נובה ויז'ן של מיליקובסקי תפצה את משקיעיה עבור הפסדי עתק

בשנת 2006 הוקמה קרן נובה ויז'ן בניהולו של אורי מיליקובסקי, גייסה כספים מ־15 משקיעים שונים וביוני אותה שנה עמד הון הקרן על 3.2 מיליון דולר. חודש מאוחר יותר נסגרה הקרן כשבקופתה 328 אלף דולר בלבד - 90% הפסד למשקיעיה. בעקבות ההפסד הגישו שמונה מהמשקיעים תביעה כנגד הקרן, וזכו לפיצוי בהיקף של 6.5 מיליון שקל. עו"ד ארי מילשטיין ומשה ברהוד ממשרד יוסי אברהם ייצגו את התובעים.

בין המשקיעים הבולטים נמצא יזם ההייטק המוכר אריה מרגי, שהיה חבר דירקטוריון במספר רב של חברות ציבוריות, והיה מעורב באקזיט של אם־סיסטמס, אקסטרמל ופאואר אינבוקס; אדי שלו, ממקימי קרן ההון סיכון ג'נסיס; ושבתאי אדלרסברג, מנכ"ל ויו"ר אודיוקודס.

התובעים טענו כי הקרן ומיליקובסקי נטשו את "מודל 50 המניות" באמצע יוני 2006 - מודל שעל בסיסו גייסו את כספי המשקיעים לקרן. לפי אותו מודל, היו אמורות להיבחר בקפידה בכל חודש 50 מניות בבורסה האמריקאית שבהן הקרן תשקיע את כספי המשקיעים. תחת זאת השקיעו הנתבעים את מרבית כספי הקרן ברכישת אופציות על מדדים בבורסה בארה"ב מבלי שהודיעו על כך מראש לתובעים. ההשקעה הכושלת הובילה להפסד כולל של 2.4 מיליון דולר, 1.4 מיליון דולר מתוכם נגרם לתובעים.

בפסק הדין ציין בית המשפט כי על פי תקנון הקרן, חלה חובה על השותף הכללי לעדכן את השותפים בשינוי מדיניות ההשקעות וכי השותף הכללי נכשל לעשות זאת ולמעשה נטש את המודל הראשוני של הקרן - מה שמהווה שינוי דרסטי במדיניות ההשקעה בקרן. בית המשפט מציין כי שינוי כה דרסטי מצריך עדכון המשקיעים בקרן מראש ולא רק לאחר המעשה.

בית המשפט הטיח ביקורת קשה בהתנהלותו של מנהל הקרן אורי מיליקובסקי על כי דיווח למשקיעים בתחילת יוני 2006 כי הוא מעביר את כספי הקרן למזומן בשל העובדה כי מדובר "בחודש עם ביצועים כל כך גרועים בשוק. לאור האופי האלים של שוקי העולם וארה"ב בפרט", ולמרות זאת פעל בניגוד גמור למצג שהציג בפניהם, זנח את "מודל 50 המניות" ללא הסכמת השותפים וללא ידיעתם, שינה לחלוטין את אסטרטגית ההשקעה והשקיע את מרבית כספי הקרן באופציות ללא הגנות - השקעה מסוכנת וספקולטיבית ביותר". כך דברי בית המשפט.

עם זאת, בית המשפט דחה את תביעתם של התובעים כנגד הנאמן על כספי הקרן, משרד רו"ח ארנסט אנד יאנג, על כי לא התריע על פעולותיו המסוכנות של מיליקובסקי בקרן וקבע כי תפקידו של הנאמן הצטמצם בבקרה חשבונאית מבלי שהיתה בידיו סמכות או יכולת אמיתית לבקר את דרך ההשקעה והתנהלותם של הקרן ומיליקובסקי.

סכום התביעה הראשוני היה גבוה יותר ועמד על היקף של 7.2 מיליון שקל, אלא שבית המשפט בדק מה היה קורה אילו הכספים שהשקיעו המשקיעים היו מושקעים במניות לפי התוכנית המקורית של הקרן, ולא באופציות, ומאחר ששוק המניות האמריקאי איבד בתקופה המקבילה כ־25%, הופחת כמיליון שקל מסכום הפיצוי שהוענק למשקיעים.