למה דווקא בעבודה קשה להתרכז?

מיכאל היקר,

לי זה לא נשמע כמו סתירה, אלא כמו שתי פנים של אותו המנגנון. לפחות כך למדתי בעצמי לאחרונה.

לפני כמה שבועות נסעתי לקליפורניה, והייתי צריך להשתתף שם בסדרת פגישות. יצאתי מהבית בארבע וחצי לפנות בוקר, ונחתּי בסן פרנסיסקו בעשר בבוקר. הפגישות שלי התחילו בערך בשעה הזאת. בחמש אחר הצהריים כבר הייתי מותש, אבל עוד חיכו לי באותו היום די הרבה משימות שקשורות לעבודה. מאוד רציתי לעשות אותן, או לפחות להשלים כמה מהן, אבל חשתי מרוקן מאנרגיה. אז החלטתי לצאת לריצה.

קשה להתרכז אבל קל ללכת לאימון כושר? | צילום: שאטרסטוק

באופן כללי אני יוצא לרוץ אחת לעשור. אבל הריצה הזאת היתה מדהימה! רצתי קצת, הלכתי קצת, ותוך כדי כך הקשבתי למוזיקה. זה היה מאתגר, התנשפתי כולי, אבל זה אפילו לא היה קרוב לתשישות המנטלית שתקפה אותי בכל פעם שנזכרתי במשימות שחיכו לי.

זה מה שאני מבין ממצבים כאלה: לפעמים אנשים לא נהנים מהעבודה שלהם, או שאין להם את הסיבולת המנטלית להתרכז בעבודה. זה יכול להיות מצב קבוע, וזה יכול סתם לבוא אחרי מאמץ מרוכז וממושך שרוקן להם את המאגרים המנטליים. לדוגמה, אחרי בוקר וצהריים של פגישות שבאו אחרי טיסת לילה. אנשים במצב מנטלי מדולדל כזה, שיתקשו להתרכז בעבודה, דווקא יצליחו בקלות רבה לצאת להפסקות ארוכות כדי להתאמן, גם כשזה כרוך במאמץ פיזי.

זכור גם שלאימוני כושר יש תדמית חיובית. אם חבריך לעבודה היו יוצאים להפסקה של שעתיים כדי ללכת לראות סרט או לקרוא ספר הם היו נתפסים כעצלנים ואנוכיים, שרק מבזבזים זמן. אך כיוון שההערכה הרווחת היא שהתעמלות טובה לבריאות, היא מהווה תירוץ עוד יותר טוב להתחמק מעבודה.

כעת, כשאני יותר ויותר מבין שיש פה דרך לקחת זמן לעצמי, לאוורר את הראש ולהתרחק מהעבודה בלי לחוש אשמה על כך, אני מתכוון לעשות את זה לעתים קרובות יותר.

שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il