מה הופך חברות גדולות לפחדניות?

הראשון נקרא "מודל התיאוריה האבולוציונית" (Evolutionary theory) שמסביר את הדינמיקה של התופעה שארגון מתחיל לפגר אחרי ארגונים חדשניים יותר. בבסיס המודל עומדת הטענה שההתפתחות של רעיונות בארגון היא בשלושה שלבים: 1) שונות – בשלב זה יש בחלל הארגוני שלל של רעיונות חדשים – טכנולוגיים ואחרים – לתהליכים שונים, ואסטרטגיה שונה. מקור הרעיונות הללו יכול להיות מ-תכנון או אקראי.] 2) ברירה –הברירה היא לא רצונית אלא משהו שהתאים לצורך, ונבחר. מה שאומץ התאים לאיזשהו שינוי במצב הקיים, כלומר, הסביבה מאוד משפיע על שלב זה. 3) מיסוד –הרעיון מתחיל להיקלט בפירמה והיא מתחילה להתאים עצמה אליו. תהליכים, משאבים, קווי ייצור, אנשי מכירות, וכד'. בשלב המיסוד מתחילה בפירמה אינרציה = התמד, שהוא תהליך שמתחיל לעבוד נגד השינוי בגלל הצורך בשינויים רבים במצב הקיים. ("אם זה עובד- אל תשנה" , "אל תתקן מה שלא מקולקל"). בארגון עצמו יש כוחות שלאחר המיסוד מתנגדים לשינוי. 1. הפרט – ישנם תהליכים רגשיים ושכליים שפועלים כנגד השינוי וחידוש. בני אדם מטבעם פוחדים משינוי כיוון שהוא מעורר חרדה. למרות ששינוי יכול להיות גם שינוי לטובה, בני אדם לא אוהבים לבצע גם שינויים לטובה. 90% מהאנרגיה המושקעת בשינוי בארגון היא להתמודדות עם הקושי הפסיכולוגי. ברמה השכלתנית/קוגניטיבית מדובר על התבנית שבה אנו חושבים והפילטרים שאנו מתבוננים דרכם, ועל הקושי לצאת מהקופסא ולאמץ פרדיגמה חדשה. זה יסתיים במצב של חשיבה שבלונית. 2. הקבוצה – ברמת הקבוצה לרוב העמדה שמתקבלת היא על פי דעת הרוב, וקשה למישהו עם עמדה סותרת להציג את עמדתו – גם בעצם ההצגה וגם הקושי לצאת נגד הקבוצה, בייחוד בקבוצות שכבר עובדות זמן רב יחד. לעיתים בקבוצה יש אישיות דומיננטית שמפיץ באופן כוחני או כופה את דעתו על הקבוצה. 3. האסטרטגיה – ברמת האסטרטגיה המאפיינים המקשים על אימוץ חדשנות הם עלות החרטה. הפירמה הקדישה משאבים ויצרה מחויבות לאסטרטגיה מסוימת, ולכן אסטרטגיה היא כוח אינרטי שמשמר את הקיים. ** הפירמה ממולכדת בכבלי ההצלחה שלה! שבויה בהצלחה שלה! ** כלומר, גם פירמות עם הנהלה מעולה, משאבים איכותיים, כיסים עמוקים ויכולות טכנולוגיות ושהן מובילות את התחום שלהן – הן אלו שייכשלו ברבות הימים בנושא החדשנות. הפירמה לא רוצה להיפרד מההצלחה שהשיגה ולכן היא תמשיך לעשות מה שעבד בעבר. הסבר השני הוא "דילמת המחדש", רעיון שטבע קלייטון כריסטנסן. הפירמה צריכה לשאוף לשני דברים במקביל: לשמר ולעשות עוד ועוד מאותו הדבר, כיוון שזה בסיס ההכנסות שלה, ומצד שני לחדש ולחשוב איך לעשות דברים באופן שונה. שתי הפעולות הללו מנוגדות הן בתוכן והן במטרה שלהן. הפירמה צריכה מבנה אורגני שיוכל לתמוך בשתי המגמות המנוגדות הללו. דילמת המחדש (Innovator’s dilemma) היא הדואליות שבה הפירמה צריכה לחיות: 1) ניצול מירבי (Exploitation) של מה שקיים – זהו מנגנון מכניסטי שהמחשבה בו היא שככל שאני אעשה עוד מאותו הדבר אני אשתפר בו. 2) חקר חדשני (Exploration) של דברים חדשים – זהו מנגנון אורגני שהמחשבה בו היא שאני חייב לעשות דברים חדשים בלי קשר למשאבים ולידע שלי היום. חדשנות משמרת (Sustaining Technology) היא שמירה על קצב יציב של שיפורים. בכל פעם ספקים ללקוח רק עוד קצת תכונות שמוסיפות לו ערך. שחקנים קיימים נהנים לרוב מיתרון בולט בשל יתרון הראשוניות – יש להם כבר מוניטין, לקוחות, שם בשוק. חדשנות משבשת (Disruptive technology) היא כאשר מציגים מערך שונה לחלוטין של תכונות ומאפיינים מאלו שמוצעים ומוערכים על ידי לקוחות מרכזיים. המוצר החודש פונה לשווקים חדשים ולא לשווקים קיימים, ולכן היתרון פה הוא למתחרה החדש, בגלל "דילמת המחדש". בנוסף, למתחרים הוותיקים יש בעיה של "תלות במסלול", כלומר הם תלויים כבר באסטרטגיה הישנה שלהם. דוגמא – חברת "אפל" מציגה חדשנות משבשת (אייפוד + אייטויונס) ואז חדשנות משמרת (עוד זיכרון, עוד שירים, עוד מצלמה), ואז שוב חדשנות משבשת (אייפון) ושוב חדשנות משמרת (רזולציית מסך, זכרון, מעבד), ואז שוב חדשנות משבשת (אייפד)... והבנתם את הרעיון. That's my 50 cent on the subject