ביקורת אלבום: HAIM / "Days Are Gone"
ההצלחה של HAIM היא כבר עובדה מוגמרת. השילוב בין אלבום שאפתני שמשייט בחוכמה על פני כמה סגנונות לבין כיף מוזיקלי גדול, הופך את האלבום לאחת ההפתעות הנעימות של 2013
ג'יי זי, מפיק־העל, לא מחתים כל אחד בחברת רוק ניישן היוקרתית שלו. בטח שלא שלוש אחיות אלמוניות יחסית מלוס אנג'לס, שעושות פופ עם רטרו כבד לאייטיז - אתם תיזכרו בפליטווד מק או ב־R&B של הרכבי נשים קלאסיים כמו TLC, "אן ווג" ודומיהם. אז מי ידע שהבנות של מוטי חיים, ישראלי שהיגר ללוס אנג'לס, יהפכו לכזו הצלחה בינלאומית?
קהל היעד: חובבי פופ נשי נמרץ שמתכתב עם רוק קלאסי.
דבר המבקר: ההצלחה של HAIM, או פשוט "חיים" בשבילכם, היא כבר עובדה מוגמרת. כדי להבין איזה ממתק פופ ענקי צומח כאן צריך לקרוא את ההשתפכויות של מבקרי המוזיקה על אלבום הבכורה של אסתה, דניאל ואלאנה (בנות 27, 24 ו־22 בהתאמה), זאת מלבד מיליוני הצפיות ביוטיוב בסינגלים שהוציאו. השלישייה (פלוס המתופף דאש האטון), שהיתה אלמונית עד לפני שנה, כבר הופיעה השנה בפסטיבל גלסטונברי היוקרתי, חיממה את להקת הפולק "מאמפורד אנד סאנס" ואת "פלורנס אנד דה משין", והגיעה למקום הראשון במשאל של ה־BBC על ההרכבים החדשים החמים של השנה. האזנה לאלבום הבכורה שלהן מלמדת לא מעט על סיבת ההצלחה. בהפקתו המצוינת של אריאל רייכסטד יצרו האחיות (כשקולה של דניאל הוא הדומיננטי) פצצת אנרגיה, שמזכירה את ההתלהבות וחדוות החיים שנטפו מאלבום הבכורה של "ספייס גירלז". אבל HAIM שואפות גבוה יותר מהפופ הבנלי יחסית של להקות הבנות המסורתיות. אם כבר, הן מזכירות את להקת "הבאנגלז" הנפלאה משנות השמונים, בין היתר משום שהן גם מנגנות מצוין. השאיפה היא בהחלט גם לסאונד שפוזל לרוק ולזמרות כמו פט בנטאר או גוון סטפאני. חלק מהעיבודים מדגימים שהמוזיקה של HAIM עשירה יותר מכפי שנדמה בהאזנה הראשונה. על כל שיר כמו "If I Could Change Your Mind", שנשמע כמו להיט אייטיז מובהק לבני נעורים, מגיח שיר כמו "Honey & I", שכאילו יצא מהפה של סטיבי ניקס, או "Let Me Go" הרוקיסטי והסוער. השילוב הזה, בין אלבום שאפתני שמשייט בחוכמה על פני כמה סגנונות לבין כיף מוזיקלי גדול, הופך את האלבום לאחת ההפתעות הנעימות של 2013.
שורה תחתונה: חיימקה שלנו עוד יגיע רחוק (44 דק', הליקון).
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה