לא מדברים על צדק

במפגש פסגה כמו זה שננעל אתמול בוושינגטון מתאספים כל אותם אנשים שידם מונחת על ברז הכסף העולמי. מאות פאנלים, אירועים, פגישות וסמינרים עם שמות מפוצצים כמו "חיזוק השקיפות הפיסקאלית וחשבונאות ממשלתית" נערכו פה בסוף השבוע. מעל הבמות הגדולות התווכחו בכירים מעונבים על נקודות עשרוניות של צמיחה: האם הכלכלה העולמית תצמח ב־2.9% או ב־3.2%?

אבל לצד דיבורי המאקרו־כלכלה הקרים והמנוכרים, נראה היה שמשהו מחוסר הנחת העולמי בנוגע להתנהלות הלא הוגנת של הכסף התחיל לחדור גם אל מגדל השן השמרני של קובעי המדיניות הגלובלית. מילים כמו "שוויון" ו"פערים" תפסו חלק ניכר יותר מהדיון מאשר בשנה שעברה.

מדובר בהחלט בשינוי מרענן, אבל הוא רחוק מלהיות מספיק. מפני שגם כאשר הבכירים האלה מדברים על עוני, דאגה לחלשים ומיסוי עשירים, נשמרת הטרמינולוגיה הישנה של "צמיחה", "שגשוג" ו"רווחיות". צמיחה ממשיכה להיתפס כמטרה קדושה הניצבת מעל טובת האנשים עצמם. "זה לא רק עניין של הגינות וצדק אלא גם של שגשוג כלכלי", אמר למשל נשיא הבנק העולמי ג'ים יונג קים על מלחמתו בעוני וטען ש־IDA - קרן הסיוע של הבנק העולמי למדינות החלשות - היא "אחת ההשקעות הטובות ביותר". גם שר האוצר הישראלי יאיר לפיד הגיע לפה כדי לשכנע את האמריקאים שישראל היא השקעה נהדרת, מפני שהיא עתידה לצמוח בצורה מופלאה - ולעזאזל מצבם של האנשים.

הז'רגון הניאו־ליברלי ממשיך לשלוט בקרב קובעי המדיניות הכלכלית. הרעיון שצמיחה היא בהכרח המטרה, ושהכל בסדר אם הנתונים הכלכליים נראים בסדר.

לכן, אף שנראה כי משהו מתחיל לזוז בחלונות הגבוהים, האירוע הזה היה ונשאר פסטיבל של האליטה המנותקת, שבו מסתובבים באולמות מפוארים, אוכלים אוכל מתוחכם ומדברים גבוהה גבוהה. אלה שיש להם מדברים על אלה שאין להם ועל העתיד של כולנו כאילו היה משחק גוגואים, שהם מיליארדים שמזיזים ממקום למקום בשם ה"צמיחה" הקדושה. אולי הגיע הזמן שגם בחלונות הגבוהים של הכלכלה יפסיקו לדבר על צמיחה, ויתחילו לדבר על צדק.