10%–15% מהמחזור לאחר ההתחברות לגז הטבעי, ועם יישום מלא של תוכנית ההבראה. אלא שלאורך התקופה שעד ההתחברות לגז הטבעי, יהיו למפעל בעיות מימוניות שיחייבו הזרמת כסף חיצוני.

לשאלה מדוע תוכנית ההבראה, המציגה מעבר לרווחיות בתוך זמן קצר, לא שכנעה את המדינה לתת למפעל מענק, עונים גורמים בסביבתו של בנט כי התשובה מצויה בשאלה. "אם תוכנית ההבראה מציגה מעבר מיידי לרווח תפעולי ועתיד רווחי למפעל אך מחייבת מימון ביניים, מדוע שבעל המפעל לא יסתפק בהלוואה לחמש שנים, שאותה יחזיר בעתיד?".

בניסיון להציל את המפעל, הביא בנט את אחד מעשירי ישראל כמשקיע בחברה. לדברי בנט, אחרי בחינה מעמיקה, אמר המשקיע כי "החברה הזו מתה כבר מזמן, פשוט שכחו להודיע לעובדים".

במשרד הכלכלה החליטו לעשות סדר בנהלים

הסירוב של משרד הכלכלה להעניק לנגב טקסטיל מענק הוא למעשה שינוי מדיניות מסוים. בימים שבהם הוא עוד נקרא משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בחר המשרד לפעמים דווקא כן לעזור למפעלים, אפילו במקרים שבהם המפעלים היו בדרך לקריסה (כמו פניציה) וגם במקרים שבהם המפעלים לא עמדו בשום תנאי חוקי לקבלת המענק (כמו פרי גליל). כעת, תחת השר בנט, נקבעה מדיניות שאומרת כי מסייעים למפעלים רק כאשר יש צידוק כלכלי להמשך פעילותם - מה שלדעת אנשי המשרד לא קיים במפעל נגב טקסטיל.

לפני כשנה נכנסה יצרנית הזכוכית פניציה מנצרת עילית, שהעסיקה אז כ־400 עובדים, להקפאת הליכים. החברה, שקרסה בסופו של דבר, נהנתה ממענק בגובה 16 מיליון שקל ממשרד התמ"ת דאז, בין השאר כדי לסייע בעלויות האנרגיה - כלומר מסיבה זהה לבקשה של נגב טקסטיל.

הסיפור של פרי גליל היה יותר מיוחד. מדובר במפעל שנרכש על ידי זכי שלום, מבעלי רשת חצי חינם, יחד עם אושיק אפרים ושותפים נוספים, לאחר שנקלע לקשיים ב־2009. הקבוצה התחייבה להעסיק עובדים ושלום עצמו אף אמר כי מספר העובדים יגיע ל־500, אך ההבטחות התנפצו אל קרקע המציאות ובקיץ 2011 החלו איומים מצד הבעלים בפיטורים אם לא יינתנו להם מענקי מדינה, מענקים שלטענתם הובטחו על ידי שר התמ"ת דאז, בנימין בן אליעזר.

נפתלי בנט. עושה סדר | צילום: טלי מאייר

אחרי הפגנות סוערות וסיקור תקשורתי נרחב נעמדה הממשלה מאחורי ההבטחה של פואד, ובמרכז ההשקעות במשרד התמ"ת אושר מסלול מענקים מיוחד לפרי גליל. המסלול נקרא "מסלול סיוע לשמירת רצף העסקתם של עובדים במפעלים שהיו במשבר", במסגרתו קיבל המפעל עד היום, לפי נתוני מרכז ההשקעות שנחשפים כאן לראשונה, מענקים בסך של כ־2.6 מיליון שקל מהמדינה, וצפוי לקבל בשנים הקרובות מענקים נוספים עד לסך של כ־10 מיליון שקל.

שנה עברה מאז נוצר המסלול החדש, ורק פרי גליל קיבל מענקים במסגרתו, למרות שלא חסרים בישראל מפעלים במצוקה דומה, המשוועים למענקים על מנת לשמר את העסקת העובדים (נגב טקסטיל הוא רק אחד מהם).

המענק לפרי גליל הצליח להרגיז גם את חברת זנלכל המתחרה, משווקת המותג יכין, שאף עתרה לבג"ץ נגד המענק, אך לא קיבלה צו ביניים למניעתו. זנלכל טענה שגם היא מפעילה מפעל בישראל המעסיק עובדים ומתחרה בפרי גליל, והמענק למתחרה למעשה פוגע בפעילותה ומפלה אותה לרעה לא כל סיבה.

כאשר בוחנים את פעילות 3 המפעלים מגלים כי מדובר ב־3 מפעלים שונים לחלוטין. כל אחד נמצא באזור שונה של המדינה עם שיעור אבטלה שונה, כל אחד עוסק בתעשייה שונה עם מחזור מכירות שונה ורווחיות ענפית שונה, וגם לכל אחד מהמפעלים היו צרכים אחרים ובקשות אחרות.

כיצד מחליטים אם כן לאיזה מפעל לעזור ולאיזה מפעל לא? במשרד הכלכלה ומרכז ההשקעות אין קריטריונים ברורים וסדורים מתי ניתן לעזור למפעל מכספי מדינה ומתי לא. לדברי שר הכלכלה נפתלי בנט, עם כניסתו למשרד הוא התווה בעל פה קווי מדיניות לפיהן על המשרד להתמקד במתן פתרונות לעובדים ולא לבעלי המפעלים - אך מדיניות זו נותרה עדיין מדיניות אישית של בנט ולא נוסחה כנוהל עבודה מסודר במשרד.

בשיחה עם "כלכליסט" אמר אתמול בנט כי יש כוונה לנסח בצורה מחייבת יותר את הנוהל, ובהמשך יבחנו במשרד האם הנוהל החדש עובד וכיצד ליישם אותו. כך למשל מספר בנט כי הפתרון של מתן הלוואה הוא אפשרות שנולדה תוך כדי משבר נגב טקסטיל, ולא ניתן עליה דגש בשיחה הראשונית של בנט עם אנשי המשרד. כעת מגדיר בנט כמה עקרונות לעזרה למפעלים במצוקה: סיוע רק במתן הלוואות ולא מענקים, סיוע המותנה בהשתתפות בעלי המפעל, שיינתן רק למפעלים בעלי אופק כלכלי.

ברשות ההגבלים דווקא יש נהלים שקובעים כי במקרה שיש סכנה גדולה לתעסוקה ניתן להתעלם מקריטריונים הקבועים בתקנות ההגבלים. כך למשל אושר מיזוג קלאבמרקט ושופרסל בסוף 2005 - רשות ההגבלים ידעה כי המיזוג יפגע בתחרות בשוק המזון, אך החליטה לאשר אותו בין השאר על רקע חשש מפיטורי עובדים במקרה של סגירת קלאבמרקט. החלטה זו עוררה ביקורת מאוחר יותר במסגרת דיוני ועדת קדמי שבחנה את עליית המחירים בשוק המזון בעקבות מחאת הקוטג'.

אושיק אפרים, מנכ"ל פרי גליל ומבעלי המפעל, דחה את ההשוואה בין מצב פרי גליל ונגב טקסטיל, ואמר כי "אין קשר בינינו לבין נגב טקסטיל. מה, אני ביקשתי סיוע ממישהו? קיבלנו כסף שהיה מגיע לנו. לא סייעו לנו בשום דבר ואף אחד לא עשה לי טובה. כל מי שבא להשקיע קיבל ממרכז ההשקעות וגם אני קיבלתי".

על העובדה כי נתפר עבור המפעל מסלול מיוחד וכי אף מפעל לא קיבל מענקים במסגרת אותו מסלול דחה אפרים את הדברים, וטען כי מפעלים רבים קיבלו סיוע במסגרת אותו מסלול - למרות שנתוני מרכז ההשקעות מראים כי לא כך הדבר. כשנשאל האם לדעתו נגב טקסטיל צריך לקבל סיוע מהמדינה אמר אפרים כי "אני לא מכיר את הנתונים ולא מכיר את המפעל ולא יודע מה הולך שם, אבל אני אשמח מאוד מאוד שיעזרו להם".