תל אביב אלופת דו"חות החניה, ירושלים הכי מפלה בארנונה

בשבע הערים הגדולות בישראל (הנתונים נכונים ל־2011) מתגוררים 2.3 מיליון ישראלים, שהם שליש מאוכלוסיית ישראל באותה שנה. ירושלים היא העיר הצעירה ביותר בהן: שיעור הילדים שמתגוררים בעיר עומד על 40% מהאוכלוסייה. חיפה היא העיר הזקנה ביותר מבין הערים הגדולות, כלומר שיעור המבוגרים שמתגוררים בה (מעל גיל 65) עומד על 19% מכלל התושבים.

השכר הממוצע לשכירים בשבע הערים הגדולות גבוה מהשכר הממוצע במשק — 9,573 שקל בחודש ברוטו (8,767 שקל בחודש לעצמאים). עם זאת, בין הערים שונות גדולה. כך, השכר הממוצע של תושבי תל אביב הוא הגבוה מבין התושבים של הערים הגדולות בישראל (11,445 שקל בחודש ברוטו), וגבוה ב־43% מהשכר הממוצע של תושבי ירושלים.

את הפערים הסוציו־אקונומיים בין הערים אפשר לראות גם בשיעור העובדים השכירים שמשתכרים עד שכר המינימום (כ־4,300 שקל בחודש, נכון לאוגוסט 2011). בירושלים, 44% מהעובדים השכירים השתכרו עד שכר המינימום, בבאר שבע 41% ואילו בתל אביב 33% בלבד.

חונים בתל אביב. העירייה עושה כסף מדו"חות | צילום: יובל חן

המחיר הגבוה ביותר של ארנונה (בממוצע לכל מ"ר למגורים בעיר) הוא בירושלים (67 שקל למ"ר), שגובה תעריף הגבוה ב־34% ממחיר הארנונה הממוצע בערים הגדולות. במקביל, עיריית ירושלים היא גם זו שמחלקת את הכי הרבה הנחות בארנונה (28% מהיקף גביית הארנונה), כך שלמעשה התושבים הרבים שאינם משלמים מכבידים את העול על אלה שכן.

בתל אביב העירייה גובה רק 42 שקל למ"ר, בין היתר כנראה משום שיש לעירייה הכנסות גבוהות מארנונה שמשלמים העסקים בעיר, בתי המלון וכן החברות הפיננסיות. עם זאת, עיריית תל אביב מפצה על כך בהכנסות מחניה. הכנסותיה בתחום זה (הן מקנסות והן מדמי חניה) מהוות 5% מתקציבה, לעומת 1%–2% בערים האחרות.