למי שייך מלאי החירום?

פסק דין שניתן בשבוע שעבר בבית המשפט המחוזי בירושלים סיים סאגה משפטית שנמשכה שבע שנים, כשקבע שהמדינה תשיב לארבע חברות הדלק הגדולות כ־30 אלף טונות של דלקים גולמיים בשווי של כ־100 מיליון דולר. הבעיה הגדולה היא שדלקים אלה אינם רשומים בספרים של אף חברה או בית זיקוק. השורה התחתונה: פז, סונול, דור אלון ודלק יקבלו סחורה שאין לה בעלים.

בתי זיקוק | צילום: גיל נחושתן

ההליך המשפטי החל כשמינהל הדלק במשרד האנרגיה האשים את חברות הדלק שהן לא החזיקו במלאי דלקי חירום זמין בהיקף המתחייב בחוק, ומה שהוחזק במלאי זה היה פסולת (בוצה). ודרש תשלום פיצוי של 120 מיליון שקל. חברות הדלק טענו שהמלאי קיים ומאוחסן במכלי חברת ההולכה הממשלתית תש"ן (תשתיות נפט). לתביעה צורפה גם בזן שתבעה להכיר בבעלותה על חלק מהמלאי. בסופו של דבר התגלה שמתוך 39 אלף טונות שנחשדו בוצה כ־30 אלף טונות היו מלאי גולמי, וחברות הדלק חוייבו לשלם למדינה כ־8 מיליון שקל – ההפרש שבין מלאי הדלקים הרצוי לזה שנשמר בפועל.

אז מי יגרע ממאזנו את עשרות אלפי הטונות? לא ברור, מאחר שלא תש"ן לא בזן רשמו את המלאי בספרים. מבזן נמסר בתגובה: "ביהמ"ש דחה את כל תביעות חברות הדלק נגד בזן, וכן את תביעת המדינה, ברובה המכריע. במקביל נדחתה גם תביעת החברה להצהיר על בעלותה במלאי זה. דחיית תביעת בזן לא משפיעה על דו"חותיה הכספיים, מאחר שמלאי זה מעולם לא נרשם בספרי החברה. בזן לומדת את פסק הדין וטרם גיבשה החלטה בנוגע להמשך ההליכים".