צילום: אוראל כהן
7 שופטים יותר מדי
החלטת הממשלה לא תבוטל. זהו הימור כמעט בטוח
חוק הנפט קובע בפשטות שלבעלי הרישיונות זכות לייצא כל כמות, ומנגד יש לממשלה זכות להגבילם ולקבוע את המכסה שחובה להשאיר לתצרוכת מקומית. העותרים ניסו לשכנע שההסמכה הזו היא נקודתית ולא נועדה לקבע הסדרים ארוכי טווח, ולכן יש להעביר את הסמכות לכנסת. אלא שלאבחנה זו אין עיגון בחוק ונדרש להגיע אליה בדרך פרשנות. ופרשנות היא לא מנוף מספיק להתערבות שיפוטית שתבטל החלטת ממשלה.
התערבות כזו מתבקשת, למשל, כשיש פגיעה בזכויות אדם או בציבור. גם את הנטל הזה לא הצליחו העותרים להרים. בזמנו הצליח ב"כ העותרים, עו"ד אפי מיכאלי, לשכנע את העליון לבטל את הפרטת בתי הסוהר בגלל פגיעה עתידית בזכויות האסירים, כשאלה יעברו לידי סוהרים פרטיים. אלא שבית המשפט הנוכחי לא מוכן לשמוע על נזק עתידי. אין לנו כלים לקבוע לכמה שנים צריך להשאיר את הגז, ל־30 או ל־50, אמרה נאור.
נכון, השופטים ג'ובראן ורובינשטיין הקשו מדי פעם מדוע ההיקף הדרמטי של ההחלטה לא ראוי שיידון ויתקבל בכנסת. אבל השאלות לא נועדו לשכנע אלא כדי להשתכנע. בהמשך עברו השופטים לסדרת שאלות שעיקרה פחות או יותר: ואם נבטל את ההחלטה, מה יקרה. ובמילים אחרות, מה בדיוק אתם רוצים מאיתנו. השופט סולברג אפילו התרגז ושאל: אתם מבקשים מאיתנו לחוקק? דבר לא מונע מהכנסת לחוקק, אז למה לערב אותנו.
בא כוח המדינה ענר הלמן כפר בהיגיון שההליך בכנסת טהור ושקוף בהרבה מזה בממשלה. לפחות לא במקרה הנוכחי כשוועדת צמח קיימה ישיבות פתוחות שכללו שימועים פומביים.
המכלול כולו מעיד שרוב מתוך השבעה לא יבטל את החלטת הממשלה, כשעל אחד מהם ההימור בטוח: הנשיא אשר גרוניס. בשלב מסוים פנתה השופטת נאור לב"כ העותרים עו"ד דנה טבצ'ניק בטרוניה על שהכבירה 50 עמודי טענות על שאלה פשוטה במהותה. את ההערה הזו אפשר להחזיר לבית המשפט עצמו: מדוע היה צורך להרחיב את ההרכב לשבעה שופטים. לפי הדיון אתמול, אפשר להבין שלא רק השאלה פשוטה, אלא גם התשובה.
2 תגובות לכתיבת תגובה