כמה כסף צריכה משפחה כדי להתקיים? למדינה אין מושג

"מה הסכום הבסיסי שהמדינה קבעה ככזה שמאפשר קיום בכבוד?", נשאל משרד האוצר. "אין", הוא ענה בכנות. "מהו התחשיב שעומד בבסיס קביעת גובה קצבאות הילדים"?, נשאל המשרד גם כן. "אין דבר כזה", היתה התשובה. 

"אין" היתה התשובה של משרד האוצר בשם המדינה לרוב השאלות שהפנתה אליו לאחרונה האגודה לזכויות האזרח, במסגרת בקשה לפי חוק חופש המידע. כל אחת מהשאלות מנסה לברר איך חושב הסכום שמתחתיו משפחה תהיה בסיכון לרעב, או איך המדינה יודעת שהקיצוץ בקצבת הילדים לא יפגע ביכולת ההורים לעניק להם את המינימום הדרוש להם. זהו הסכום שמשק בית של קשישים, נכים, מובטלים או סתם משפחה שאיתרע מזלה, צריך לקבל כל חודש מביטוח לאומי כדי שיוכל לחיות במינימום של המינימום. כלומר, זה הסכום שמהווה את הבסיס לחישוב קצבאות הילדים או קצבאות הקיום של ביטוח לאומי. תשובה אחת חוזרת שוב ושוב - "אין".

אחת הפעמים הבודדות שבהן חרגו אנשי האוצר מהתשובה הרגילה היתה כאשר נשאלו מדוע כאשר כתבו את תקציב המדינה לשנה הקרובה הגיעו למסקנה שקצבת הילדים הבסיסית תעמוד דווקא על 140 שקל לילד בחודש. התשובה היתה שהשיקול היחיד היה השיקול התקציבי, או בלשון המשרד: "גובה הסכום שנדרש כדי לעמוד ביעד תקרת ההוצאה ותקרת הגירעון הקבוע בחוק תקציב המדינה". בהמשך, במסמך של אגף התקציבים באוצר שצורף לתשובות המדינה, הוסבר כי "קצבאות הילדים לא נועדו להוות חלק מרשת הביטחון הסוציאלית של המדינה".

במדיניות ציבורית אין ואקום. כשאין רווחה יש אוצר

בקרוב אמורה להתחיל לעבוד ועדה מיוחדת שמינה שר הרווחה מאיר כהן, שתפקידה הוא לבנות תוכנית מסודרת לצמצום העוני. זו תהיה עוד ועדה שתנסה להבין איך משנים את הסטטיסטיקה האומללה של החברה הישראלית, שבה כ־20% מהמשפחות חיות מתחת לקו העוני, יותר מכל מדינה מערבית אחרת.

אם לשפוט מהרוח הנושבת ממנכ"ל משרד הרווחה יוסי סילמן, פתרונות הוועדה ינועו לכיוון הרחבת ההכנסות מעבודה של המשפחות העניות. איש לא יחלוק על החשיבות של עבודה ככלי ליציאה מעוני, אך השאלה היא אם נוסף על כך תשאל הוועדה מדוע גובה הקצבאות לאלו שאינם עובדים ולאלו שאינם יכולים לעבוד לא נקבע על פי תחשיב מסודר, הבוחן צרכים אל מול יכולות תקציביות והמבוסס על אג'נדה פוליטית, אלא באופן שרירותי לחלוטין, או יותר נכון - תוך התחשבות ביכולות התקציביות בלבד.

במדיניות ציבורית אין ואקום. כשמשרד הרווחה לא מתנהל וקובע אותה, המשרדים שלהם הכוח והעניין ייכנסו בנעליו ויקבעו במקומו. לכן כדי להבין את מדיניות הקצבאות צריך לפנות למשרד האוצר. זה, בתורו, מבהיר עתה כי מה שנאמר בעבר על קצבאות ילדים נכון למערך הקצבאות בכלל: "קצבאות לבדן אינן מהוות פתרון לבעיית העוני. להפך, הן מקבעות 'מעגל עוני' שמתרחב גם לדורות הבאים". לדברי בכירי המשרד, זו הסיבה לכך שבשנים האחרונות הדגש הוא על השקעה בשירותים חברתיים ולא בקצבה, ובעיקר "שירותים חברתיים המעניקים כלים לאנשים להשתלב בעולם העבודה המודרני ולפרנס את משפחותיהם בכבוד. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וביטוח לאומי, שיעורי העוני בקרב משקי בית שבהם שני בני הזוג עובדים במשרה מלאה כמעט לא קיימים".

באוצר מונים במסגרת המדיניות הזו חינוך חינם לגילי 3–4, צהרונים חינם לשכבות החלשות, הרחבת מס הכנסה שלילי, נקודות זיכוי במס להורים עם ילדים קטנים, הרחבת מערך מעונות היום, טיפולי שיניים חינם לילדים, תוכניות תעסוקה ממוקדות ועוד, שלטענת המשרד "יעילים יותר ועולים לאין שיעור על ההפחתה שבוצעה בקצבאות הילדים". למרות האג'נדה של משרד האוצר שלכאורה עומדת מאחורי השירותים האלה, רובם של שירותים מורחבים אלו נכפו על המדינה בלחץ של שרים בכירים או המחאה החברתית של קיץ 2011.

כאשר זוהי המדיניות או ההסברים בדיעבד של משרד האוצר, אין פלא שהיכולת של מערך הקצבאות להבטיח קיום מינימלי בכבוד נשחק עם השנים. על פי מאמר שפרסם בחודש שעבר ד"ר דניאל גוטליב, מנהל מחלקת המחקר של ביטוח לאומי, כאשר משווים את מערך הקצבאות כיום לזה של 2002 - שנה לפני הרפורמות הגדולות במערך הרווחה של שר האוצר דאז בנימין נתניהו - רואים שחיקה של 5%–37% ביכולת של הקצבאות להבטיח קיום בכבוד, כתלות בהרכב המשפחה והנסיבות.

המדינה טוענת כי עבודה היא הפתרון הטוב יותר ליציאה מעוני, ובצדק. אולם השאלה היא מה קורה עם אלה שלא יכולים לצאת לעבודה. המדינה אפילו לא מנסה להבטיח להם קיום בכבוד.

איך משפחה מתקיימת מ־2,100 שקל בחודש?

לא קל לקבל קצבת הבטחת הכנסה. קודם כל צריך להיות מובטל תקופה מספיק ארוכה כדי שהזכאות לדמי אבטלה תפוג. לאחר מכן צריך להגיע ללשכת התעסוקה ולהיות מוכן לקבל כל עבודה אם וכאשר יש כזו. כמו כן, סך כל הכנסות משק הבית של המובטל צריך להיות נמוך במיוחד, בהתאם לגודל המשפחה, כאשר כיום אסור אפילו לקבל תמיכה מאחים או מהורים אחרת תישלל הגמלה החודשית. כלומר, שמשפחה שחיה על הבטחת הכנסה חיה כמעט אך ורק על הסכום הזה, לא יותר.

כ־100 אלף משפחות בישראל חיות כיום על קצבת הכנסה. הקצבה הממוצעת היא כ־2,100 שקל בחודש, שמהם מנוכים 101 שקל לטובת דמי ביטוח בריאות. הקצבה נמוכה מקו העוני ב־50% בממוצע כאשר מדובר במשפחה עם שני ילדים ומעלה. שיעור העוני בקרב ילדים החיים במשפחה של מקבלי הבטחת הכנסה הוא 83%. רק בשבוע שעבר פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי כ־40% מהילדים בישראל נמצאים בסיכון לעוני.

במחקר שהציג גוטליב הוא ניתח שלוש דרכים להגדרת קיום בכבוד ואת ההכנסה הכספית הדרושה לכך לפי גישות שונות. ההגדרות הסטטיסטיות עצמן פחות משנות, אך השורה התחתונה היא ברורה: לפי שלוש הדרכים מערכת קצבאות הקיום לא עושה את עבודתה לגבי רוב המסתמכים עליה.