הידעתם? סטיב ג'ובס בכלל לא רצה את האייפון

האייפון של אפל חולל כנראה את המהפכה החשובה ביותר בעולם הטכנולוגיה בעשר השנים האחרונות: סמארטפונים ואנדרואיד, טאבלטים ואפליקציות - הכול התחיל כשסטיב ג'ובס עלה לבמה בכנס מקוורלד אפל ב-8 בינואר 2007 וחשף לקהל משתאה את הסמארטפון שפיתחה החברה. אבל הדרך לאותו רגע היסטורי הייתה רצופה בתקלות, חזונות שהתנפצו והצלחות מפתיעות.

בכתבה נרחבת שפורסמה בסוף השבוע נכנס ה'ניו יורק טיימס' אל מאחורי הקלעים של הליך הפיתוח של האייפון הראשון. הנה 10 הדברים המפתיעים ביותר שהוא גילה:

ג'ובס בכלל לא רצה טלפון סלולרי

האייפון הוא אולי ההצלחה הגדולה ביותר של סטיב ג'ובס, אבל במקור מנכ"ל אפל בכלל לא רצה שהחברה תייצר טלפון סלולרי. מאז השקת האייפוד ב-2001 בחנה אפל את האפשרות ליצור מכשיר שיחבר בין טלפון סלולרי לנגן מדיה בכמה הזדמנויות, אך ג'ובס דחה אותו כי סבר שמדובר במשימת התאבדות: רוחב הפס היה קטן מדי לגלישה או הורדת מוסיקה, בלקברי כבר השתלטה על הצד של האימייל וג'ובס לא רצה להתחבר לחברת סלולר שתמלא את המכשיר שלו בשטויות שלה.

אם כבר סלולרי - שהמיילים ירדו בשירותים

ההגדרה של ג'ובס למפרט האייפון הייתה פשוטה ביותר. “סטיב רצה מכשיר שיאפשר לאנשים לקרוא אימייל בשירותים", סיפר אחד המהנדסים שעבדו בפרויקט. לצורך כך, נדרש מכשיר עם מסך מגע ומערכת הפעלה גרפית. “אבל לא יכולנו לבנות מכשיר שאפשר להוציא מהבית, ולא היה בנמצא שבב שסיפק לנו את היכולות הגרפיות שרצינו. הקדשנו הרבה זמן כדי להבין מה לעשות".

המק המכווץ לא עשה את העבודה

החזון המקורי של ג'ובס היה שמערכת ההפעלה של אייפון תהיה מעין גרסה מוקטנת של OS X. הדבר יצר בעיה גדולה בעבור המפתחים, שכן מדובר במערכת הפעלה שפותחה לשימוש באמצעות מקלדת ועכבר, ולא עם מסך מגע. “לפיתוח השתמשנו במסכי 10 או 12 אינץ' עם קרביים של מק-מיני, אבל אז יצרנו דמואים שעשו שימוש במחוות מגע שונות. אחד מהם היה מקלדת שעולה מלמטה. בדומה למה שהיה באייפון בסופו של דבר, אבל זה לא היה יפה".

המשימה: להכניס חדר שלם לטלפון אחד

כשג'ובס התחיל לקדם את שילוב מסך המגע באייפון, באמצע 2005, הטכנולוגיה שהייתה לאפל תפסה חדר שלם. בכיר אפל אז, טוני פאדל: “ג'ובס אמר: 'טוני, בוא לכאן. הנה משהו שאנחנו עובדים עליו. מה אתה חושב? נראה לך שאנחנו יכולים להפוך את זה לטלפון?' זה היה עצום, מילא את החדר. היה מקרן בתקרה שהקרין מסך מק על משטח בגודל של כ-0.35 מטר רבוע. אפשר היה לגעת במסך של המק, להזיז דברים ולצייר עליו. אז כולנו התיישבנו והתחלנו לדבר ברצינות על איך אפשר לעשות את זה".

אייפון חוגה

בין 2005 ל-2006 אפל עבדה על שלושה מכשירים שונים, שרק אחד מהם הוא האייפון שכולנו מכירים. הדגם הראשון היה דומה יותר לתמונת האייפון המזויף שג'ובס השתמש בה כבדיחה בהשקת האייפון האמיתי: אייפוד עם חוגה מיושנת. האבטיפוס הראשון נראה למעשה כמו אייפוד בעל יכולות טלפון, כשגלגל המגע שלו מתפקד כחייגן. “היה קל להוציא מכשיר כזה לשוק, אבל זה לא המכשיר המגניב שיש לנו היום", אמר אחד המפתחים.

לבנה מדליקה, אבל ללא קליטה

האבטיפוס השני היה דומה יותר לדגם הסופי וכלל מסך מגע, אך יוצר כולו מאלומיניום. ג'ובס והמעצב הראשי של אפל, ג'וני אייב, היו מאוד גאים בעיצוב, אבל לא ידעו שהחומר ממנו יוצר המכשיר יחסום למעשה גלי רדיו ויהפוך אותו ללא יותר מלבנה יפה. “היינו צריכים ללכת לחדר הדירקטוריון ולהסביר לסטיב ולאייב שאי-אפשר להעביר גלי רדיו דרך מתכת. וזה לא היה הסבר קל. רובים המעצבים הם אמנים. הפעם האחרונה שהם למדו מדעים הייתה בכיתה ח', אבל יש להם הרבה כוח באפל. אז הם שאלו, 'למה אי-אפשר לעשות פשוט תפר קטן שיאפשר לגלי הרדיו לעבור?' וצריך להסביר להם למה אי-אפשר לעשות את זה".

מותו המהיר של האייפון מיני

חלק מבכירי אפל חשבו שהחברה צריכה לייצר שני דגמי אייפון בשני גדלים שונים. “דחפתי לשני גדלים – אייפון רגיל ואייפון מיני, כמו עם האייפד", סיפר בכיר אפל אז ג'ון רובינשטיין. “חשבתי שאחד יהיה סמארטפון והשני טלפון טיפש. אבל הרעיון של אייפון קטן לא ממש תפס".

לא מדברים על מועדון קרב

הסודיות סביב פיתוח המכשיר הייתה מרשימה גם ביחס לנהוג באפל. לעובדים נאסר לספר על המכשיר לחברים או אפילו לבן או בת זוגם תחת סכנת פיטורים. מנהל שביקש לצרף עובד לפרויקט נדרש להחתים אותו על הסכם סודיות עוד לפני שביקש מהעובד להצטרף, ולאחר שהעובד נתן את הסכמתו הוא נדרש לחתום על הסכם נוסף שמאשר שחתם על הסכם הסודיות. “תלינו שלט על הדלת הקדמית של הבניין שבו פותח האייפון ובו נכתב רק 'מועדון קרב'”, סיפר סקוט פורסטול, שעד שנה שעברה שימש כסגן הנשיא ל-iOS, בעדות שניתן במשפט הפטנטים שניהלה אפל נגד סמסונג ב-2012. “כי החוק הראשון של מועדון קרב הוא שלא מדברים על מועדון קרב”.

גם השותפות הקרובות של אפל, כמו Marvel ו-CSR שייצרו שבבים למכשיר, לא שותפו בסוד הגדול וחשבו שהן מספקות חלקים לאייפוד חדש. “אפילו ייצרנו שרטוטים מזויפים של עיצובים מזויפים", סיפר אחד המהנדסים בפרויקט. עובדים של אפל שביקרו בחברות שעסקו בטלפוניה, דוגמת ספקית הסלולר סינגיולר (שנרכשה על ידי AT&T) עשו זאת תחת שם של חברות אחרות. “לא רצינו שפקיד קבלה או סתם עוברת אורח ייראו תגים עם השם אפל".

תקלה גנרלית

ג'ובס התאמן על המצגת המיתולוגית בת 90 הדקות במשך חמישה ימים, אבל גם ביום החזרות האחרון היה נדיר לסיים מצגת בלי תקלה כלשהי – התנתקות שיחה, אובדן חיבור לרשת או קריסה טוטאלית של המכשיר. התגובה של ג'ובס לאירועים האלו הייתה מצמיתה: הוא פשוט הסתכל על העובד שהתקלה אירעה בתחום אחריותה ואמר בקול רם ונוקשה: "אתה דופק לי את החברה”, או "אם ניכשל, זה באשמתך".

המכשיר שהציג ג'ובס בינואר 2007 היה, כך מסתבר, אבטיפוס שבקושי תפקד. לאפל היו ביד רק 100 מכשירי אייפון, באיכות משתנה, מערכת ההפעלה סבלה מבאגים רבים. המכשיר לא הצליח לנגן סרטון וידיאו שלם מבלי לקרוס, וסבל משיתוק בכל פעם שמשתמש גלש ברשת ואז שלח אימייל (אבל לא אם שלח אימייל ואז גלש ברשת). פס ייצור של מיליוני מכשירים? החברה אפילו לא החלה להקים אותו אז.

150 מיליון סיבות להצלחה

לדברי בכיר בחברה, אפל השקיעה יותר מ-150 מיליון דולר בפיתוח האייפון הראשון, לצד משאבים אנושיים אדירים. “מהנדסים בכירים רבים נשאבו לפרויקט הזה, והדבר הביא להאטה בפרויקטים אחרים", הוא סיפר. כישלון של האייפון היה מכניס את אפל לצרות צרורות, ולו רק משום שהעבודה על מוצרים אחרים התעכבה. לשמחתה של החברה, המצב היה הפוך לחלוטין ורק ברבעון השלישי השני של 2013 (שנחשב לחלש יחסית בגזרת האייפון) הכניס המכשיר לחברה יותר מ-18 מיליארד דולר.