תרופה יצירתית לענף הסיעודי
למדינת ישראל צריך להיות אינטרס לפתור את בעיית העובדים הזרים הלא חוקיים שמגיעים ארצה במטרה לעבוד בענף הסיעוד, אבל היא תצטרך לצאת מהקופסא כדי לעשות זאת
הבחירות המקומיות כבר מאחורינו, אבל האדישות הציבורית שאפיינה אותה נותרה בעינה. האדישות הזו מדאיגה, מכיוון שהיא מצביעה על חוסר רצון לשנות את מה שמפריע לנו. עם זאת, בעניינים רבים הטורדים את מנוחתו של הציבור הישראלי ניתן לייצר שינוי. כל מה שדרוש לכך הוא הרצון לגשת אליהם מזווית מעט אחרת. ניתן למצוא פיתרון לבעיות רבות המצויות סביבנו אם רק מפעילים מחשבה יצירתית.
דוגמא אחת לבעיות מסוג זה היא בעיית העובדים הזרים הלא חוקיים בישראל. מדי יום מגיעים לישראל עוד ועוד עובדים זרים חדשים ארצה ומצטרפים להמונים שכבר נמצאים כאן.
בימים אלה, בו מציינים את חודש האזרח הוותיק הבינלאומי, ברצוני להתמקד בענף הסיעודי המוכר לי היטב. בחמש השנים האחרונות הוכפל מספר המטפלים הזרים לקשישים הזכאים לחוק סיעוד ב-4 וכיום עומד על למעלה מ-30 אלף מטפלים זרים. הדבר, כמובן, מנוגד לאינטרס המובהק של מדינת ישראל ושלנו כישראלים.
אומר זאת באופן ברור: נכון להיום הצורך האמיתי להבאת מטפלים זרים מחו"ל יכול לרדת לעשרות בודדות ולהתמקד במקרים חריגים שלהם לא ימצא מטפל סיעודי השוהה כבר בישראל. יש לעצור את הסחף החמור בהבאת עוד ועוד מטפלים מחו"ל. במצב הקיים עובדים רבים שתוקף רשיונם פג ממשיכים לחיות בישראל ועובדים בעבודות מזדמנות, במקום בענף הסיעודי - מצב המסוכן למדינה.
במקום להביא עובדי סיעוד חדשים מחו"ל, יש להאריך למספר שנים את רשיונם ושהותם של העובדים הסיעודיים המתגוררים בארץ. מצב זה בהחלט עדיף למדינה.
החזרת העובדים הסיעודיים הזרים שרשיונם פג לתחום הסיעוד, תזרים מיידית למערכת עובדי סיעוד מנוסים ובעלי ידע, שחלקם הגדול דובר עברית. את הליך החזרתם של המטפלים למקצוע, יש ללוות במנגנון שידאג שבסיום התקופה יעזבו את ישראל וכמובן שיתחייבו לקבל עבודה גם באזורי הפריפריה, בה המצוקה רבה יותר.
וישנה עוד נקודה, בה אנו לא מתאמצים מדי כחברה "לצאת מן הקופסא" ולאפשר לעצמנו פחות תלות בעובדים הזרים: מה עם עידוד עבודת ישראלים בענף?
בעבר יזמתי חקיקת חוק לפיו מקצוע הסיעוד יהיה מקצוע מועדף לחיילים וחיילות משוחררים המזכה במענק שחרור, ואולם הממשלה אינה מיישמת אותו. תתארו לעצמכם מאות ואולי אלפי חיילים וחיילות משוחררות ובנות שרות לאומי, שהיו פונים לתחום זה ולו גם כעבודה זמנית. גם האוכלוסיה החרדית, שהמדינה מבקשת כל כך לשלבה בשוק התעסוקה, יכולה לעסוק בתחום הסיעוד.
חברות הסיעוד רואות עניין רב בטיפוח המטפלים הישראלים והגדלת מספרם. אנו מבינים כי אלה רואים במקצוע הסיעוד מקצוע לחיים וחשים כבני הארץ גם גאווה רבה במלאכתם.
בעידן בו אנו שומעים חדשות לבקרים על הסבל שזוכים לו קשישים רבים מכל עבר, כולל גילויי גסות, זלזול ואף אלימות כלפיהם, ועוד מבני הדור הצעיר, הרי שאם נשמור על מקצוע הסיעוד כישראלי ונעניק לו את הכבוד המגיע לו, רק נרוויח מכך. אם נראה צעירות וצעירים "משלנו" במקצוע, נעודד בזאת על הצד הטוב ביותר את החינוך לכיבוד הקשיש ונאפשר לאדם המבוגר את הכבוד שמגיע לו, לאחר השנים הכה רבות שתרם לחברה שלנו. והרי כולנו יודעים היטב עד כמה אנו זקוקים לכך.
2 תגובות לכתיבת תגובה