צילום: יואב גלאי
הכלכלה הפלסטינית: השנה יש בקושי עלה אחד של זית
כרמי הזיתים בגדה, שמפרנסים מאות אלפים, בקשיים. האשמים: הזבובים, הטבע והמתנחלים
ענף הזיתים הוא מרכזי בחקלאות ובכלכלה הפלסטיניים. על שטח של כ־530 מיליון דונם, רובם בגדה, נטועים כרמי זיתים שבהם על פי האומדנים בין 8 ל־12 מיליון עצי זית. הם מפרנסים כ־100 אלף משפחות, מכניסים יותר מ־150 מיליון שקל לסקטור החקלאי שהם קרוב ל־20% מההכנסות מחקלאות בשטחים, ו־3% מהתמ"ג הפלסטיני.
מלבד השמן והזיתים למאכל משתמשים בשמן הזית גם לתעשיית הסבון המסורתית (שהולכת ודועכת), והעץ עצמו מגולף לפסלונים.
ביבולי זיתים יש שנה טובה ושנה רעה. השנה - רעה
ביבולי הזיתים קיימת סירוגיות, כלומר מחזוריות של שנת יבול טובה ואחריה שנה רעה. ההבדל בין שנה טובה לרעה יכול להגיע לפי חמישה. אפשר למתן את הסירוגיות על ידי עיבוד והשקייה של הכרמים. כך עושים בחלק גדול מכרמי הזיתים בישראל. בגדה לעומת זאת כמעט כל הזיתים הם באדמות בעל, במדרונות ההרים, ללא אפשרות של עיבוד בכלים חקלאיים.
השנה שעברה היתה שנה טובה יחסית, והשנה - רעה מאוד. "זוהי השנה הגרועה ביותר שראיתי בחיי, בישראל ובגדה", אומר אליאס סולימאן, בעל כרמי זיתים ישראלי. לדבריו היבולים נמוכים ב־80% מהממוצע בגלל תנאי מזג אוויר גרועים שהיו בעת הפריחה. ממוצע ייצור שמן הזית בגדה ובישראל דומה, כ־18 אלף טונות בשנה. השנה, לדעתו, בכל אחד מהאזורים יגיעו אולי ל־5,000 טונות.
המתנחלים פגעו השנה יותר מתמיד
אם לא די במכת היבול הנמוך, הרי שבזיתים פגעו השנה, יותר מתמיד, המתנחלים שעוקרים ושורפים עצים. זאת לצד המזיק המוכר "זבוב הזית". בגדה יש כ־300 בתי בד והבעלים של אחד מהם הוא בסאם אבו רביע מהעיירה בית ג'אלה. בשנים קודמות ראיתי אצלו בעונת המסיק תורים ארוכים של פלאחים עמוסי שקים ממתינים לשקול את שקי הזיתים שהביאו. כל אחד משלם על פי משקל הזיתים שהביא ומקבל את השמן מהזיתים שלו. בשבוע שעבר, בעת שביקרתי בבית הבד של אבו רביע, היה שם לקוח אחד בלבד. אבו רביע הראה לי את הזיתים הפגועים מהזבוב. הם קטנים יותר, רקובים, והשמן המופק מהם בעל איכות ירודה.
ענף הזיתים אצל הפלסטינים הוא בעל ערך חברתי ופוליטי. "עץ הזית הוא סמל להיצמדות לקרקע המולדת", אמר לפני שנה מי שהיה אז ראש הממשלה ברמאללה סלאם פיאד שהשתתף בחגיגות המסיק. השנה לא היו חגיגות.
4 תגובות לכתיבת תגובה