לימודי אוצרות, בעד ונגד

מהו תפקידו של האוצר?

האוצרות כרוכה במחקר ובלמידה של נושא או תמה מסוימים, עבודה עם האמנים וליווי שלהם, בחירת היצירות, בחירת חלל התצוגה ועיצובו כך שהמסר והרעיון יעברו בצורה ברורה.

מה לומדים בתוכניות?

רוב התוכניות מציעות תכנים דומים: גישות שונות באוצרות, עבודה על קטלוג וכתיבת טקסטים, עיצוב חלל התצוגה, עבודה מול אמנים, ניהול תקציב ועוד, והן משלבות לימודים תיאורטיים עם סיורים במוזיאונים ובגלריות, מפגשים עם אמנים ואוצרים, מנהלי מוזיאונים ועוד. ההבדל העיקרי הוא ברמת התכנים והמרצים, בוותק של התוכנית ובהתמחויות שהיא מציעה.

יעל מסר. "הלימודים אפשרו לי לפתח את הגישה האוצרותית" | צילום: גלעד רייך

חלק מהתוכניות מציעות סטאז' מעשי בליווי מקצועי, וכמעט בכולן המסיימים יתבקשו להגיש פרויקט גמר הכולל אצירת תערוכה. התוכניות למוזיאולוגיה מציעות גם לימודי שימור ורסטורציה, אספקטים כלכליים ונושאים נוספים הקשורים לעבודה במוזיאון.

מהן דרישות הסף לקבלה ללימודים?

מרבית התוכניות מציבות כתנאי סף תואר ראשון לפחות ורקע בעולם האמנות או בתחום שבו המועמד מבקש לעסוק — היסטוריה, ארכיאולוגיה וכו'. ראיונות הקבלה בודקים את יכולתו של המרואיין להפוך לאוצר בתום בלימודים.

מהי רמת השכר בתחום?

השם המכובד שיצא למקצוע אינו משקף את המשכורות המקובלות בו. חלק מהאוצרים מתחילים לעבוד בשכר זעום ולעתים אף בהתנדבות כדי לצבור ניסיון. אך גם לאחר כמה שנים המשכורות לא גדלות בהרבה. אוצר במשרה מלאה בגלריה או אוצר משנה במוזיאון משתכר 5,000–7,000 שקל בחודש, ולעתים קרובות מדובר בחצי משרה בלבד או בעבודה על בסיס שעות.

איפה אפשר להשתלב בעבודה?

לימודי האוצרות יכולים להוביל לכיווני תעסוקה נוספים מעבר לאוצרות במוזיאון או בגלריה, למשל אוצרות בקהילה ושילוב של אמנות במרחב הציבורי. תחום מתפתח אחר הוא עבודה כאוצר אוסף פרטי של אספני אמנות. כיוונים אחרים הם ניהול מוסדות תרבות, עיצוב והפקת אירועי תרבות ואמנות, חינוך מוזיאלי והוראת אמנות.

מהן הדרישות כדי להתקבל לעבודה במוזיאונים המוכרים על ידי משרד התרבות והספורט?

לצורך עמידה בדרישות סעיף 3 לתקנות המוזיאונים (1984), הנלוות לחוק המוזיאונים התשמ"ג (1983), מכיר משרד החינוך והספורט כיום רק בקורס למוזיאולוגיה באוניברסיטת תל־אביב (גם הקורס המוזיאולוגי באוניברסיטת חיפה זכה להכרה, אך הוא נסגר לאחרונה). תוכנית הלימודים התייחסה בעיקר להכנת תערוכה על כל מרכיביה – מחקר, איסוף, בחירה, השוואה, ניסוח ועיצוב טקסטים, קטלוג, תנאי שימור, תאורה ופרסום.

אפשרות הכרה נוספת היא בבעלי חמש שנות ניסיון באוצרות באחד מהמוזיאונים המוכרים בידי משרד התרבות.

ממשרד התרבות נמסר כי כדי לתת מענה להתפתחות בתחום, ולאור הצורך בחידוד ובהבהרת התנאים הנדרשים מאוצר מוסמך, הקימה מועצת המוזיאונים ועדה שתפקידה יהיה, בין היתר, להרחיב את כללי ההכרה בקורסים ללימוד האוצרות והמוזיאולוגיה הקיימים כיום.

שרי גולן שריג. "אני אוטודידקטית" | צילום: רפי קוץ

חלק מהאוצרים הבכירים בארץ, דוגמת סוזן לנדאו, האוצרת הראשית של מוזיאון תל אביב לאמנות, כלל לא למדו אוצרות מאחר שעד סוף שנות השמונים מספר תוכניות הלימוד בעולם היה מצומצם. במקום זאת האוצרים הגיעו מתחומים אחרים בשדה האמנות, ההיסטוריה והפילוסופיה ומעבודה מעשית בשטח. מאז נפתחה התוכנית הראשונה בארץ ללימודי אוצרות הפכו חלק מבוגריה לאוצרים משפיעים בסצנת האמנות המקומית, אולם רבים אחרים מצליחים לבלוט ללא השכלה רשמית באוצרות.

חשובה העשייה בפועל

טל לניר, אוצרת־משנה לפרויקטים מיוחדים במוזיאון תל אביב, הגיעה לאוצרות מלימודי תואר שני בתולדות האמנות. היא החלה להדריך במוזיאון, ולאחר מכן עבדה במשך 4.5 שנים כעוזרת של המנכ"ל והאוצר דאז מוטי עומר. "בתקופה הזו למדתי איך לכתוב, איך לבחור יצירות, איך להציב וכל מה שצריך לדעת כדי להקים תערוכה. אני חושבת שעשייה בפועל היא הדבר החשוב בסופו של דבר". גם שרי גולן סריג, האוצרת של גלריה STA ובעבר מנהלת גלריה רוזנפלד, לא למדה אוצרות: "אני אוטודידקטית, ומכל מקום למדתי קצת - מהניסיון, מקולגות או מאוצרים אחרים. זו מין תורה שבעל פה שעוברת מאדם לאדם. למדתי אמנות ועשיתי מחקר על אוצרים שאני רוצה ללמוד מהם. היה לי חשוב להגיע לאוצרות ממקום של אמנות".

בלימודים מקבלים פידבק

בוגרי לימודי האוצרות מספרים כי ההכשרה נתנה ערך מוסף. הילה כהן שניידרמן, אוצרת־משנה במוזיאון פתח תקווה לאמנות, למדה אוצרות בתוכנית של המרכז לאמנת עכשווית וסמינר הקיבוצים: "המסגרת אפשרה לי לחשוב מה זו אוצרות. זה שדה עשיר, מתפתח ומצריך דיון. לא הייתי צריכה את הלימודים כדי ללמוד לעשות תערוכות, אלא כדי להבין את מה שאני עושה באופן ביקורתי".

יעל מסר, אוצרת עצמאית שהיתה בין צוות האוצרים בביאנלה באיסטנבול וחצי מהצמד האוצרותי High & Low Bureau שיוזם ומארגן פרויקטים ותערוכות בעולם, היא בוגרת לימודי אוצרות בגולדסמית' קולג' בלונדון והתוכנית ללימודי אוצרות של דה אפל באמסטרדם: "הלימודים בדה אפל אפשרו לי לפתח את הגישה האוצרותית שלי. זו שנה אינטנסיבית מאוד וחממה שאפשר להתנסות בה ולשאול שאלות, מה שלא קיים בעולם האמיתי. יש בה חופש ביקורתי ויצירתי. צריך את המקום הזה לבוא ולבקר, ויש משהו גם בקבוצה ובהשתייכות למרחב מסוים שחושבים בו כל הזמן על אוצרות וגם מקבלים פידבקים בחזרה.

ואלרי גסלב, ישראלית המסיימת בימים אלה את לימודי האוצרות בקייפטאון, מסבירה את הבחירה של ללמוד בדרום אפריקה במנטליות השונה של המדינה: "הרבה דברים פה הם לא רשמיים, כולל תחום האמנות, כי כל מה שממוסד נתפס בדרום אפריקה כאירופי ומקושר לקולוניאליזם. לא רציתי ללמוד אוצרות בשיטות המסורתיות, אלא אוצרות ציבורית ואוצרות למען החברה - לא בשביל מוזיאונים. אני מתכננת להיות אוצרת עצמאית שיוזמת פרויקטים עצמאיים ומגייסת להם מימון".