פרשת השחיתות הגדולה אי פעם בספרד הרסה את פנינת הנופש

אחרי כמעט שני עשורים של שחיתות שלטונית קיצונית, שהפכה את אחת מפנינות התיירות הגדולות של ספרד לעיר מגדלים הרוסה וחנוקה בחובות, במרבייה מקווים ש־11 שנות מאסר שנגזרו ביום שישי על האיש שהביא אותה למצב הזה יאפשרו לה לשוב להיות עיירת קיט יוקרתית.

הפרשה, שהגיעה לסיומה אחרי שמונה שנות חקירה ושנתיים של דיונים משפטיים, היא שערוריית השחיתות החמורה ביותר בתולדות המגזר הציבורי של ספרד. מודל השחיתות שפשה בעסקי הנדל"ן של אזור קוסטה דל סול, שבו שוכנת מרבייה, הפיץ את עצמו בהמשך לאינספור יישובים ברחבי בספרד.

למעשה, המשפט נחשב לציון דרך בניסיון של ספרד להתמודד עם נגע השחיתות שהתפשט בה ברקע המשבר הכלכלי העמוק, שבו היא כבר שרויה חמש שנים, משבר שנגרם בין השאר מהתפוצצות בועת הנדל"ן שהתנפחה במהלך עשור של שגשוג כלכלי.

מרבייה. נותרה עם עשרות אלפי מבנים לא חוקיים צילום: Tomas Fano | צילום: Tomas Fano

פסק הדין בפרשה, שזכתה לכינוי "פרשת מלאיה", הוא תקדימי: בית המשפט במלגה הרשיע 53 פקידי ציבור, ובראשם מהנדס העיר לשעבר חואן אנטוניו רוקה, באשמת הונאה, שוחד והלבנת כספים. גם שני ראשי עיר לשעבר של מרבייה, חוליאן מוניוס ומריסול יאגה, נידונו לעונשי מאסר של שנתיים ושל שבע שנים בהתאמה, נגזר עליהם קנס של 2 מיליון יורו ונאסר עליהם לכהן בתפקיד ציבורי.

רוקה, שנחשב למוח מאחורי רשת השחיתות שפעלה ברחבי אתרי הנופש של קוסטה דל סול, הפך לאחד האנשים העשירים בספרד בזכות שנות הפריחה של עסקי הנדל"ן במרבייה. על פי פסק הדין, רוקה (60), שזכה לכינוי "מיסטר ביג", תיווך בין פקידים שהנפיקו היתרי בנייה מטעם העירייה לבין אנשי עסקים ובעלי אינטרסים שונים, ואלה העבירו להם עמלה בדמות מעטפות מזומנים שמנות. על פי פסק הדין, חברי הרשת גנבו במהלך השנים 2.4 מיליארד יורו, שרובם טרם אותרו. על פי ההערכות, בעשור הקודם נבנו בין 30 אלף ל־80 אלף דירות, בניינים ובתים שלא כחוק.

מימין: מהנדס העירייה המורשע חואן אנטוניו רוקה צילום: רויטרס | צילום: רויטרס

בפסק הדין נטען כי במשך שנים רוקה "התנהג כמו ראש עיר בפועל" והיה בעל השררה האמיתי בעירייה. כמו כן נטען כי רוקה הציע לבעלי האינטרסים "עיר כבקשתך", שלמעשה אפשרה "לשנות לחלוטין את המציאות האורבנית" במרבייה באמצעות הקמת מגדלים על קרקעות שלא יועדו לבנייה. רוקה גייס לצדו לא רק בכירים בפוליטיקה המקומית, אנשי עסקים ושופטים, אלא גם 70 בתי עסק שהלבינו עבורו את הכספים והעבירו אותם אליו דרך עורכי דין במדריד.

מי שהביא את רוקה למעמדו רב־העוצמה הוא ראש עיריית מרבייה בשנים 1991–2002, חסוס גיל, שהלך לעולמו ב־2004 בשעה שעמדו נגדו עשרות אישומים בשחיתות. גיל, שהיה גם הבעלים של קבוצת הכדורגל אתלטיקו מדריד, הפך את רוקה ליד ימינו, ובתוך שנים ספורות נעשה רוקה ממובטל למולטי־מיליונר שמתהדר באוסף אמנות אדיר, שלושה ארמונות במדריד ואורוות סוסי מירוץ גזעיים.

הקורבן הגדול של הסיפור הוא מרבייה עצמה. מי שנחשבה לאתר תיירות יוקרתי ואיכותי סבלה יותר מכל מקום אחר בספרד מבועת הנדל"ן, שהיתה מהגורמים המרכזיים לקריסה הכלכלית שחוותה המדינה במשבר 2008.

לאחר התפוצצות הפרשה ב־2006 נקטה ממשלת ספרד צעד חסר תקדים ופיטרה את כל מועצת העירייה. אנשים שרכשו נכסים לא חוקיים נשאבו לסחרור משפטי ארוך, נאסר עליהם למכור את הנכסים וצו הריסה היה תלוי מעל ראשם כל העת.

עקב כך התדמית שלה כאתר נופש בינלאומי איכותי נפגע אנושות, המגדלים שצמחו בה פרא שינו את הנוף, ונותרה לה ערימת חובות אדירה בעקבות הכאוס הכלכלי שהתנהל בשלטון המקומי.

למעשה, כלל הקנסות שייגבו מהמורשעים, 563.6 מיליון יורו (240 מיליון יורו מהם ישלם רוקה), ישמשו כדי לפרוע את חובות עיריית מרבייה, שהם כיום כ־600 מיליון יורו. מדובר בחוב עצום עבור עיירה בת 135 אלף תושבים בלבד, שתקציבה השנתי 200 מיליון יורו.

אמנם בספרד בירכו על ההרשעה, אך רבים הביעו אכזבה, מאחר ש־42 מבין 95 הנאשמים זוכו, ובמקביל עונשם של הרוב היה קל מכפי שדרשה התביעה. במקרה של רוקה, למשל, ציפו למאסר של 18 שנה ולקנס של 830 מיליון יורו. עם זאת, הם מתנחמים בעובדה שכיום ישנם עוד שלושים תיקים פתוחים של הלבנת כספים, שוחד וניצול סמכות לרעה, הקשורים בעקיפין ל"פרשת מלאיה", שעכשיו בית המשפט יוכל להתפנות לעסוק בהם.