עלילות רוב הבוחש והסופר שייק שיציל את העולם

הבהובי האזהרה הופיעו לפני קצת יותר משנה, כשרוב ריינהרט (Rhinehart) הפסיק לכבס את הבגדים שלו. כמה שבועות קודם לכן הוא מסר לצדקה את רוב חפציו האישיים, מתוך תחושה שהחזקתם מכבידה עליו והוא לא באמת צריך אותם. באמתחתו נותרו לפטופ ומעט ציוד טכנולוגי נוסף, מוצרי היגיינה בסיסיים ושני סטים של בגדים. את הבגדים המעטים האלה הוא התחיל לשים במקפיא, לאחר שהבין כי הטמפרטורה הנמוכה שם הורגת את המיקרואורגניזמים שיוצרים את הריח שאנו מזהים כ"לא נקי" באופן פשוט, זול ויעיל בהרבה מכיבוס במכונת כביסה.

כל זה קרה בסתיו 2012, לא הרבה אחרי שריינהרט סיים לימודי הנדסת תוכנה באוניברסיטת ג'ורג'יה טק, וזמן קצר לפני שהוא הפסיק לאכול. "אני לא אובססיבי, אבל כשמשהו לא יעיל באופן כל כך בולט אין סיבה להשלים עם זה. רק משום שעושים משהו בדרך מסוימת במשך הרבה זמן לא הופך אותו לקדוש", הוא מסביר בראיון טלפוני ל"מוסף כלכליסט". ה"משהו הלא יעיל" שריינהרט מדבר עליו הוא ההרגל שקיים מראשית ימי האנושות - לאכול.

רוב ריינהרט וחבילה של אבקת סוילנט. "כשתהיה לי בת זוג אשמח לבשל איתה ארוחה רומנטית, אבל בינתיים סוילנט זאת אופציה זולה וזמינה ונכונה" | צילום: איי אף פי

כמה חודשים אחר כך, ב־14 בינואר, כבר ישב ריינהרט במטבח הביתי שלו ובהה באבקה לבנה ובקבוק מים. הוא ערבב בין השניים עד שהתקבל מעין מילקשייק בצבע בז', רק בלי הקונוטציות מעוררות התיאבון שנקשרות למילה "מילקשייק". הוא הסתכל על הנוזל הסמיך, ותהה אם יש לו אומץ.

"הפחד הכי גדול שלי היה שאני אמות. אבל ידעתי שאני צעיר ובסך הכל בריא אז האופציה של מוות לא באמת נראתה ריאלית. פחדתי שזה יהיה דוחה. שזה יהיה הדבר הכי מגעיל שאכלתי בחיים. והאמת, פחדתי שזה יעשה אותי חולה". ואז ריינהרט עבר על האיסור הראשון של מדענים באשר הם. הוא שתה את הניסוי שלו.

זאת היתה הגרסה הראשונה של סוילנט (Soylent), תחליף מזון בעל כ־40 רכיבים, שנועד לא להציל את העולם הרעב אלא לשמש אלטרנטיבה בריאה, נוחה וזולה לצעירים מערביים עסוקים, כמו ריינהרט עצמו, שקצו בבזבוז זמן ומחשבה על אכילת שלוש ארוחות מזינות ביום - וכנראה לא מוטרדים יותר מדי מטעמו של האוכל שהם מכניסים לפיהם.

בעשרת החודשים שעברו מאז אותו ניסוי הפכה סוילנט לחברה רשומה, המוצר קיבל את אישור מינהל התרופות והמזון האמריקאי ("כל אחד מהרכיבים בסוילנט מאושר על ידי ה־FDA, אז לא היתה סיבה שהשילוב שלהם לא יקבל אישור"), ולא פחות מרשים - סוילנט אספה כמיליון דולר בקמפיין גיוס תרומות אינטרנטי. המטרה הראשונית של הקמפיין היתה לגייס 100 אלף דולר בלבד, יעד שהושג בתוך שלוש שעות. "זה היה יום שמח", מחייך ריינהרט (25) דרך הטלפון.

שבע מנות יומיות ב־65 דולר

בחודשים האחרונים משווק סוילנט באינטרנט תמורת 65 דולר למנה שבועית (שבע חבילות), ולדברי ריינהרט עד היום הזמינו אותו כעשרת אלפים איש מרחבי ארצות הברית. הוא משמש מנכ"ל Soylent Corporation לצד צוות מנהל של ארבעה מחבריו הטובים, אף לא אחד מהם בעל ידע קודם בכימיה, ביולוגיה, תזונה או רפואה. רובם היו שותפים עמו בסטארט־אפ הקודם שהקים וכשל. את החוב שצברו בסטארט־אפ ההוא הם מכסים עכשיו עם הכנסות ראשונות ממזון־העל שפיתחו. "המשכורת שאני לוקח לעצמי נמוכה משמעותית מההכנסה הממוצעת של מהנדס בעמק הסיליקון, אבל יש לי משכורת, שזה חידוש מרענן בפני עצמו", צוחק ריינהרט.

סוילנט. אבקה נמסה

הם בני פחות מ־30, נראים כמו הכלאה של מארק צוקרברג והקאסט של "המפץ הגדול", ואף שהמוצר שלהם אינו טכנולוגי בעליל, הם מתנהלים כמו חברת סטארט־אפ לכל דבר. כשהמפרקים של ריינהרט התחילו לכאוב זה הוגדר "באג במערכת", והתרכובת תוכנתה מחדש על ידי הוספת גופרית. הבאג תוקן. יש להם אתר אינטרנט נגיש ומעוצב לעילא (campaign.soylent.me), הפועל במדיניות של שקיפות מלאה, ובו הם מפרטים כמה כסף נאסף וכמה הזמנות נרשמו. הפורמולה של סוילנט אינה רשומה כפטנט, והרכיבים שלו מפורסמים באתר בשקיפות מלאה, מלבד המינונים המדויקים. בנוסף, ריינהרט מנהל בלוג שבו הוא כותב את רשמיו מדיאטת הסוילנט שהוא מנהל, מפרסם את תוצאות בדיקות הדם שהוא עורך באופן תדיר, ומפרט שינויים שהוא מבצע בתרכובת. "בסטארט־אפ הקודם שלנו עבדנו על כל מיני דרכים לשפר את האינטרנט במדינות העולם השלישי. נגמר לנו המימון, החברה הפסידה כסף, וזה לא השאיר זמן לאוכל", מסביר ריינהרט איך נולד הרעיון לסוילנט. "אחרי חודש מאוד אינטנסיבי של עבודה מסביב לשעון הייתי בעודף משקל ובמצב פיזי מאוד לא טוב, ישנתי הרבה והיה לי קשה להתרכז. אז במקום לחשוב על אינטרנט התחלתי לחשוב על אוכל, על זה שאוכל בריא וזמין זה הדבר שהכי חסר לי, ושאוכל, לא אינטרנט, הוא גם מה שהכי חסר במדינות העולם השלישי. חשבתי כמה נהדר יהיה אם אוכל להנדס מזון מהיר שהוא לא ג'אנק פוד".

ריינהרט עזב את הסטארט־אפ והסתגר בדירתו. הוא קרא ספרים בביולוגיה ובביוכימיה ושוטט בפורומים של תזונאים ובריאותנים בניסיון להבין מה בעצם הגוף שלנו צריך. "למדתי קצת כימיה בקולג', אבל בשביל המוצר שניסיתי לפתח לא צריך יותר מכימיה בסיסית. חשבתי איך לפתח את תחליף המזון הכי פשוט, שדורש רק ערבוב של חומרים זה עם זה והמסתם במים, בלי חימום ובלי ריאקציות כימיות מורכבות. בהתחלה ניסיתי לחקור את התחום דרך הפריזמה של תזונה, אבל גיליתי שיש אצל התזונאים חוסר הסכמה עצום לגבי מה אנחנו צריכים, וכל מחקר אומר משהו אחר. לכן החלטתי לפנות לביוכימיה כדי לבדוק מה הגוף צריך ברמת הרכיבים הבסיסיים, לא ברמת המזון המוגמר. כאן גיליתי שיש הרבה יותר הסכמה לגבי כמויות הוויטמינים, המינרלים וכל שאר החומרים שהגוף צריך. התחלתי לקנות חומרים ב־eBay, התקשרתי לבתי מרקחת וחנויות שעובדות עם מעבדות אוניברסיטאיות. זה התברר כיותר פשוט ממה שחשבתי".

שלושה שבועות של ניסוי עצמי

בחזרה ל־14 בינואר. ריינהרט שתה את המילקשייק שהנדס, ו"להפתעתי זה היה די טעים. קצת כמו בלילה של עוגה. להפתעתי הגדולה יותר, בשעות שאחר כך הרגשתי מצוין! ואז הגיע הערב, והרגשתי נורא. הבנתי שהסוילנט התעכל מהר מדי ואז הגוף שלי נשאר בלי כלום. היה לי פרץ עצום של אנרגיה, וכשהוא נגמר השתחרר כימיקל שהגיע למוח וגרם לתחושת עייפות עצומה. אחרי זה הבנתי שצריך להוסיף סיבים מסיסים ולא מסיסים".

זו היתה תחילתו של ניסוי עצמי שנמשך כחודש, שבמהלכו שיחק ריינהרט עם הנוסחה שפיתח וניהל בלוג קפדני שבו פרסם את תוצאות בדיקות הדם שערך ותיעד את מצב רוחו, מצב עייפותו, ביצועיו הפיזיים והשינויים שביצע בסוילנט. בימים הראשונים הוא שכח להוסיף ברזל ("כמה טיפשי מצדי"). אחר כך הסתכל על ההמלצות של ה־FDA לגבי תוספי מזון, ותהה מה קורה אם מוסיפים יותר. ואז הוא ניסה להוסיף לתרכובת עוד מגנזיום, עוד אשלגן ועוד זרחן. בכל אחת מהפעמים הוא נהיה חולה מאוד. "הרעלת המגנזיום היתה הכי נוראית. הרגשתי שהגוף שלי נשרף מבפנים. בסופו של דבר, אחרי כל המחקר שעשיתי, הניסוי העצמי היה הכי אפקטיבי". ההרכב של התרכובת שגיבש לאחר שלושה שבועות של "ניסוי עצמי" קרוב מאוד להרכב הסופי של סוילנט כיום.

מבחן טעימה "קצת מזכיר בצק משחק של ילדים" חבר שהוזמן לטעימה: "אם קהל היעד הוא אנשים שלא אכפת להם מההנאה שבאכילה, אז מדובר במוצר סביר למדי" ליאה לוין, תגובה אחתלכתבה המלאה

אחרי חודש שבו ניזון מסוילנט בלבד הוא החליט לפתוח את הניסוי לקהל הרחב, והוציא קול קורא לאמריקאים בכל היבשת, עם עדיפות למתגוררים בסן פרנסיסקו, לחיות על סוילנט למשך שבוע לפחות. הוא ביקש מהם לבצע בדיקות לפני ואחרי, וכן לעבור שתי הערכות פסיכולוגיות, מתוך הנחה שגם המוח הוא איבר שיושפע מהשינוי התזונתי. "שמתי לב שמאז שעברתי לסוילנט אני אופטימי ושמח יותר, אני ישן פחות אבל הרבה יותר ערני", הוא מסביר. בסופו של דבר 50 נסיינים - רובם הייטקיסטים צעירים עם חיבה למדע בדיוני והיעדר חיבה לבישול - התנדבו לבסס את תזונתם על סוילנט למשך שלושה חודשים, בתמורה להנחה במחיר לאחר צאתו לשוק. זה היה הדבר הכי קרוב לניסוי מדעי שסוילנט עבר בינתיים. מבחינת ריינהרט, זה מספיק. לטענתו, "הקונצנזוס הרפואי אומר שמה שעובד אחרי שלושה חודשים יעבוד לטווח ארוך".

ריינהרט גם מנהל פורום צרכנים אקטיבי שבו הוא מנהיג סקרי דעת קהל על טעמו של המוצר ועל שמו. כרגע השם שאוב מספר המדע הבדיוני "סוילנט גרין" (שעובד גם לסרט שהופץ בארץ בשם "שמש ירוקה") - אבל השם הוא בעל קונוטציה בעייתית משום שבסופו של הספר מתברר כי ה"סוילנט גרין", המשמש לתזונת חלק גדול מאוכלוסיית עולם עתידני שלאחר התחממות גלובלית קיצונית, מבוסס על בשר אדם.

פרופ' נסים גרתי. "אבולוציונית, הגוף שלנו מותאם לאכילת מזון מוצק" | צילום: עמית שאבי

אתה באמת מאמין שיהיה לסוילנט ביקוש רחב?

"סוילנט ממלא צורך רציני שלא מתייחסים אליו. כולם מדברים על היבט מסוים של אוכל - איך לשכלל אותו ולהפוך אותו ליותר טעים ויותר מפתיע ומעניין ומולקולרי, אבל אף אחד לא פרגמטי לגבי אוכל. מה עם משהו צנוע יותר שפשוט יעשה את העבודה? כולם מתייחסים לחוויה של אוכל ולאוכל פלצני. השוק הזה רווי. בנוסף, יש פה פוטנציאל מדהים לניתוק התלות שלנו בחקלאות (אם כי כרגע סוילנט מכיל שמנים מהצומח ומהחי, שיבולת שועל וחלבון אורז), ולכן פתרון לרעב העולמי. סוילנט יכול לשפר משמעתית את איכות החיים במדינות עולם שלישי, אבל לא רק. בחברה המערבית זה יפנה המון זמן, כסף ומשאבים שהיום מושקעים בעיסוק במזון ויהיה אפשר להפנות אותם לכיוונים אחרים. יש פה פוטנציאל למפנה היסטורי עצום. אבל אלה השלבים הבאים. בינתיים, אנחנו מנסים לספק אופציה בריאה למי שרוצה לדלג על ארוחת צהריים ועדיין להיות שבע".

איך החברים שלך הגיבו?

"בהתחלה כולם חשבו שאני משוגע. היום רובם שותים סוילנט".

החשש: נזק לטווח ארוך

סוילנט רחוק מלהיות תחליף המזון הראשון שמיוצר בעולם המערבי. תערובת דלת־קלוריות הפועלת על עיקרון דומה, בשם "דיאטת קיימברידג'", אושרה לשימוש ב־2010, אבל הדיאטה לא תפסה כמצופה, בין השאר בגלל מחירה הגבוה. בצד השני של הסקאלה הקלורית, "אנשור" (Ensure) הוא מזון רפואי נוזלי עתיר קלוריות המשמש בעיקר חולים המוזנים באופן מלאכותי, ומצוי גם במחלקות להפרעות אכילה. בנוסף לאלו ישנו "פלאמפינאט", מעין חטיף המבוסס על חמאת בוטנים שהיה אמור להשביע את ילדי אפריקה הרעבים, אבל לא התרומם עקב מאבקי פטנטים ופוליטיקות.

ריינהרט. "גיליתי שיש אצל התזונאים חוסר הסכמה עצום לגבי מה הגוף צריך, וכל מחקר אומר משהו אחר. לכן החלטתי לפנות לביוכימיה" | צילום: איי אף פי

ניסיונות התקשורת בחו"ל להביא חוות דעת מדעיות על סוילנט הסתכמו בבליל של דעות, שחלקן התנגדות עזה למוצר ואחרות אמירה שאין בו כל חידוש. "בתחום התזונה והבריאות, האמת המדעית היא סובייקטיבית", מסביר פרופ' נסים גרתי, ראש הקתדרה לכימיה באוניברסיטה העברית ואחד היועצים לפיתוח אנשור. "לא תמצאו שני מדענים שאומרים אותו הדבר". גרתי עצמו חושש בעיקר מהשפעות מזיקות של הסוילנט לטווח ארוך על אנשים שיבססו את כל תזונתם עליו. "אבולוציונית, הגוף שלנו מותאם לאכילת מזון מוצק, והקונספט של התבססות על מזון נוזלי הוא מורכב ביותר", הוא אומר ל"מוסף כלכליסט". "אנשים חולים מוזנים באמולסיות נוזליות. מצד שני, מעולם לא היה ניסוי ארוך טווח שבדק את ההשפעה של תזונה נוזלית. אנשים חולים שניזונים בתזונה נוזלית או מתים, או מחלימים וחוזרים לתזונה מוצקה. וחולים שניזונים מאנשור לאורך זמן בהחלט סובלים מתופעות לוואי לא פשוטות. נותנים להם את זה כי אין אלטרנטיבה טובה יותר.

"הבעיה העיקרית עם תזונה נוזלית לעומת מוצקה היא ההשפעה על מערכת ההיזון החוזר של הגוף. במצב תקני הגוף הספציפי של כל אדם סופג את מה שהוא, ספציפית, צריך. בתזונה מוצקה לגוף יש הזדמנות להבין מה הוא צריך לספוג, ולספוג דווקא את זה. בתזונה נוזלית, לעומת זאת, כמעט הכל נספג. מצד אחד יש לזה יתרון - כי אנחנו יודעים בדיוק מה נספג - אבל מצד שני זה בעייתי, כי מערכת ההיזון החוזר לא פועלת. יכול להיות שעם הזמן הגוף ילמד לבצע היזון חוזר למזון נוזלי כמו סוילנט, אבל גם יכול להיות שלא".

גרתי מדגיש שההשפעות רלבנטיות לטווח הארוך. "האיש הזה לא יודע, ועושה רושם שגם לא מאוד אכפת לו, מה ההשפעה של המינונים של הרכיבים שלו לטווח של כמה שנים. כאמור, בין אדם לחברו הספיגה אינה זהה, אבל במקרה של תחליף מזון שכזה הספיגה הופכת לזהה. ואולי למישהו זה יותר מדי? עודפים של חלק מהרכיבים שלו, כמו כרום וויטמינים K ו־F, זה מצב רעיל. יכול להיות שבכל יום מישהו סופג קצת יותר ממה שהוא צריך. אחרי שבוע, חודש וגם שלושה חודשים לא בהכרח יהיו לזה תסמינים, אבל בטווח הארוך בהחלט כן".

בהנחה שאדם מבסס את התזונה שלו על ג'אנק פוד ומזון תעשייתי, ועכשיו יש לו אלטרנטיבה בדמות סוילנט, מה עדיף?

"בנוסחה שלו יש המון דברים בכיוון הנכון, החשיבה היא חיובית, אבל הנוסחה לא מושלמת וחסר בה המון. נכון שיש מזון מעובד כל כך לא בריא, שבמצבים מסוימים אולי עדיף לאכול את המוצר הזה, אבל אישית לא הייתי ממליץ למשפחתי לאכול את זה. עדיף לאכול בריא ומגוון".

"אני לא ממליץ לאף אחד להפסיק לאכול ולחיות רק מסוילנט", מדגיש ריינהרט בתגובה. "אני למשל אוכל בסופי שבוע ובאירועים חברתיים מזון רגיל, ונהנה ממנו מאוד - כמו שצריך ליהנות מאוכל. כשתהיה לי בת זוג אשמח לבשל איתה ארוחה רומנטית, אבל לבשל לאחד זה לא כיף. ובינתיים, סוילנט זאת אופציה זולה וזמינה ונכונה, בעוד רוב האופציות הזולות והזמינות בארצות הברית מאוד לא בריאות.

"יש המון ביקורת על סוילנט ומבקשים המון הוכחות, הרבה יותר מאשר לגבי מוצרי מזון חדשים אחרים. אני חושב שאנשים מאוד רגישים לגבי הקונספט של סוילנט כי זאת הסתכלות חדשה על מזון, ואני מבין עכשיו שאוכל זה עניין מאוד רגשי וחזק. לא היה לי מושג עד כמה. אני אף פעם לא הייתי 'פודי'. לחשוב מה לאכול היה נטל עבורי. אבל האימיילים שאני מקבל הם ממש פטריוטיים לגבי אוכל. אנשים מאשימים אותי בזה שאני לוקח להם את האוכל, הם ממש רואים בזה פגיעה אישית. בשבילם אוכל זה בריחה מלעסוק בדברים אחרים, וקשה להם לקבל שינוי במערכת".