150 ימים בשביל זה?

סוגיית הדיור עומדת זה שנים על סדר היום הציבורי בישראל. ביטויים כגון "מצוקת דיור" ו"בועת נדל"ן" הפכו לשגורים כמעט בפי כל. הסיבה לכך ברורה - שאיפתו הראשונה כמעט של כל זוג שנישא הנה לאחוז במפתחות דירת החלומות שרכש זה מכבר. הוסף לכך את ההתעסקות בסוגיית "מעמד הביניים", והרי לך מצע נוח לדיון ציבורי ופוליטי בוודאי. גם היעדר אפיקי השקעה אטרקטיביים למי שהפרוטה מצויה בכיסו, מסיט את הכספים אל עבר ענף הנדל"ן.

המציאות כיום הנה שמחירי הדירות גבוהים. זה לא התחיל היום. עליית המחירים הזו נמשכת כבר כמה שנים, ותוצאתה ניכרת לעין בדמות הקושי של משפחה ממוצעת לרכוש דירה במחירים שכאלו. במצב כזה, שהוא פועל יוצא של כוחות השוק בענף, מצפה כמעט כל אזרח כי המדינה תעשה מעשה לשינוי. בנק ישראל, מצד אחד, מנסה לרסן על ידי הקשחת התנאים לנטילת משכנתאות את הביקוש הגואה ומנסה למנוע תופעות של היעדר יכולת החזר עתידית במסות גדולות. שאר גורמי השלטון, חדשות לבקרים, עסוקים במציאת הפתרונות עד שנשתכח מהם הצורך ליישם כבר פתרונות.

רבות שמענו על הכוונה לייעל את הליכי התכנון, לזרז את הוועדות, להפשיר קרקעות, לפרסם מכרזים רבים ומה לא. ועדות קמו, רפורמות הוכרזו אך מה שהיה נמשך - אין שינוי במגמה. אז נכון שהשינויים בענף כמו נדל"ן, שהתהליכים בו הנם מטבע הדברים ממושכים יותר, לוקחים זמן, אבל השאלה היא כמה זמן ומה עושים בינתיים.

וכך ועל רקע זה קמה לה עוד ועדה שהגישה בימים אלו את מסקנותיה -"ועדת 90 הימים" היא מכונה, והמלצותיה נשמעות משום מה מוכרות כבר. בבחינת אין חדש תחת השמש. ואם כך, השינוי אינו נראה באופק, לפחות שלא בעתיד הקרוב.

הוועדה ממליצה על הקמת מוסד ארצי חדש שיפעל לזירוז הליכי תכנון ואישור תוכניות. והנה, שוב מדברים על להקים עוד מוסד תכנוני, המתווסף על אלו הקיימים כיום. תהליך הקמתו והסדרת סמכויותיו בחקיקה ייקח זמן, עד שיתחיל לפעול ייקח עוד זמן, וכשהוא כבר יפעל זה בטח ייקח עוד הרבה זמן.

המלצה נוספת הנה ליטול קרקעות חקלאיות מן היישובים לצורך בנייה למגורים. ובמילים אחרות, תהליך המצריך גם הוא חקיקה ואם וככל שיגיע אי פעם ליישום, הרי שהדיונים לגביו יהיו בעיקר בין כותלי בתי המשפט שיעסקו בסוגיה. גם מנגנוני שומה וויכוחים על שווי הקרקע יהיו שם, שהרי ההמלצה כוללת גם היבטים של פיצוי.

מובן שמהמלצות הוועדה לא נגרעו גם הסיסמאות הרגילות של עידוד הבנייה להשכרה, וכמובן גם מקומה של ההתחדשות העירונית לא נפקד. בשני הנושאים האלו הוועדה אפילו לא התיימרה להגיש המלצות אופרטיביות אלא הסתפקה בהקמת עוד צוותים שיגבשו עוד המלצות.

אז נכון ששר האוצר ושאר גורמי השלטון מוטרדים ממחירי הדיור הגבוהים ובטח כשהמבט נישא לעבר מעמד הביניים וכוחו האלקטורלי. אז מקימים ועדה, והיא כמובן ממליצה להקים עוד צוות שגם הוא ימליץ והנה העיסוק בנושא, המשקף לכאורה אכפתיות, שוב על סדר היום. אולם בפועל, הפער הכה מוכר בין תיאוריה לבין מעשה נותר בעינו. גם הפעם, התיאוריה, והיא לבד, מנצחת.

הכותב הוא ראש מחלקת נדל"ן במשרד עו"ד ליפא מאיר ושות'