אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כשחזרתי מאוחר, אבא כעס: "הייתי מכניס לתיאטרון תרנגול אדום משוגע שיהרוס לך אותו" צילום: אוראל כהן

כשחזרתי מאוחר, אבא כעס: "הייתי מכניס לתיאטרון תרנגול אדום משוגע שיהרוס לך אותו"

לנה קריינדלין, מנכ"לית תיאטרון גשר: "תמיד ליווה אותי משפט מפואמה שאבא הקריא לי: 'החזק מעמד ילדי, בעולם לא מתים פעמיים, דבר בחיים לא יפיל אותנו מהאוכף'"

31.10.2013, 08:45 | דיאנה בחור ניר

נולדתי במוסקבה, ובחמש השנים הראשונות לחיי הרגשתי הכי מאושרת בעולם. הבנתי את זה רק אחרי שבגיל חמש אמי אינגה מתה, ומאז אבי לאוניד הפך לדמות החשובה בחיי. כעבור שנה התחתן בשנית, ואשתו גידלה אותי בצורה מדהימה. אמא לא יכולתי לקרוא לה, אבל כשהבן שלי התחיל לקרוא לה 'סבתא אירה' החלטתי שזה מתאים גם לי.

"בגיל שמונה נולד להם בן משותף, וזאת עוד טראומה שלא אשכח. הבן שנולד לקח ממני את כל תשומת הלב, ועד גיל 12, כשהתחלתי לעסוק בתיאטרון, לא כל כך מצאתי את עצמי. כשגיליתי את התיאטרון מיד נשאבתי. עבדתי כעוזרת במאי ואבי היה מתרגז לראות אותי חוזרת ב־12 בלילה. 'הייתי מכניס לתיאטרון שלך תרנגול אדום משוגע שיהרוס אותו ואת תחזרי הביתה בשעה נורמלית ותלמדי', הוא אמר לי. הוא גם נהג לשתות קומפוט מהסיר הכללי, וכשתפסתי אותו אמר: 'אני מלמד אותך עכשיו מה אסור לעשות'.

לנה קריינדלין, בת חמש, עם אביה לאוניד בחצי האי קרים לנה קריינדלין, בת חמש, עם אביה לאוניד בחצי האי קרים לנה קריינדלין, בת חמש, עם אביה לאוניד בחצי האי קרים

"אמי הביולוגית היתה כנרית ראשונה בתזמורת, והזיכרון העיקרי שלי ממנה הוא שהתאמנה שמונה שעות ביום וכשניסיתי להיכנס היתה אומרת: 'אל תפריעי, אני מנגנת'. כך הבנתי שמוזיקה היא דבר קדוש. הריב היחיד שזכור לי בין הוריי היה סביב השאלה אם אני חייבת לחבוש כובע. אבא רצה שאהיה ספורטיבית ועמידה ואמא רצתה שבמינוס 20 מעלות לא יעשו על הבת שלה ניסיונות. מאז אני לא חובשת כובע, והמשפט 'תגידי, לא קר לך? רוצה כובע?' הפך למשפט פתיחה של בחורים שרצו להתחיל איתי.

"מילדות אני מרדנית ולוחמת. מכיוון שאמי מתה אבי לא אסר עליי כלום. לאמא שגידלה אותי, לעומת זאת, משמעת היתה דבר חשוב. כששאלתי אותה מה היתה עושה אילו הייתי מתחתנת עם הבן הכי מופרע בכיתה היא ענתה: 'אשב, אבכה קצת, ואלך לחפש מתנה לחתונה'. הבנתי מזה שלילדים צריך לעזור בכל סיטואציה.

"תמיד ליווה אותי משפט שאבא הקריא לי מתוך פואמה של קונסטנטין סימונוב: 'החזק מעמד ילדי, בעולם לא מתים פעמיים, דבר בחיים לא יפיל אותנו מהאוכף'. בגיל 28 עליתי לארץ ואבא נשאר במוסקבה. התחלתי לעבוד כעוזרת במאי בתיאטרון גשר שרק נפתח וכתבתי לו על כמה קשה לי כגרושה עם ילד בן תשע, כמה חם פה וכמה כלום בתיאטרון לא ברור. אבי ענה לי בשורה אחת: 'החזק מעמד ילדי...', ואני כבר ידעתי את ההמשך. לפעמים אני מצטערת שהאופי העקשני והקצת מורד שלי התרכך טיפה, כי לנהל תיאטרון מצריך בדיוק כזה אופי".

תגיות